לראשונה בארץ - שלושה בוגרי מכללת תל-חי הביאו לגליל את פסטיבל "סרטי הרפתקה, מסע ואתגר עולמי"

הפסטיבל מתקיים מדי שנה בארצות רבות בעולם ומחבר בין תרבות הקולנוע לטיולי שטח וספורט אתגרי. איה מארק, ממארגני הפסטיבל: "הפסטיבל מתקיים במכוון בחורף על מנת לעורר את התיירות בצפון בתקופה הכי יפה שלו"

שירי פריאנט

איה מארק ובן זוגה גיא אילן, יחד עם חברם יואב רותם, הגיעו לגליל על מנת ללמוד במכללה האקדמית תל חי. לאחר שסיימו, החליטו השלושה, שנישבו ביופיו של הגליל, להישאר. "אנחנו  גרים, עובדים ופועלים בגליל העליון", הם אומרים. "כל אחד מאתנו מתעסק בתחומים קצת שונים- מספורט אתגרי, דרך תיירות, ועד טבע וקהילה, אבל אפשר להגיד שמה שמחבר בינינו זה שאנחנו מונעים ממקום של רצון להיות מחוברים לסביבה שלנו- שהיא כל כך יפה ומיוחדת כאן, בגליל העליון".  

ההחלטה של השלושה השתלמה, במיוחד עבורנו. הם החליטו ליזום ולייצג, בפעם הראשונה בארץ, פסטיבל ייחודי של סרטי הרפתקה, מסע ואתגר, בשילוב עם סדנאות מגוונות שיתרחשו בטבע הגלילי. הפסטיבל נוסד בארצות הברית, אך הוא מתקיים בארצות שונות בעולם, ובפעם הראשונה בישראל.

השלושה הכירו בעקבות האהבה המשותפת שלהם לטבע ואתגר. גיא הגיע ללמוד בתל חי מירושלים, יחד עם בת זוגתו איה, שהגיעה מהוד השרון. את יואב, במקור מבית שאן, הם הכירו דרך קהילת הטיפוס בצפון. "זו קהילה די צעירה, אבל ממש חזקה פה באיזור", אומרת איה. "מגיעים לכאן מטפסים מכל הארץ".

גם את שותפה לאהבת האקסטרים?

איה: "אני מדריכה באגמון החולה ומאוד מחוברת לתחום הצפרות ולטבע בכלל. גיא יותר מייצג את תחום הטיפוס ורכיבה על אופניים, ויואב מנהל את מצוק האקסטרים בצוק מנרה.  כך שכל אחד הביא קצת מעצמו לפסטיבל".

הפסטיבל קיים כבר שנים רבות במספר ארצות בעולם. "זהו פסטיבל שמחבר בין תרבות הקולנוע לחוויה בשטח", מספרת איה. "גיא ויואב שמעו על הפסטיבל ויום אחד הם דיברו ביניהם ואמרו שהגליל הוא מקום אידיאלי בשביל לארח פסטיבל מסוג זה. זה המקום שיש בו טיולי שטח, טבע, צפרות, הרים, הכל מהכל. בנוסף, מאחורי הפסטיבל עומד משהו שמחבר בין אנשי הקהילה. מי שיזם את הפסטיבל הוא מטפס הרים, שכמה שנים לאחר מכן נהרג במפולת. מאז הפסטיבל קיבל פן קהילתי".

באיזה אופן?

איה: "המפיקה של הפסטיבל היא אחותו של המייסד שנהרג, כל הצוות בהפקה הם חברים שלו. כשחשבנו להרים את הפסטיבל בארץ, דיברנו בשיחת סקייפ עם המפיקה, שיושבת בקולורדו, ארה"ב. היא אמרה לנו בעצמה שהערך העליון של הפסטיבל הוא הקהילה. לכן מאוד התחברנו לרעיון. פנינו לכמה מארגנים, אך אליה הכי התחברנו ולכן שמחנו שקיבלנו תגובה חיובית לייצג את הפסטיבל בארץ. לאחר מכן, גיא נסע להתנדב בפסטיבל שהתקיים בארצות הברית בספטמבר, כסוג של הכנה והבנה למה שיקרה כאן".

איך הצלחתם להרים דבר כזה לגמרי לבד ובלי ניסיון?

סיור באגמון החולה

"היו לנו הרבה קשיים, אך גם הרבה דברים שדחפו אותנו קדימה וקיבלנו המון פרגונים מהסביבה. המועצה האיזורית גליל עליון גרמה לנו להרגיש שזה אפשרי ועזרה,  מרכז קלור יארח את הפסטיבל וכל הסרטים יוקרנו שם. בנוסף, גייסנו ספונסרים שתרמו ומערך של מתנדבים שעזרו לנו עם העיצוב הגרפי, עם החלק האומנותי של הפסטיבל, עם תלייה של פלאיירים, עם התרגום. בסך הכל, הפסטיבל עובד ללא תקציב, רק ממכירות הכרטיסים. אני בטוחה שהפעם הראשונה לא תהיה בדיוק איך שנרצה שהיא תהיה, אבל אני גם בטוחה שבכל שנה אנו נגדל ונתפתח. כמו שאנחנו אומרים- אנחנו לא אצני ספרינט, פתחנו בריצת מרתון".

