נוי נחמני מקריית שמונה לא בחרה במסלול הטיפוסי של נערות בגילה. כשלמדה בדנציגר, הייתה הבת היחידה במגמת אלקטרוניקה. בזמן שרוב חברותיה הלכו ללמוד פסיכולוגיה או תקשורת, היא לא וויתרה כי ידעה שתרצה להמשיך ולהתפתח, וכך היה. לאחר שירות בחיל האוויר, נוי בחרה להישאר בצפון והמשיכה ללימודי הנדסת מכונות במכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה. החודש היא אף התחילה את הסטאז' שלה בחברת "אלכם מדיקל", ונראה כי מצפה לה עתיד ורוד בתחום.
מתוך 617 סטודנטים במחלקה להנדסת מכונות במכללה האקדמית אורט בראודה, רק 55 הן נשים (כ-9% מכלל הסטודנטים). נוי נחמני (26) מקריית שמונה היא אחת מהן. השנה היא מסיימת את שנתה הרביעית והאחרונה ללימודיה, אבל היא לא מבזבזת זמן. החודש התחילה את הסטאז' שלה בחברת "אלכם מדיקל" שבקיבוץ ברעם, ונראה שהעתיד מחייך למהנדסת הצעירה.
הבת היחידה בכיתה
נוי נולדה וגדלה בקריית שמונה. היא הבת הבכורה מתוך שלושה, לאם עקרת בית ואב שעובד כאיש אחזקה במפעל "עוף הגליל". "ביסודי למדתי בבית הספר תל חי, ולאחר מכן המשכתי ללימודי התיכון בדנציגר", היא מספרת. "תמיד הייתה לי משיכה לתחום הריאלי, כך שכבר ידעתי שלא אלמד את מה שהרוב לומדים. אבא שלי הוא איש טכני, ואני הלכתי בעקבותיו, ולאחר מכן, שני האחים הקטנים שלי הלכו בעקבותיי".
כנערה, נוי נרשמה למגמת האלקטרוניקה בתיכון דנציגר. "זה לא בדיוק מה שעניין אותי, יותר רציתי הנדסה, אבל ההיצע לא היה גדול אז. רוב החברים שלי למדו תקשורת או פסיכולוגיה, ואני רציתי מקצוע ריאלי. בביולוגיה ידעתי שאין לי יותר מדי מה לעשות, אז נרשמתי למגמת אלקטרוניקה ופיזיקה, ופתאום גיליתי שאני הבת היחידה בכיתה".
איך הרגשת?
"בשבוע הראשון קלטתי שאני הבת היחידה בכיתה. חזרתי הביתה ובכיתי שאני רוצה להיות עם החברות שלי ולא מתאים לי להיות לבד. בסופו של דבר הבנתי שהתחום מעניין אותי מאוד ושכדאי לי להישאר אם אני רוצה להמשיך ולהתפתח, ולכן לאחר השירות הצבאי, היה לי קל להירשם ללימודי הנדסת מכונות כי כבר הייתי רגילה ללמוד בסביבה של גברים. בדיעבד, נהניתי מאוד מהלימודים, ולאחר שסיימתי, שני האחים הקטנים שלי נרשמו לאותה מגמה".
ההורים תמכו בך במהלך?
"ההורים שלי תמכו בי ועודדו אותי מהמקום של 'מה שאנחנו לא עשינו- את תעשי'. סבא שלי היה מוסכניק וזה היה טבעי שאבא ילך לעבוד ולא ללמוד. הוא לא סיים את התיכון כי מייד עבד. הוא למד מאבא שלו את התחום וכל המשפחה התעסקה במכונאות. אני היחידה שבעצם המשיכה עם הלימודים. את אחי האמצעי ניסינו לשכנע ללמוד בעתודה והוא לא הסכים. לבסוף הוא פנה ללימודי טכנאי אלקטרוניקה".
מה עשית בשירות הצבאי?
"השירות שלי בחיל האוויר היה מסווג אבל נשארתי בתחום ועבדתי על מערכות נשק. זה לא היה מסלול צבאי סטנדרטי. התחלתי את הלימודים לפני הצבא, התגייסתי מאוחר יותר ומייד לאחר שסיימתי את השירות, התחלתי את הלימודים באורט בראודה. את הפסיכומטרי כבר עשיתי בתיכון כי היה ברור לי שאמשיך ללימודים גבוהים. הייתי די ממוקדת וידעתי שאני מתכוונת ללמוד הנדסת מכונות".
ההיצע בצפון לא גדול מדי, חשבת לעבור למרכז?
"אזור המרכז פחות פיתה אותי. שקלתי ללמוד תוכנה קרוב לבית. הלימודים דורשים מאמצים ממש גדולים ופחדתי מהנסיעות הארוכות או מהעובדה שלא אמצא עבודה בצפון. במהלך הלימודים ובמסגרת מלגה שקיבלתי, התנדבתי במרכז צעירים. תוך כדי התהליך, יצרנו אירוע שנקרא 'מהנדסים חוזרים הביתה'. באמת קיווינו שכל המהנדסים הצעירים שסיימו את לימודיהם יישארו בצפון ויעבדו במקום הגון. התקשרנו לכל המפעלים באזור וגייסנו משרות, דיברנו עם בוגרים בתחום שיבואו ויגידו כמה מילים באירוע. אז באמת הבנתי שרוב המשרות באזור הן בתחום התוכנה. תמיד הייתה לי התלבטות אם ללמוד תוכנה או הנדסה, אבל הבנתי שהנדסה זה יותר אני והייתי כבר באמצע הדרך, כך שלא התכוונתי לפרוש ולוותר על המקצוע, וכמובן שלא לעזוב את קריית שמונה".
מלגה בהפתעה
את שלוש השנים הראשונות שלה, מימנו שתי מלגות שנוי זכתה בהן. האחת הייתה לצעירים מהפריפריה והשנייה של קרן גרוס לחיילים משוחררים. כשהגיעה לשנה הרביעית, נוי חששה שלא תוכל לממן את לימודיה, אבל דבר מפתיע קרה. יום אחד היא קיבלה טלפון והתבשרה שזכתה במלגה על סך 12 אלף שקלים. ככה פתאום, מבלי אפילו למלא טפסים. איך? לא, אראלה מהפיס לא התקשרה, וגם לא הגיעה פייה. זו הייתה מכללת אורט בראודה ומשפחה מיוחדת אחת. "כחלק מחזונהּ, שואפת המכללה האקדמית להנדסה אורט בראודה להגדיל את מספר הנשים מקרב כלל הלומדים", מוסרים מהמכללה. "מאמץ מיוחד נעשה לעידוד סטודנטיות, לבחור בתחומים בהם יש ייצוג חסר לנשים, מתוך התפיסה כי הבחירה במסלולי לימוד אינה בהכרח ביטוי של יכולת אלא תוצר של תפיסות חברתיות".
מתוקף השקפת עולם זאת, מעניקה המכללה תעודות הערכה ומלגות עידוד לסטודנטיות שבחרו ללמוד הנדסת חשמל ואלקטרוניקה והנדסת מכונות. את המלגות מעניק מדי שנה נשיא המכללה, פרופ' אריה מהרשק, שמייחס חשיבות רבה ללימוד מקצועות ההנדסה בקרב נשים ולהשתלבותן בגמר לימודיהן במגוון תפקידים בתעשייה.
יש לציין, שלא פחות מ-30 אחוז מכלל הסטודנטים לתואר ראשון בשנת הלימודים תשע"ח הן נשים, ואחוז זה נשמר גם כשמדובר על לימודים לתואר שני. במקצועות כגון הנדסת ביוטכנולוגיה, הנדסת תעשייה וניהול ומתמטיקה שימושית, מספר הסטודנטיות אף גדול ממספר הסטודנטים, ומגמה זאת נמשכת כבר כמה שנים.