הפסטיבל יתקיים בתאריכים 02-04/03/17 . זהו כאמור פסטיבל ראשון מסוגו בארץ- פסטיבל סרטי הרפתקה, מסע ואתגר. הוא יתקיים במרכז קלור – כפר בלום, ויהיו בו הקרנות של סרטים בינלאומיים וסרטים ישראלים, הרצאות מעוררות השראה של הרפתקנים ישראליים, מתחם אינטראקטיבי, סדנאות בטבע הגלילי ויריד של תוצרת מקומית.

הפסטיבל מאגד בתוכו תרבות, תיירות וטבע, והצפון מציע את כל הדברים האלה- טיול בנחל סוער, סקי בחרמון, סנפלינג בצוק מנרה, אופניים, קייקים, מפגש עם חיות בר ומרחבים פתוחים שקוראים להמוני אנשים לצאת ולטייל. "אנחנו רוצים לחגוג את הייחודיות הזו ולאגד הכל באירוע תרבותי קולנועי, של הקהילה ובשביל הקהילה".

למי מיועד הפסטיבל?

"לכולם. גם לאלה שחזרו מהטיול הגדול ומחפשים השראה לעוד אחד, גם למשפחות עם ילדים. יהיה מתחם אינטראקטיבי לילדים, יהיו סדנאות ייחודיות לילדים ולמבוגרים. הסדנאות כולן יתרחשו ביום שבת בבוקר בטבע הגלילי. תהיה סדנת צילום, סדנת קייקים למתחילים על נהר הירדן, סדנת זריחה באגמון, סדנת טיפוס במצוק הנעלם, סדנת ליקוט ביער בירייה ועוד. הסרטים יוקרנו במרכז קלור ושם תתרחש גם סדנת היוגה. באמת שיש מהכל לכולם".

איך אתם מרגישים לקראת הפסטיבל?

"אנחנו מאוד נרגשים, קצת חוששים ממזג אוויר, אבל החלטנו לקיים את הפסטיבל במכוון בחורף. קודם כל בגלל שהנוף הגלילי הכי יפה בתקופה זו וגם בגלל שהתיירות פה נובלת בחורף. המטרה הייתה להביא לכאן אנשים דווקא בתקופה שפחות מגיעים לכאן. אנחנו מקווים שנצליח להשרות את האווירה שלנו באירוע, שהיא אווירה צעירה וקלילה. אני בעיקר מקווה שמי שיצא מהסרטים או מהסדנאות, ידגדג לו החשק לצאת לטיול בשטח. וכמובן, התקווה היא שיראו את הפוטנציאל ושהפסטיבל ימשיך ויגדל בשנים הבאות".

הפנטזיונרית - חזרה בשאלה, התחתנה עם קיבוצניק וכתבה ספר פנטזיה - ראיון עם האישה שקראו לה "ברית"

כשהיא נולדה, הוריה חזרו בתשובה והחליטו לקרוא לה "ברית". השם הכה מחייב גרם לה לברוח למציאות אחרת. בריחה שבסופו של דבר הולידה ספר פנטזיה ראשון. הספר, שיראה אור בקרוב, היה סוג של תרפיה עבור ברית, שחזרה בשאלה והתחתנה עם קיבוצניק ממשגב עם. ועכשיו?  עכשיו ברית מוכנה לצעד הבא. מדתיה מתנחלת לג'יי.קיי רולינג הגלילית, שיחה עם אישה מורדת שאינה מפחדת לפנטז.

שירי פריאנט

צילום גור שחר

ברית גלעד (31) גדלה בישוב דולב, ישוב קהילתי דתי ליד מודיעין. הוריה חזרו בתשובה והחליטו לקרוא לה "ברית" בעקבות הברית שכרתו עם אלוהים, תהליך ארוך של חזרה בתשובה שהגיע לסיומו עם הגעתה לעולם. "השם שלי מסמל את הברית בין אדם לאלוהים", מספרת ברית, "וזה דבר  שהקשה על החזרה שלי בשאלה. עם שם כזה מחייב, איך אני אוכל לא לשמור שבת ולחזור לחטאים?  זה היה תהליך מורכב מאוד עבורי".

מתי החל התהליך של החזרה בשאלה?

"תמיד התמודדתי עם ה'התנדנדות' הזו בין שני העולמות. בכיתה ה' הלכתי לביתה של סבתי וביקשתי ממנה מכנסי ג'ינס. תמיד שאלתי שאלות, רציתי להבין את הדברים. אני מורדת באופי וכשלמדתי בפנימיה של האולפנה, החלטתי לעשות נזם, היחידה מכולן שהסתובבה עם נזם באף.  עשיתי הרבה בעיות, כך שבכיתה י' כבר העיפו אותי משם. אני זוכרת שאמרו לי שהם לא רוצים אותי. לקח לי הרבה מאוד שנים להבין שהם לא רצו אותי כי הם פשוט לא יכלו לראות מעבר לחצאית או לחוקים של המקום, של הדת. מבחינתי החזרה בשאלה הייתה תהליך של לאהוב את עצמי מחדש, בלי שום קשר לעד כמה אני דתיה או לא, שומרת מצוות או לא".

נפגשו בהלוויה

את בעלה אדם, קיבוצניק ממשגב עם, היא הכירה בגיל 17 בנסיבות לא כאלו נעימות. "בחור מהישוב שלנו התאבד בצבא. אני זוכרת שהיינו חבורה של 'כבשים שחורות' בישוב, כאלה שיושבים, מעשנים נרגילות, הילדים המורדים. הוא היה אחד מאיתנו וכשהוא התגייס, היה לו קשה מאוד להתמודד עם המסגרת והוא התאבד. אדם שירת איתו בצבא והגיע להלוויה בישוב וכך נפגשנו לראשונה".

ברית מספרת שכל החברים שלה אמרו ששום דבר טוב לא יצא מהקשר הזה, בגלל שהוא התחיל בנסיבות נוראיות. אבל מה שהפגיש בין ברית לאדם הוא לאו דווקא מה שינבא את הבאות.

היית דתיה כשנפגשתם?

"אני קוראת לזה שומרת שבת, אבל כן, כלפי חוץ נראיתי דתיה. אני תמיד אומרת שההבדל היחיד בין מתנחל לקיבוצניק זה רק הכיפה. במהות הם די דומים, שניהם חיים חיי קהילה. לי ולאדם היו הרבה ויכוחים כשהתחלנו לצאת. על דת, על מדינה. אבל המשכנו להתראות".

אדם שירת בצבא ועבד בשביל לחסוך לטיול בחו"ל. במקביל, ברית החליטה לעשות מעשה יוצא דופן. למרות שברית עדיין גרה בישוב דתי עם הורים דתיים, בשירות הלאומי החליטו שהיא "לא דתיה מספיק". היא מספרת: "גם שם לא רצו אותי. זה משהו שרדף אותי כל חיי. לא אהבו אותי בישוב כי שאלתי שאלות, מהפנימיה העיפו אותי כי עשיתי בעיות, בשירות הלאומי לא רצו אותי כי לא הייתי דתיה מספיק. אז החלטתי להתגייס לצבא". מורדת כבר אמרנו?

איך ההורים שלך קיבלו את הרעיון?

"ההורים שלי בעצמם הגיעו מהעולם החילוני, כך שהם אף פעם לא העירו לי, גם כשהחלטתי ללבוש מכנסיים. הקבלה תמיד הייתה שם. הם חיו את חייהם כי הם האמינו בדרך שלהם, אך הם אף פעם לא הרחיקו אותי כי לא עמדתי בסטנדרטים של הדת. אני כן מחשיבה את עצמי כאדם מאמין, אבל לא בדרך שהסביבה רצתה שאלך בה. בכל מקרה, ההורים שלי ממש אהבו את אדם, כך שזה עזר להם לקבל את ההחלטה שלי".

ברית ואדם המשיכו להיפגש בסופי שבוע, למרות הקושי והמרחק. כשאדם החליט לטוס לחו"ל,  השניים נפרדו לתקופה ושמרו על קשר. מאוחר יותר, בשיחה טלפונית, אדם החליט לחזור לארץ ולבדוק האם הקשר שלהם באמת חזק או שזה רק הגעגוע. כמעט עשור לאחר מכן, השניים עדיין ביחד.

מה קרה לאחר שאדם חזר לארץ?

"עברנו לגור ביחד בירושלים בדירה של המשפחה. לאחר שנה, ההורים כבר התחילו ללחוץ על חתונה. לא הייתה הצעת נישואים מרגשת, פשוט החלטנו שהגיע הזמן למסד את הקשר. התחתנו בפארק קנדה במסיבת טבע הזויה לחלוטין של קיבוצניקים ומתנחלים. זה היה מצחיק בטירוף".

צוללת למציאות אחרת

זמן קצר לאחר מכן, ברית נכנסה להריון. כאן בעצם החלה נקודת השבירה שלה. "הייתי ילדה בת 24, כל החברות שלי היו רווקות מתהוללות. כל כך חיכיתי לחופש שלי בעקבות החזרה בשאלה, לעשות את מה שאני רוצה ולא את מה שאומרים לי. בהריון נוכחתי לגלות שזה כבר לא יתאפשר. לא הבנתי את זה לפני כן. גדלנו בבית שבעה ילדים ואף פעם לא הרגשנו שאנחנו נטל על אמא. אמא שלי תמיד אמרה שאפשר לעשות הכל עם ילדים, כל מה שרק ארצה. לא הכנתי את עצמי למצב הזה והבנתי על בשרי שאצטרך לשים את עצמי בצד, כי מאמא שלי זה בכלל לא היה ברור".

כשאופק, בנה הבכור, נולד, היא הבינה שהיא לא תוכל לעשות את זה ללא עזרה מאמא. "אחרי שילדתי את אופק, התחלתי לראות את אמא שלי באור אחר, הערצתי אותה", מספרת ברית. "כשאת נערה מתבגרת, נורא קל לבוא בטענות נגד ההורים שלך. כל הזמן שאלתי אותם: איך חינכתם אותי? אחרי שאופק נולד, השאלה שלי הפכה ל- איך הצלחתם??".

ברית ואדם גרו עם הוריה בדולב לאחר שאופק נולד וזה לא היה פשוט. "היינו חילונים וגרנו ביישוב דתי לחלוטין של אנשים עם עין צרה מאוד. אני מעריכה את אדם על מה שהוא הקריב עבורי. מתישהו זה כבר היה יותר מדי והוא החליט שאנחנו חוזרים למשגב עם. לא ממש יכולתי לסרב".

המעבר היה קשה עבור ברית. רוב הזמן היא טיפלה באופק לבד. אדם עבד בבקרים ובערב למד במכללת תל חי. רוב הצעירים בישוב היו סטודנטים שנהגו לבלות בשעות שונות מהשעות של אמא צעירה. ברית מספרת כי הייתה בבידוד מוחלט וצללה לעולם מקביל.

"הסתגרתי בבית והתחלתי לצלול לכל מציאות חלופית שנתנה מענה לדכדוך שבו שקעתי. קראתי המון ספרים. כבר לא נשאר לי מה לקרוא, כי קראתי את הכל. תמיד הייתי תולעת ספרים. בתור ילדה אמא שלי הקריאה לנו ספרים כמו 'מובי דיק' כל ערב. אני התחברתי לשייקספיר וג'יין אוסטין. הייתי נערה לא שגרתית. לא רציתי לקרוא את מה שכולם קוראים. בפנימיה כולן התנהגו אותו הדבר והתלבשו אותו הדבר, זה הטריף אותי. אז החלטתי להתחיל לכתוב את הספר שאני רוצה לקרוא".

עטיפת הספר

מחברי ספרי פנטזיה מעטים בארץ, מה גרם לך להתמקד דווקא בז'אנר הזה?

"החלטתי שאני לא אכתוב על החיים שלי כי הם משעממים. רציתי לכתוב ספר פנטזיה, ספר רחוק מהמציאות, משונה, מטורף ומטלטל, ומשם זה התחיל להתגלגל. התהליך של הכתיבה, של הפנטזיה, היה סוג של תרפיה עבורי, זה מילא אותי. אף פעם לא כתבתי ספר, כתבתי יומנים על החיים שלי, אבל הספר הזה לא היה עליי, אלא על דמות שיצרתי ובניתי לה חיים משלה. ברור שבבסיס יש חלקים מהחיים שלי, אבל צללתי לתוך ההרפתקאה. זה עזר לי לברוח מהמציאות שלי."

ברית החלה לכתוב את הספר שלה לפני כחמש שנים. בתקופת ההריון השני שלה, היא לקחה הפסקה מכתיבה, והיום, כשבתה בת שנתיים וחצי, הספר הושלם.

בלי דרקונים וקוסמים

"כשהתחלתי שלחתי כמה פרקים לחברות שלי במייל בשביל לקבל חוות דעת. הן הציעו לי לפתוח פרופיל בפייסבוק ולפרסם שם, כך הן יוכלו לקרוא ולהגיב. זה ממש ריגש אותי. כל לילה כתבתי במשך שעה והעלתי לפייסבוק- ככה, כמו שזה, בלי הגהות ובלי כלום. צירפתי עוד ועוד חברים, שממש צללו איתי למקום הזה וחיכו לפרק הבא".

אבל הדחיפה האמיתית הגיעה לאחר המפגש שלה עם חיים בלוצר, הבעלים של ההוצאה לאור "הוצאה גלילית". "עד שדיברתי עם חיים, לא ממש הבנתי שזה יהיה ספר. זה היה סוג של תרפיה, מקסימום ספר אינטרנטי, חלום בלתי אפשרי. חיים אמר שאני צריכה להבין איזה רעיון אני מביאה לעולם. כל אחד יכול לכתוב ספר, אבל צריך להיות ערך מאחורי ההרפתקאה. זה פתח לי את הראש. מסוג של תרפיה, הספר הפך לעבודה ממשית שיש בה ערך פילוסופי, ייעוד שהוא הרבה מעבר למשחק ילדים".

בנוסף לעבודתה כהומופתית, ברית שקדה על הספר, שיראה אור באפריל תחת "הוצאה גלילית". הספר מתחיל בבריחה, אישה שחייה לא פשוטים והיא מחליטה לברוח לעולם אחר. "את מה שאני לא הייתי מסוגלת לעשות, הדמות הזאת עושה", מספרת ברית. "הספר אינו ספר פנטזיה במובנים של דרקונים וקוסמים. הוא פשוט מספר על עולם אחר משלנו, עולם בו ההתנהלות שונה והכל הרבה יותר קיצוני".

את רואה את עצמך מתפרנסת מכתיבה או שזה ישאר כתחביב?

"אני הומופתית במקצועי, אך בחודשים האחרונים הורדתי הילוך. החזון שלי הוא כן להתפרנס מכתיבה. הבנתי שזה הדבר שאני רוצה לעשות, זאת התשוקה שלי. עכשיו אני מתחילה דרך חדשה, שמתחילה אחרי הריון קשה של חמש שנים. זה לא יהיה הספר הראשון והאחרון, זה משהו שילך ויתפתח, כי פשוט אין לי משהו אחר מלבד זה".

בחור כארז - ראיון עם המנהל הצעיר של מלון הגליליון

לאחר 13 שנים בתאי וילג' התקדם ארז משה לניהול מלון "גליליון" שבעמק החולה. בשיחה נינוחה וכנה מספר ארז על השנים היפות בתאי וילג', על החלל שנפער לאחר מותו של מייסד המקום וחברו הטוב, על התפקיד החדש, וגם חושף הפתעה משמחת לתושבי הגליל

שירי פריאנט

ב-1 לנובמבר נכנס ארז משה,41, לתפקידו כמנכ"ל מלון "גליליון" החדש. המלון שנחנך רשמית בפסח האחרון הפך לסיפור הצלחה בן רגע. אבל הצלחתו המסחררת של המלון לא פחות מעניינת מסיפור חייו של המנכ"ל החדש. לאחר 13 שנים יפות בכפר הנופש תאי וילג', יצא ארז לדרך חדשה והתקדם לניהול אחד המלונות היפים בגליל. ולחשוב שפעם הוא בכלל רצה להיות קופירייטר.

מקופירייטר תל אביבי לתיירות בגליל

"כשסיימתי את שירותי הצבאי עברתי לתל אביב ללמוד קופירייטינג. חלמתי לעבוד במשרד פרסום בתור רעיונאי. מן הון להון זנחתי את חלום הקופירייטינג, כי גיליתי שאני ממש טוב במכירות ושיווק. עבדתי כמנהל מכירות בחברת טלכלל והתחלתי להתקדם בתחום. אבל אז הכרתי את מעיין, אשתי, שנולדה וגדלה בכפר בלום. בזמנו גרתי בתל אביב והיא למדה במכללת תל חי. המרחק בינינו הקשה על מערכת היחסים שלנו והחלטתי לחזור הביתה."

ארז ומעיין חזרו לצפון וב-10 שנים האחרונות הם מתגוררים בקיבוץ כפר בלום, ואף לאחרונה התקבלו כחברי קיבוץ. יחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים-ינאי (12), מיקה (9) ושוהם (2). "כשעזבתי את תל אביב כבר הייתה לי עבודה קבועה בתור מנהל מכירות. חזרתי לצפון ולא ממש מצאתי את עצמי מבחינה מקצועית, ואז פגשתי את שמעון".

ארז מתכוון לשמעון בן חיים ז"ל, מייסד ומנהל התאי וילג' שנפטר מסרטן לפני כשנתיים וחצי. שמעון לא רק היה האיש שהעסיק אותו ב-13 שנים האחרונות, אלא גם מי שנתן לו בית וחברות אמת. "לשמעון היה מתחם תיירותי קטן והמון חלומות. מה שלימים יהיה התאי וילג' התחיל מכמה חדרי אירוח, מסעדה תאילנדית נחמדה ושיט קייקים. שמעון הציע לי לעבוד אצלו בכמה תפקידים ולאט לאט התחלתי לעסוק גם במכירות. בסופו של דבר קודמתי והפכתי לסמנכ"ל השיווק של המקום. לפני כשלוש וחצי שנים חלה שמעון ואז הוא מינה אותי למנכ"ל. שמונה חודשים לאחר מכן הוא נפטר ואני שמרתי את הבטחתי אליו לא לנטוש את המקום שבנה במו ידיו."

איך הייתה ההרגשה להישאר במקום לאחר ששמעון נפטר?

"התאי וילג' היה הבית שלי במשך תקופה ארוכה. שמעון ואני היינו חברים ממש טובים. בכל התקופה שהוא היה חולה הייתי בקשר תמידי איתו ועם בני משפחתו. זו הייתה תקופה קשה, אבל הצלחנו להתגבר לצד הרבה מאוד כאב וצער. לאחר ששמעון נפטר ניסינו להחזיק מקום שהוא היה הלב שלו. פתאום נוצר חור עמוק באונייה והיה צריך לסתום אותו מהר, כי היו עוד 50 עובדים שתלויים בנו, אבל הצלחנו לעמוד במשימה בגבורה."

מתי בעצם החלטת לעזוב?

"לאחר ששמעון נפטר המשכתי לנהל את המלון במשך שנתיים וחצי. לפני שלושה חודשים החליטה אלמנתו, שהיא גם שותפתו העסקית, למכור את המקום לרשת מלונות 'מטיילים' ואני החלטתי לצאת לדרך חדשה."

ה"גליליון" – אהבה ממבט ראשון

לאחר שסיים את תפקידו בתאי וילג', הרים ארז טלפון לחיים אוחיון, איש העסקים שהקים את ה"גליליון" בשיתוף עם קיבוץ כפר גלעדי. "את חיים הכרתי כשהוא היה הבעלים של קבוצת הכדורסל 'הפועל גליל עליון-קרית שמונה'. הייתי הכרוז של הקבוצה במשך 3 שנים ואני וחיים התחברנו", הוא מספר. "כשהחלטתי לעזוב את התאי וילג', התקשרתי לחיים והוא הזמין אותי לפגישה. העיתוי היה מעולה כי בדיוק באותה תקופה המנכ"ל הקודם עזב." לתפקידו כמנכ"ל המלון הוא נכנס בשבוע שעבר. ה"גליליון" אומנם נפתח רק באפריל האחרון, אבל הצליח בן לילה. בשלב זה החלטתי לבדוק בעצמי על מה המהומה.

ארז עורך לי סיור במתחם כמו אב גאה, ואכן, יש במה להתגאות. מתחם הגליליון ממוקם בכניסה של עמק החולה. במלון 120 חדרים, שכל אחד מהם משקיף אל הנוף הגלילי הקסום. חלק כבר השוו את ה"גליליון" לטוסקנה, חלק לפרובאנס, אבל עם כל הכבוד, המקום חושף את יופיו האמיתי של הגליל עם תצפית לנוף שאין שני לו: אגמון החולה, הרי נפתלי והחרמון. המתחם כולו מעוצב בהשראת העגורים של האגמון. בשל סמיכותו לאגמון החולה, המקום מושך אליו תיירים רבים, בעיקר מתחום הצפרות. בעתיד אורחי המלון יוכלו ליהנות מה- G-PASS, כרטיס שיאפשר כניסה חינם לכמה אטרקציות באיזור, בדומה ליער השחור שבגרמניה. עם שתי מסעדות שף שמגישות ארוחות משובחות, בוטיק יין המציע את מיטב יינות האיזור, אולם כנסים מפואר וספא מפנק- המלון ממשיך למשוך אליו יותר ויותר תיירים.

איך אתה מסביר את ההצלחה המיידית של המלון?

 "המלון הזה שונה מכל דבר אחר שהקימו פה", הוא מסביר, "הגליליון נבנה בבת אחת, לא בטלאים,  כמלון ברמה של חמישה כוכבים כבר מהיום הראשון. הוא עורר עניין מאוד גדול גם בגלל הקרבה שלו לאגמון החולה וגם בגלל ה'אגמון מרקט', שעתיד להיפתח בפסח הקרוב. העיתונים ואתרי האינטרנט הכי נחשבים סיקרו את המקום והבאז התקשורתי היה מאוד גדול. אבל הבאז עצמו לא מספיק אם אין משהו שעומד מאחוריו- יש פה מסעדת שף מעולה, שירות טוב, חדרים מפוארים, אולם כנסים משוכלל, יש על מה לפרגן."

כשאני שואלת אותו לגבי התחרות שהמלון מייצר לבתי מלון וצימרים אחרים באיזור, בדיוק עובר לידינו אורי אשכולי, יו"ר החברה המשותפת לכפר גלעדי ולחברת דקל א.ח.ר. אני מפנה את השאלה אליו והוא משיב: "המטרה שלנו משותפת. אנחנו רוצים לעורר דהירה לגליל, שאנשים יעדיפו להגיע לנופש בצפון על פני מקומות אחרים. זו תחרות בריאה, אם נעלה את המודעות לגליל, יותר אנשים יגיעו ותהיה עבודה לכולם. המטרה היא שיגיעו. ריבוי המקומות הופך את האיזור לאטרקטיבי."

ויש גם הפתעה

חיים אוחיון, מבעלי המקום, ידוע כיזם שמשקיע בצפון מתוך אידיאולוגיה. כיצד זה בא לידי ביטוי במלון?

"כל ציורי העגורים במלון, עבודות הפסיפס ויצירות האומנות-כולם פרי עטם של אומנים מהגליל. חיים רצה לתת במה לאומנות המקומית. המקום גם מספק תעסוקה ליותר מ-120 תושבי האיזור ובקרוב ייפתח פה ה"אגמון מרקט"- מתחם שדומה במהותו  ל"שרונה מרקט" התל אביבי. הולכים להיות פה חנויות ודוכנים שימכרו אך ורק תוצרת גלילית- תוצרת חקלאית, יצירה מקומית, מאכלים, יינות וכו'. בהזדמנות זו אני מזמין יזמים מהגליל שרוצים לקחת חלק במיזם לפנות אלינו עם רעיונות והצעות."

אילו הפתעות עוד מחכות לנו?

"קודם כל, לגבי האגמון מרקט - את כל הנושא הקולינרי ינהל אחד השפים המובחרים בארץ, שעדיין אסור לי לחשוף את שמו. שנית, במרץ 2017 אורחי הגליליון יוכלו ליהנות מאטרקציה בלעדית – תצפית מכדור פורח הממריא לגובה 150 מטר. יש למה לצפות."

ובנימה אישית

מה לגבי השאיפות שלך בתפקיד החדש?

"קודם כל, ברמה השיווקית יש לי הרבה רעיונות איך לפתח את המלון ולהרים אותו גבוה יותר. ברמה הניהולית, מדובר במלון מאוד צעיר שקיים רק כמה חודשים. יש לי שנים של ניסיון בניהול בתחום התיירות וכמובן שיש לי מה לתרום מהידע והנסיון שלי. בתחום האישי, אני איש של אנשים. אני אוהב אנשים, אני יודע להפעיל את האנשים, להעלות אותם איתי לאוטובוס, שייסעו איתי ולא נגדי, וכמובן, שלא יירדו מהאוטובוס. אני לא מאמין בדיסטנס, אני אוהב להרגיש את האנשים, להקשיב, לדבר איתם. אני לא מאמין בפקודות, אבל כן מאמין בסדר ומשמעת."

ומה לגבי התחום האישי-איך משלבים קריירה בתחום התיירות התובעני עם חיי משפחה?

"אני כבר רגיל לזה כי אני נמצא במקום הזה 15 שנים. בתקופות שכולם יוצאים לבלות ולטייל, אני עובד. החופשים הם בעיקר בחורף בתקופה שקטה יחסית בתחום התיירות. זה חלק מהתפיסה של עולם המלונאות, אם אתה מקבל את זה על עצמך אז אתה שם. אם לא-לך תעסוק במשהו אחר."

ולסיום, בתור איש שהצליח בגיל מאוד צעיר, מה הטיפים שלך להצלחה?

"תראי, אני בראש ובראשונה מאמין בעבודה קשה. אדם שלא משקיע בעבודתו בכל מרצו לא יכול להתקדם לשום מקום. כמובן שהעבודה הקשה באה בנוסף ליכולות האישיות והכישורים של אותו אדם. דבר נוסף, תמיד לשאוף למעלה, כמה שיותר גבוה. אדם שלא יודע לשאוף לא יגיע לשום מקום. והכי חשוב- אופטימיות. כמו שפרס אמר: פסימיים ואופטימיים מתים באותו האופן, הם רק חיים באופן שונה ולכן צריך לחיות חיים אופטימיים."

צילמה: שירי פריאנט

פיצריית בוטיק בקיבוץ שדה נחמיה עם טעם של ילדות

גילית חיון, תושבת שדה נחמיה, החליטה להגשים חלום ילדות ולפתוח פיצריית בוטיק. שנה וחצי לאחר מכן, גילית עושה את מה שהיא הכי אוהבת ומפנקת את תושבי האיזור במאפים טריים וקינוחים מפתים בפיצרייה באווירה חמה וביתית. ויש גם תפריט לטבעוניים.

גילית חיון, 35, תושבת שדה נחמיה, הקימה את "פיצה נחמיה" מתוך רצון להגשים חלום. "לפני שהקמתי את פיצה נחמיה במאי 2015, אני ובעלי, אורי, היינו זכיינים של שתי חנויות נוחות של תחנות דלק בראש פינה ובצפת", מספרת גילית. "אני מאוד אוהבת לאפות ולבשל, מאז שהייתי ילדה קטנה, ובדיוק צצה הזדמנות בקיבוץ והתפנה מבנה שכבר תיפקד כפיצרייה. אמרתי לעצמי שאני הולכת להגשים חלום ולפתוח פיצריה משלי, ויהי מה. למרות שאני אמא ואני מודעת להקרבות שידרוש העסק, החלטתי שאני הולכת על זה בכל הכוח". חצי שנה לאחר שנפתחה הפיצריה, אורי כבר הצטרף אליה כשותף וזנח את ניהול תחנות הדלק. השניים הורים גאים לילד בן ארבע וחצי, שרק מרוויח מהעיסוק הקולינרי של הוריו: "הבן שלי מאוד נהנה בפיקניקים של הגן, כשאמא מכבדת את הילדים בפיצות שהיא אופה", היא צוחקת.

החזון של גילית התממש, וממש לאחרונה הפיצריה מתפקדת כבית קפה כפרי בבקרים וכפיצריה איכותית בערבים. "ממש לאחרונה התחלנו להגיש בבקרים קפה ומאפה, מ-7:30 עבור המשכימים, עד 10:00 בבוקר". גילית מספרת כי למדה קונדטוריה, אבל הקורס הכי טוב שלקחה הוא מאמא. "גדלתי ברמת גן ואני מביאה לפיצריה את כל טעמי הילדות שלי, קצת מהמאפייה השכונתית, קצת מהטיול בהודו. פתיחת הפיצריה הייתה החלטה אימפולסיבית, אבל היא השתלמה".

הפיצריה עושה משלוחים לכל הקיבוצים באיזור ולדרום קרית שמונה, אבל גילית מספרת שהרבה יותר נחמד לבוא ולהתארח, ועל כך יעידו לקוחותיה הקבועים שמגיעים במיוחד מנווה אטי"ב. "האווירה פה מאוד ביתית, הפיצריה נמצאת בלב הקיבוץ עם נוף שמשקיף לחרמון. ממול לפיצרייה ישנו מגרש כדורסל, בקיץ אנחנו פורסים מחצלות על הדשא. הילדים שמגיעים לכאן יכולים לקשקש על הקירות, שצבועים בצבע גיר, נורא כיף פה".

גילית משקיעה בקינוחים מקוריים ומגדירה את הפיצרייה כפיצריית בוטיק. כל התוספות נחתכות במקום, אפילו הפלפל נקלה מרגע ההזמנה, וכך גם הסלטים. התוספות בפיצרייה מאוד מגוונות: גבינת עיזים, פלפל או חציל קלוי, פטריות, בטטה, הכל טרי טרי. מבחינת התפריט, גילית מציעה פיצה דקה בשלושה גדלים, קלצונה מבצק חם ופריך, סלטים טריים ועוד. בחורף הם מגישים מרקים חמים- מרק כתום טבעוני, מרק בצל מוקרם ומרק פטריות. המרקים מוגשים עם קרוטונים ולחם שום במחיר של 20 שקלים. לפיצרייה קהל לא מצומצם של טבעוניים, כך שהמרק זו לא המנה היחידה שהם יוכלו להנות ממנה. גילית מכינה פאי אגוזים טבעוני, משמן קוקוס ורוטב מייפל אמיתי, והיא מבטיחה שהטעם לא נופל מהמקור. כמו כן, גילית מכינה מלבי בקיץ, פאי שוקולד לבן, וה-קינוח המפתיע – קלצונה נוטלה עם בננות וקוקוס, שאת השראתו לקחה מטיול קסום בהודו.

אז אם אתם מעוניינים ליהנות מפיצה טרייה וטעימה, קפה איטלקי משובח ואווירה גלילית ביתית, אתם יותר ממוזמנים לבקר.

הלוחשת לחיות

שירי כרסנטי החליטה לשלב את אהבתה הגדולה עם מקצוע לחיים. היא מטפלת בבעלי חיים בשיטות טיפול של הרפואה המשלימה, כגון: פרחי באך, דיקור סיני, צמחי מרפא ועוד. "אם זה עובד עלינו, למה שזה לא יעבוד על בעל החיים שלנו?", היא אומרת

שירי פריאנט

שירי כרסנטי החליטה לשלב את אהבתה הגדולה עם מקצוע לחיים. שירי, בת 28, תושבת ראש פינה, מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא אוהבת בעלי חיים והשאיפה שלה הייתה לעבוד איתם. "רציתי עבודה שתשלב את האהבה שלי לחיות. הוצאתי תואר במדעי בעלי החיים במכללת תל חי", היא מספרת, "עם התואר יכולתי לעבוד במעבדות ולא לזה כיוונתי. התכנון היה להמשיך ללימודי ויטרינריה, אבל דברים אצלי השתנו. חיפשתי תחום אחר שבו אוכל להיות באינטראקציה עם בעלי חיים וכך הגעתי למכון וינגייט. סיימתי לפני כשנה את לימודי התעודה בוינגייט, שם התמחתי בתחום הרפואה המשלימה בחיות. זהו נושא מאוד רחב ואני כל הזמן ממשיכה ללמוד בעצמי".

שירי מספרת כי אומנם התחום יחסית חדש בארץ ולאט לאט מתחילים להיפתח אליו, אבל בחו"ל התמונה שונה לגמרי. "בארצות אחרות, כמו בסין למשל, זה נחשב לרפואה ויטרינרית מסורתית, כי הגישה שלהם קצת שונה. הם מאמינים בטיפולים המשלימים, במניעה, באורח חיים מאוזן יותר", היא מסבירה.

מה ההבדל בין הטיפולים שאת מעניקה לטיפול אצל ויטרינר?

"זה לא סותר אחד את השני, זהו טיפול משלים. יש דברים שאני לא יכולה לטפל בהם, כמו בעל חיים שנדרס והוא זקוק לניתוח. הגישה של הרפואה המשלימה עובדת על האיזון בגוף. אם כלב סובל ממחלה כלשהי, זה מעיד על חוסר איזון בגוף, בדיוק כמו אצל בני אדם. ההבדל הוא שבני אדם יכולים להסביר לך את הבעיה, את בעלי החיים אני צריכה לאבחן, ואני עושה זאת על פי נקודות אבחוניות בגוף של בעל החיים ובדיקה גופנית, בדיוק כמו אצל ויטרינר".

מי בדרך כלל מגיע לטיפולים כאלה, מניסיונך?

"בדרך כלל מדובר באנשים שמעדיפים טיפולים משלימים מאשר תרופות, כמו שהם מעדיפים בשביל עצמם. מצד שני, היו אצלי אנשים שכבר הגיעו למבוי סתום אצל הויטרינר והם פתוחים לשיטות אחרות. למשל, טיפלתי בכלבה שסבלה מגירודים במשך שנתיים וממש פצעה את עצמה. כל הגוף שלה התמלא קרחות באיזורי הגירוד. כל התרופות שהיא קיבלה לא עזרו או הקלו עליה. באבחון שעשיתי הגעתי למסקנה שזה הגיע מלחץ נפשי ולרוב היא התגרדה במצבים מסוימים. הרכבתי לה תמצית של פרחי באך, שתעזור לה להפחית את הלחץ, וכעבור שבועיים כל הקרחות בגוף נעלמו לה. היא הפסיקה להתגרד. יש המון תמציות שיכולות לעזור בכל מיני מקרים, למשל: תמציות שעוזרות למקד את תשומת הלב של הכלב או החתול, תמציות שמפחיתות לחץ. אני מרכיבה את התמציות על פי הצרכים של החיה".

שירי מגיעה לבית הלקוח לטפל בבעלי החיים. היא מאמינה שזו הדרך הנכונה, כי בעל החיים מרגיש הכי בנוח בביתו. היא לרוב עובדת עם כלבים וחתולים, אך גם עם סוסים. מלבד פרחי באך, שירי מטפלת בתחומים נוספים של הרפואה המשלימה:

דיקור סיני – החדרת מחטים לנקודות ידועות המשפיעות על מצבים שונים בגוף. בשיטה זו משתמשים לטיפול בבעיות במערכת העיכול, בכאבים, בבעיות עור או בעיות אורטופדיות.

צמחי מרפא – לטיפול בבעיות שונות, כגון: שיכוך כאבים או טיפול בדלקות.

כירופרטיקה – לטיפול בבעיות נפוצות אצל סוסים, כגון: תיקון הפרעות תפקודיות שמקורן בעצמות, הפרעות שנגרמות עקב אופי עבודתם שגורם ללחץ על העצמות.

ארומתרפיה – שימוש בשמנים אתרים לטיפול בבעיות שונות, כגון: כאבים מפרקים, הרגעה או בעיות עור.

כיצד מטפלים בבעל חיים עם שמנים או תמציות?

"את השמנים האתרים, למשל, אני מטפטפת במקום בו רובץ הכלב או באמצעות מבער. חוש הריח של הכלב הרבה יותר מפותח משלנו וכוח הריפוי בשיטה זו הוא הריח. את הטיפול בפרחי באך, לעומת זאת, יקבל בעל חיים בבליעה. צמחי מרפא יש גם בתמציות, בקפסולות, באבקות".

בעלי החיים לא מתנגדים לטיפול?

"קודם כל אני עוזרת להם להירגע באמצעות שמנים אתרים. יצא לי לדקר כבר הרבה חתולים, כך שהכל אפשרי".

שירי מסבירה כי למרות שבאיזור הצפון עדיין לא ממש מודעים לתחום, יש לה היענות. "בעל חיים לא יודע מה זה פלסיבו, הטיפולים פשוט עובדים ויש הוכחות בשטח. אם זה עובד עלינו, למה שזה לא יעבוד על בעלי החיים שלנו? ".