במכללה ניתנת זו השנה השנייה מלגה נוספת לדרבון נשים ללמוד את מקצועות הליבה של ההנדסה– מלגה תרומת משפחת אלישיב ע"ש מר יעקב (ינק) לבקוביץ' ז"ל, ניצול שואה שעלה ארצה והיה לאחד מחלוצי תעשיית החשמל בישראל. המלגה, שהוענקה לראשונה בשנה שעברה, מסייעת לסטודנטיות ממצב כלכלי מאתגר מאוד, שסביר להניח שללא המלגה, היו מתקשות להשלים את הלימודים ללא צורך בשעות עבודה מרובות. חמש סטודנטיות זוכות לקבל את המלגה, שעמדה השנה על סך של 12,000 ש"ח לכל אחת לכיסוי שכר הלימוד השנתי. אחת מהן הייתה נוי. "מסתבר שישנה משפחה שהחליטה להעניק מלגות ל-5 בנות בלבד מאורט בראודה, על מנת לעודד נשים לבחור בתחום ההנדסה. הם ממש בוחרים בקפידה את הבנות שיקבלו את המלגה-לפי ציונים, לפי חוות דעת המורים ולאחר התייעצות עם הדיקנית. כשבישרו לי שאני אחת מתוך חמש בנות שנבחרו, ממש הופתעתי".
בנאום שנשאה כשקיבלה את המלגה ע"ש יעקב (ינק) לבקוביץ' ז"ל, ציינה נוי כי "הבחירה ללמוד הנדסת מכונות הייתה טבעית עבורי, למרות הסטראוטיפ הגברי שיש לתחום. אני מאוד שלמה עם הבחירה שעשיתי ומקווה להשתלב בעתיד בתעשייה וליישם הלכה למעשה את מה שלמדתי. אני גם מאמינה שדווקא לנשים יש ערך מוסף בהיותן רב-גוניות ובעלות יכולת ארגון גבוהה. המלגה נותנת לנו תמריץ אדיר לסיים את התואר בהצלחה, ולהיות מהנדסות".
שואפת לשנות
בימים אלו מוכיחה נוי כי החשש שלה לגבי מקומות עבודה בצפון קצת פחות מפחיד. היא החלה את הסטאז' שלה בחברת "אלכם מדיקל" בקיבוץ ברעם, ונראה כי מדובר במשרה לטווח הארוך. "גם בלימודים התמחתי בביו-מכניקה של כל העזרים הרפואיים, ועכשיו יוצא לי לעסוק בזה בעבודה. הדרך הייתה קשה בשביל להגיע לכאן, אבל הגעת, ולבסוף גם את פרויקט הגמר שלי אעשה כאן. מבחינתי, זה שהצלחתי להישאר באזור, זה דבר לא פחות חשוב מבחינתי".
זה שאת אישה, זה יתרון או חיסרון בתחום?
"אני חושבת שזה יתרון. ברור כבר שנשים יכולות לעשות כמה דברים במקביל ובדרך כלל הנשים שעוסקות בתחום הזה טובות יותר מגברים שעוסקים באותו תפקיד. דווקא במפעל ההתרשמות שלי ממש טובה ונראה שיש פה עובדים מכל המגזרים והמגדרים ללא אפליה".
ולסיום, מה השאיפות שלך לעתיד?
"קודם כל, לסיים את לימודיי בהצלחה. שנית, להתפתח בתחום ולהגיע לפרויקטים שיובילו לשינויים הנדסיים בתחום הרפואה. הממשק הזה של רפואה והנדסה מעניין אותי מאוד. אפשר לחסוך זמן יקר שיכול להיות קריטי עבור חולה וממש להציל חיים".
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה