חג של יין ואהבה- ראיון עם יהודה פוליקר לקראת הופעתו בפסטיבל בין הכרמים עם מירי מסיקה

בשבוע הבא יפתח פסטיבל "בין הכרמים" החגיגי ברחבי מרום הגליל עם שמונה ימים ולילות מיוחדים של מוזיקה, יין ורומנטיקה. את הפסטיבל ינעל יהודה פוליקר עם מיטב הלהיטים מארבעה עשורים של עשייה מוזיקלית. לקראת הפסטיבל, התראיין פוליקר למידע 8 וסיפר כי הוא שמח לחזור לפסטיבל בפעם השנייה: "אני זוכר שבמופע הקודם הקהל היה חם ומחבק ולא יכולתי לרדת מהבמה".

וגם: כל המופעים, כל הפעילויות וכל האירועים החגיגיים של הפסטיבל הכי שווה בקיץ.

שירי פריאנט

פסטיבל בין הכרמים, שנערך מדי שנה בחג האהבה העברי ט"ו באב, נחשב לאחד הפסטיבלים החגיגיים והאטרקטיביים ביותר מבין אירועי הקיץ. פסטיבל בין הכרמים 2017 ייחגג זו השנה ה-11 ברציפות ברחבי אזור מרום הגליל בשבוע של ט"ו באב, היום בו יצאו בנות ישראל לחולל בין הכרמים. הפסטיבל יתקיים השנה בין התאריכים 3-10.8 (י"א-י"ח אב) עם שמונה ימים ולילות מיוחדים בהם שלל אירועים מרגשים לזוגות האוהבים ולכל המשפחה.

יהודה פוליקר. צילום שלומי פינטו

דברים שרציתי לומר

לאחר שבשנים האחרונות הופיעו במסגרת בין הכרמים הבולטים באמני ישראל, ישוב השנה לפסטיבל יהודה פוליקר, מגדולי האומנים בישראל, אשר יארח את מירי מסיקה במופע חגיגי במתחם עין הוזים שבלב יער בירייה, אחד ממתחמי המופעים המיוחדים בארץ.  פוליקר בעצמו מודה כי "בטוח שצפוייה לנו חוויה".

פוליקר ינעל את הפסטיבל עם מופע להיטים משובח, המשלב בין גיטרות ובוזוקי, מקצבים יווניים- ים תיכוניים ולהיטי רוק. באופן חד פעמי ולרגל נעילת פסטיבל בין הכרמים יארח פוליקר את מירי מסיקה. מלווה בהרכב של 7 נגנים, זמרות ליווי, סאונד ותאורה מרשימים, ללא ספק, שפוליקר יספק לקהל הגלילי מופע סוחף ומרגש.

אז איך ההרגשה לחזור ולהופיע שוב בפסטיבל?

"אני שמח לחזור לאתר ולאזור המקסים הזה עם להקה חדשה ואירוח של מירי מסיקה המקסימה. אני זוכר שבמופע הקודם הקהל היה חם ומחבק ולא יכולתי לרדת מהבמה. אני מבטיח מופע מקפיץ ומרגש מלא במקצבים יוונים ורוקנרול. אני בטוח שגם הפעם צפויה לנו חוויה".

אתה ומירי כל כך שונים. כיצד נוצר החיבור ביניכם?

"יצא למירי אלבום חדש שהושק במופע חגיגי בקיסריה. היא פנתה אליי ואמרה שתשמח לממש חלום ולארח אותי במעמד הזה. מירי זמרת נפלאה וכמובן שנעניתי בחיוב. המפגש על הבמה היה כל כך מוצלח שהחלטנו לקיים מפגש בו אני אארח אותה, ולשמחתי זה קורה בפסטיבל בין הכרמים. מירי מגיעה להתארח במופע,  במהלכו נבצע יחד מספר שירים משותפים. תהיה בהם טעימה מהרפרטואר שלי ושלה. כדי לדעת אילו שירים, תצטרכו לבוא להופעה. מכינים לכם הפתעה..."

במופע יבצע פוליקר את להיטיו הגדולים מכל הרפרטואר העצום שלו, החל מימי "בנזין" דרך "עיניים שלי" (אלבומו הראשון של פוליקר), כל אלבומי הסולו והקלאסיקות מהמוזיקה היוונית – יום שישי, חופשי, הצל ואני, פחות אבל כואב, כפיים, אלקו, רדיו רמאללה, התחלה חדשה, משמרת לילה, פומה פומה, שלושה ימים, זינגוואלה, דברים שרציתי לומר, פנים מול פנים, ועוד להיטים רבים ומשובחים.

במופע אתה עולה עם שירים שעד היום מצליחים לרגש. מהו הסוד ליצירת קלאסיקות מוזיקליות?

"השירים הללו הפכו מזכרת וגעגוע מתקופה יפה לכל הדור שלי, דור הרוקנרול. אני מאמין שכשהשירים מצליחים לגעת באנשים, לרגש אותם ולהזכיר להם תקופות נוסטלגיות בחייהם, הם נשארים לאורך זמן".

ובכל זאת, לאחר ארבעה עשורים של יצירה, אתה עדיין מתרגש?

"אנחנו, האמנים, זה מעבר לכוחות שלנו, הרצון הזה לעשות מוזיקה זה כוח שמושך אותי. אני מאמין בכוח הזה ששולט ומכוון את העולם, והוא מספק לי את הדרייב להמשיך וליצור. ברור שאני מתרגש, תמיד! ביום שאני אפסיק להתרגש אני אודיע על פרישה. אם אתה לא מתרגש, מה הטעם? אני תמיד אומר שעוד לא כתבתי את השיר הכי טוב או הכי יפה שלי, אז בוודאי שאני לא חושב על פרישה".

פוליקר מתרגש ולא מפסיק לרגש. בעולם המוזיקלי המשתנה של היום, הוא עדיין מצליח לשמור על מעמדו של יוצר מן השורה הראשונה ולא מפסיק ליצור מוזיקה טיפה שונה מהסגנון שנשמע היום ביו-טיוב וברשתות החברתיות. "המוזיקה שלי משלבת בתוכה הרבה טעמים  - גיטרות ובוזוקי, מקצבים יווניים- ים תיכוניים ולהיטי רוק, וזה מה שמייחד אותה ואותי", הוא מסביר.

את הייחודיות של פוליקר תוכלו לראות בפסטיבל בין הכרמים וגם באלבום החדש. "בימים אלו אני עובד על מספר פרויקטים שייראו אור בקרוב, ביניהם גם איסוף חומרים וגיבוש אלבום חדש".

עניין של זמן

את הפסטיבל הגלילי יפתח השף האיטלקי מסימילאנו יחד עם הטרובדור האיטלקי לוצ'אנו בחוויה תרבותית קולינארית יוצאת מגדר הרגיל. האירוע יתקיים ביום חמישי (3.8) ביקב אדיר בפארק תעשיות דלתון.

אחד הימים החווייתיים בפסטיבל יהיה ביום שישי (4.8) כאשר האירוע המרכזי ליום זה יהיה מופע זריחה של רמי קלינשטיין (04:00): קלינשטיין, מהאמנים היוצרים החשובים והמוערכים בישראל, יעלה עם המופע "טריו", בו יבצע שירים חדשים לצד מיטב להיטיו הגדולים מתוך 30 שנות יצירה. מתנות קטנות, עוד לא תמו כל פלאיך, צעיר לנצח, עניין של זמן, אש, ועוד. קליינשטיין יעלה במופע שיוצר חוויה מוסיקלית בלתי נשכחת באמפי האינטימי בישוב ליבנים הצופה על הכנרת. עם עלות השחר יוחלפו אורות הבמה בחיזיון התאורה המרהיב של הטבע: השמש הזורחת מעל הגולן המשתקפת אל מול הכנרת.

רמי קליינשטיין. צילום דורון עדות

לדברי צביה פרץ, מנהלת הפסטיבל ומנהלת מחלקת תרבות ואירועים במועצה האזורית מרום הגליל, כמיטב המסורת, אחרי מופע הזריחה יימשך יום של פעילויות מיוחדות בפסטיבל בין הכרמים, ביניהן: ארוחת בוקר זוגית מפנקת במסעדת רוברג המשקיפה אל הכנרת וסמוכה למתחם המופעים, שתוצע במחיר מיוחד לבאי הפסטיבל (יש להזמין מקומות מראש).

גם לילדים תהיה תעסוקה באותו יום. מהשעה 9:00 ייפתח במצפה עמוקה שביער בירייה הפנינג ענק לכל המשפחה הנושא את הכותרת 'אוכל, אמנות ורוח' עם שלל פעילויות מיוחדות, ביניהן: פינות ישיבה ביער, תערוכות אמנות, הופעות מוסיקה, טיפולי וואטסו, סדנאות כתיבה, נומורלוגיה קבלית, קריאה בקפה, פינות יצירה לילדים, ארוחות מיוחדות ועוד.  ההפנינג יסתיים בשעה 17:00. הכניסה חופשית.

נשאר לכם עוד כוח? מהשעה 14:00 ועד סמוך לכניסת השבת – ב'בר בכרם', שיושב בחוות בית הכרם בגליל הנמצאת במושב חזון, יקיימו חגיגת יין ומוסיקה. המתחם  ממוקם על קרקע מרהיבה הצופה אל הכרם המשפחתי המטופח, מול בקעת בית הכרם ורכס הרי מירון המתנשאים מעליה. הבר מציע יין וערק משובח תוצרת היקב, מבחר בירות ומנות משתנות המושלמות לצד המשקה.

ביום ראשון (6.8) יתקיים כנס חבורות זמר ומקהלות בבית העם באמירים ובו יופיעו חבורת הזמר 'צליל גליל', הלהקה הייצוגית של מועצה אזורית מרום הגליל בניצוחו של חיים לוי, 'קולות זמארון' מזכרון יעקב בניצוחו של חיים אסנר, ו'זמרי מטה אשר' בניצוחו של עוזי אסנר. גם חבורת הזמר "זיו רון", שכל חבריה הינם אנשי צוות בבית החולים זיו בצפת, יופיעו בכנס עם המפיק המוזיקלי והמנצח אריה ברכה. מבית החולים זיו נמסר כי חבורת הזמר "זיו רון" מופיעה בטקסים וחגים המתקיימים בבית החולים ואף מוזמנת להופעות במקומות שונים בארץ. בהופעותיה משלבת "זיו רון" שירה, נגינת גיטרה, כינור, חלילית ודרבוקה.

לשונות של אש

ביום שלישי (8.8) יתקיימו שני מופעים על במה אחת. אביתי בנאי יעלה עם המופע "לשונות של אש" וישי ריבו במופע פחד גבהים. בנאי יחגוג 20 שנה של יצירה מוזיקלית ואלבום שישי חדש- לשונות של אש. בהופעה מיוחדת תחת כיפת השמיים בעין הוזים, יבצע בנאי שירים מוכרים ואהובים מתוך הרפרטואר המפואר שלו לצד שירים חדשים. את המופע יפתח ויחמם ישי ריבו, שלהיטיו הרבים זיכו אותו בתואר זמר השנה ואלבום השנה. המארגנים מספרים כי צפוי מופע שלא ישאיר אף אחד אדיש.

ביום רביעי (9.8) יתקיים יריד האיכרים בכרם בן זמרה, ובו חקלאים ותיירנים יציגו וימכרו במקום את תוצרתם: פירות, ירקות אורגניים, גבינות, דבש, זיתים, ליקרים, שמן זית, יין, עבודות יד, בית קפה בטבע ומאפי בוטיק. לצד המציגים הרבים יהנו המבקרים ממתחם אקולוגי, שבו יחוו תהליך עשייה מהנה ומרתק. כל משתתף יהפוך חומר גלם טבעי למוצר שימושי. כמו כן, כל חברי המשפחה יוכלו ליהנות ממופע ליצנות בועתי של שושי בושי האיש והשפם, שיציג מגוון להטוטי בועות סבון, כגון: כדורגל בועות, מקלחת בועות ובועות ענק, לצד מופע ג'אגלינג, חרבות ולהטוטי אש.

באותו יום ממש יעלה סולג'יי, זמר הדאנסהול והרגאיי הישראלי, עם מופע פיוז'ן שמשלב מוזיקה קאריבית, רגאיי, גרוב וראפ. אלון בלום, הידוע כסולג'יי, יופיע במצפה כנרת שבישוב אמירים עם טקסטים מחאתיים לא מתפשרים לצד מסרים של אחדות ומבט אופטימי.

עוד יתקיימו במסגרת פסטיבל בין הכרמים: טיולים באתרי טבע ונוף, סיורים ביקבים ובכרמים הרבים,  תפריטים מיוחדים במסעדות האזור, סדנאות יצירה, גלריות פתוחות,  פעילויות לכל המשפחה והרבה יין טוב ורומנטיקה.

פסטיבל בין הכרמים, 3-10.8.17, מרום הגליל.

לפרטים נוספים www.2beav.co.il

פורסם לראשונה במידע 8

הדתיות שהגשימו חלום ויצרו הצגה - והן אפילו מופיעות בפני קהל מעורב

שירן והוד מקרית שמונה, שתיהן דתיות, החליטו שהן רוצות להוסיף גוון לתרבות שהציבור שלהן רגיל לצרוך, ולהשמיע את קולן בקרב כלל האוכלוסיה. השתיים יצרו הצגה על פי ספרו של מיכאל שיינפלד, אשר תעלה השבוע במוזיאון לצילום. ההצגה מעלה נושאים אוניברסליים ומפגישה כל אחד עם עצמו.

"ההצגה הזו הייתה חייבת לצאת לעולם", אומרת הוד, שבמהלך העבודה על ההצגה עוד הספיקה ללדת תאומים.

"כולנו בחיפוש אחר החלום, אחר המהות, אחר אהבה אבודה. למי מאתנו אין אבידה יקרה ללב שהשאירה חלל, רגש הגעגוע, היחס שלנו לעבר, להווה ולמערכת היחסים שביניהן" (מתוך ההצגה אבידות)

מתוך ההצגה אבידות. צילום סטודיו גולן

שירן בן דוד עברה מאלקנה לקרית שמונה בעקבות תחילת לימודי בעלה בישיבת קרית שמונה. הוד שוורץ עברה מחיספין לקרית שמונה בעקבות לימודי בעלה בתל חי. השתיים לא נפגשו מעולם עד שעברו לגור אחת בסמוך לשנייה.  "ביקרתי את שירן וגילינו שיש לנו את אותו חלום", אומרת הוד. "שירן למדה תאטרון במכללת אמונה ואני באספקלריא בירושלים. היא עזרה להקים את מגמת התאטרון באולפנית ואני מלמדת משחק דרך קרן קרב. התחברנו מיד וקבענו פגישת עבודה בבית קפה".

שירן והוד נפגשו, עבדו קצת בסטודיו והעלו רעיונות להצגה. "שירן אמרה שהחלום שלה מאז לימודי המשחק הוא להעלות הצגה על פי הספר 'אבידות' של מיכאל שיינפלד", אומרת הוד. "השפה של מיכאל מאוד פיוטית וציורית, וזה פשוט היה מתבקש. התחברתי מאוד לתכנים שהוא מעלה, לאנשים שעוברים לידינו, כאשר לכל אחד מהם סיפור בפני עצמו. מיכאל מספר על חפצים, אבל הרי שחפץ הוא לא סתמי כפי שהוא נראה. כשאנחנו מאבדים חפץ, אנחנו מאבדים את מה שהוא מסמל עבורנו, את המהות שלו והסיפור מאחוריו".

בהצגה אבידות, יואב, סטודנט לפסיכולוגיה, מתגורר עם דודתו הערירית ועובד בחדר האבידות של תחנת הרכבת. חייהם של הדמויות משתנים באחת, כאשר יואב מוצא חפץ בחדר האבידות, המעורר לחיים סיפור שנדחק אל תיבת הזיכרון. יואב נאלץ להכריע בפני השאלה האם אפשר לשנות את העבר? ההצגה אבידות מעלה נושאים אוניברסליים ומפגישה כל אחד עם עצמו. מדובר בסיפור על החמצה, כאב, בחירה ועל כמיהה לשייכות ולחיים.

צילום סטודיו גולן

הוד ושירן משחקות בהצגה, עליה עבדו במשך שלוש שנים. במהלך זמן זה, שתי החברות הביאו לעולם גם חיים חדשים. "אנחנו שתינו אימהות ותוך כדי העבודה על ההצגה גם ילדנו. זה נשמע קלישאה אבל לא הצלחנו שלא לגרום לזה לעבוד. התשוקה שלנו למשחק הייתה כל כך חזקה והרגשנו שאנחנו חייבות להוציא את זה החוצה לעולם. זה מטורף, אני הייתי מחנכת בבית הספר עוזיאל, אהבתי את בית הספר ואת התלמידים, אבל החלטתי שאני חייבת להגשים חלום, אז עזבתי את הכל. אנשים מסביבי היו בהלם. גם שירן עברה את אותו תהליך. זה בער בנו והמציאות פשוט הסתדרה בשביל שההצגה הזו תצא לפועל", אומרת הוד.

הצגת הבכורה התקיימה במאי האחרון בתאטרון מראה. "זו הייתה חוויה מדהימה", מספרת הוד. "אני זוכרת שעמדתי מאחורי הקלעים וחשבתי לעצמי – כל מה שרצית כל חייך מתגשם ברגע זה. זו האמירה שלך לעולם ועכשיו את הולכת להפגיש לבבות".

בהצגת הבכורה, הבנות הופיעו בפני נשים בלבד. הפעם, הן יופיעו בפני קהל מעורב, לאחר קבלת אישור מהרב צפניה דרורי. "להופיע בפני קהל מעורב זה לצאת מאיזור הנוחות שלנו, וגם התלבטנו אם זה אפשרי מבחינת הלכה. התייעצנו עם הרב דרורי, הסברנו לו על ההצגה ולבסוף הוא נתן לנו את ברכתו".

בשמת, מנהלת התפעול והתוכן במוזיאון לצילום תל חי, הגיעה לצפות בהצגה בתאטרון מראה והחליטה שהיא רוצה להציג אותה גם במוזיאון. השתיים קיבלו את ההצעה בשמחה, וההצגה תעלה ביום רביעי הקרוב.

הוד מספרת שההצגה היא יצירה מקומית לחלוטין שנוצרה על ידי אנשים שפשוט מאמינים בה. "אור נדב ארגוב ביימה את ההצגה. היא נולדה בקרית שמונה ועברה למרכז הארץ, שם עבדה כמפיקה הראשית בתאטרון תמונע", אומרת הוד. "היא חזרה לצפון לפני כשנה, חדורת מוטיבציה להחיות את התרבות באיזור, ממקום מאוד שליו וצנוע. גם הכוריאוגרף שלנו, פול דרי, תושב קרית שמונה. כולנו מחוברים למקום, בצורה זו או אחרת".

יש שאיפות לצאת עם ההצגה מחוץ לגבולות הצפון?

"ברור. אנחנו נופיע בכל מקום שיתנו לנו".

אבידות - בימוי: אור נדב ארגוב, יעוץ אומנותי: הראל קרטס, עיצוב תאורה: אדם וייזר, כוריאוגרפיה: פול דרי, עיצוב תלבושות: שירה גוטנטג, שחקניות יוצרות: שירן בן דוד, הוד שוורץ.

פורסם לראשונה במידע 8

חי בסרט

מה שהתחיל כסרט סטודנטים הפך למסע משפחתי מרגש אחר הסבתא הערבייה שאף אחד לא דיבר עליה. לאחר שאיבד את אחיו הגדול ואחותו הקטנה בהפרש של חודשיים, דורון היה בטוח כי את הסרט הזה הוא חייב לסיים. "הדודה מסח'נין", מספר על הקונפליקט הערבי-ישראלי דרך הסיפור האישי של סבתו אשר נטשה את אביו, התאסלמה והקימה משפחה חדשה בסח'נין. למידע 8 הוא מספר על הטרגדיה שהכתה בתדהמה את חייו ("אחי נפל אל מותו מצוק וחודשיים לאחר מכן אחותי נהרגה בפיגוע"), על תהליך יצירת הסרט ("אבא התנגד אבל הרגשתי שאני חייב לסיים את הסרט, בשבילי") ועל השלב הבא בחייו ("תמיד נמשכתי למשחק, עכשיו זה בא לידי ביטוי").

מאת שירי פריאנט

"לפני כמה שנים הלכתי לבקר את אח שלי, שלומי, בדרום. נסענו לטיול ג'יפים. אני זוכר רגעים של כנות עמוקה, של שיחות נפש. תוך כדי השיחות האלה, סיפר לי אח שלי סוד גדול על המשפחה שלנו, סוד שהשאיר אותי המום... לפעמים רצה לה שמועה בקרב בני הבית על הדודה מסח'נין. היה נדמה לנו פעם ששמענו שהאמא האמיתית של אבא היא בכלל ערבייה, אבל העדפנו להתעלם. תמיד הסתובבה לי בראש השאלה הגדולה הזאת, מי זאת הדודה מסח'נין, איך היא קשורה לאבא שלי ולמה אף פעם אסור לשאול אותו עליה? חודש אחרי הטיול המיוחד שלנו באותו מדבר, אח שלי שלומי איבד את חייו. הוא נפל אל מותו מצוק בגובה 20 מטר. חודשיים לאחר מכן, נצמד מחבל מתאבד לאוטובוס שבו נסעה אחותי ליד צומת מגידו והרג גם אותה. מארבעה ילדים נשארנו רק שניים. ראיתי את המשפחה שלי מתפוררת". (מתוך הסרט הדוקומנטרי  "הדודה מסח'נין).

טרנטינו הישראלי

כשדורון דהן (39) מלהבות הבשן חלם להיות טרנטינו הבא, הוא לא ציפה לטרגדיות שיכו בו מכל עבר. את התסריט של חייו גם טרנטינו בעצמו לא היה יכול לכתוב. חייו של דורון היו עמוסים בטלטלות וסערות רגשיות. מה שהתחיל כסרט סטודנטים לקח אותו למסע ארוך ומרגש אחר החידה המשפחתית שרדפה אותו שנים- מי זאת הדודה מסח'נין? בעקבות הסרט, יצא דורון למסע חיפוש אחר זהותו. חיפוש אשר שואב את הצופה פנימה אל תוך ליבה של מערכת היחסים המורכבת בין העם היהודי לעם הערבי שחי בארץ ישראל.  "לא ידעתי בדיוק לאן אני נכנס, לא ידעתי מה מושך אותי, אבל ידעתי שיש איזושהי אמת קבורה עמוק שרוצה לצאת לחופשי ולהיטהר, מהמשפחה שלי ומתוכי".

דורון נולד וגדל בעפולה עילית, הבן השלישי מתוך ארבעה ילדים. הבית שגדל בו היה רווי בתרבות, סרטים ומוזיקה. "תמיד התנגנה מוזיקה בבית. בתור ילד שמעתי ג'ים מוריסון ובוב מארלי, קראתי המון ספרים, זה היה ההווי אצלנו. לא חשבתי שאעסוק בזה כשאגדל, בטח לא בגליל, אבל זה תמיד היה חלק ממני", אומר דורון. "לפני שהתגייסתי לצבא, ראיתי את הסרט 'ספרות זולה' פעם ראשונה בחיי. פשוט התאהבתי. הכל השתנה אצלי מאז. היה לי חלום להיות טרנטינו הישראלי. החלטתי ללמוד קולנוע במכללת תל חי, אבל שנה לפני תחילת הלימודים, קרו שתי טרגדיות במשפחה. אח שלי היה דיג'יי והוא נהג לתקלט במסיבות במדבר. לילה אחד הוא יצא לטיול רגלי. היה חשוך מאוד, לא ראו כלום מסביב, אבל הוא טייל בכל זאת. הוא מעד ונפל מצוק בגובה 20 מטרים. את הגופה שלו מצאו רק יממה לאחר מכן. אני והמשפחה היינו הרוסים, בקושי הצלחנו לעכל את הטרגדיה שנפלה עלינו, וחודשיים לאחר מכן, אחותי, שהייתה רק בת 17, נהרגה בפיגוע בצומת מגידו על ידי מחבל מתאבד. קיבלנו שתי סטירות לחי מצלצלות".

דורון השבור החליט לעבור לגליל העליון במטרה לממש את ייעודו וללמוד קולנוע במכללה. "עברה שנה מאז שאחי ואחותי נהרגו, והחלטתי לחקור את הסיפור המשפחתי שלנו כי ידעתי שיש מאחוריו משהו גדול יותר. בסוף השנה הראשונה של לימודי הקולנוע, יצרתי סרט על אחי שנהרג. לאחר התייעצות עם המרצים שלי, הבנתי שאני חייב לצאת למסע ולחקור את עניין הדודה מסח'נין".

"אל תוציא את השדים שלי החוצה"

דורון מספר שבשנת 1984 הוא נסע יחד עם אביו ואחיו לטיול בסח'נין. "אמרו לנו שאנחנו הולכים לבקר את הדודה שגרה בסח'נין, אבל גם בתור ילדים משהו לא הסתדר לנו. הבנו שזה נושא כאוב וקשה בבית, לפי הריבים של אבא שלי עם אמא שלי, אז לא העמקנו בשאלות יותר מדי". לאחר מכן, שהתבגר דורון, הוא גילה שהדודה היא בעצם הסבתא שלו, אמו של אביו. כשהיה אביו בן חצי שנה, נטשה אותו אמו, התאסלמה והקימה משפחה חדשה בסח'נין. סבא של דורון התחתן שוב ואשתו החדשה אימצה את אביו של דורון. זמן רב הוא בכלל לא היה מודע לכך שיש לו אמא אחרת, אבל במהלך השנים, הסתבר לדורון שהוא ידע כל הזמן, פשוט לא רצה לדבר על כך. "במהלך הלימודים סיפרתי למרצים שלי את הסיפור של הסבתא מסח'נין והם עודדו אותי לצאת למסע חיפוש בעקבות אותה סבתא. יצאתי למסע שארך 4 שנים, במהלכן עברתי תקופות לא פשוטות, אבל הרגשתי שזו הייתה הדרך שלי לחדש את הקשר עם אבי".

הקשר ביניכם התנתק?

"לא, אבל אבא תמיד היה סגור ומרוחק. הוא עבר הרבה בחיים ואף פעם לא היה נגיש לנו. לא היה לו קל עם המסע שלי והוא סירב שאפרסם את הסרט בכל צורה שהיא. הפעם היחידה שהסרט הוקרן בפומבי היה בפסטיבל דוק-אביב בתל אביב, וזה היה לאחר שראש המגמה שלי הגיע אליו באופן אישי וביקש את הסכמתו להקרנת הסרט. מאז, פנו אליי חברות שונות שרצו לרכוש את הסרט, אבל אבא לא היה מוכן לשמוע על זה".

דורון מספר שבמהלך המסע שלו, אבא ביקש ממנו שוב ושוב להניח לנושא. "הוא אמר לי: עזוב אותי, תן לי למות בשקט, אל תוציא את השדים שלי החוצה. פניתי לחבר שהיה בסיטואציה דומה. לא ידעתי מה לעשות. הייתי באמצע התהליך וידעתי שאבא מתנגד. החבר אמר לי לסיים את הסרט, בשבילי. הוא אמר לי לסיים את העשייה שלי ועם המוצר המוגמר לגשת לאבא שלי, אבל לא להפסיק באמצע בשום פנים ואופן".

ומה אבא אמר לאחר שסיימת את הסרט?

"לאחר ההתנגדות שלו, בסופו של דבר הוא שיתף פעולה. אני מניח שזה עשה לו טוב כי זה ישב לו על הלב, הסוד הזה. הבנתי ששבועיים לאחר שהוא צפה בסרט, הוא חידש את הקשר עם המשפחה שלו בסח'נין, קשר שהוא ניתק לאחר שאחותי נהרגה בפיגוע. זה היה קשה לו מדי. אבא שלי הוא סוג של מיקרוקוסמוס לחברה הישראלית. מצד אחד הוא ימיני קיצוני ומצד שני, יש לו חברים טובים שהם ערבים. הבעיה שלו תמיד הייתה מה יחשבו עליו, מה יגידו אנשים. זה קרע אותו".

דורון סיים את הסרט אבל לא יכל לפרסם אותו בצורה מסחרית, אז הוא החליט לצאת למסע הרצאות בו הוא מקרין את סרטו ומדבר על היחסים הישראלים-ערבים דרך סיפורו האישי. "דרך ההרצאות ראיתי שהסרט גורם לאנשים לחשוב אחרת. זה לא סיפור של ערבים ויהודים. זה סיפור אישי על אמא שנוטשת את הבן שלה ומתאסלמת. רואים את הכאב שלה כאמא, את הכאב שלו כבן שננטש. הסיפור האישי שלהם מקרין על הסיפור הלאומי שלנו כעם".

במהלך המסע שאלת אותה למה היא החליטה לנטוש?

"היא ישבה עם שבעת ילדיה כששאלתי אותה למה היא עשתה את זה. היא ענתה לי שזה היה הגורל שלה. הילדים אמרו: 'אבל גם בגלל שאהבת את אבא' והיא השיבה שלא. הם הסתכלו עליה המומים. היא אמרה לי: לא עשיתי את זה מתוך אהבה. הלב שלי אמר לי שאני צריכה להיות מוסלמית, זה הגורל שלי."

כיצד הייתה ההתמודדות שלך מבחינה רגשית לערוך את הסרט?

"היו רגעים קשים, היו רגעים שבכיתי. גם כי ידעתי שאבא מתנגד וגם כי הייתי צריך לערוך קטעי וידאו מהילדות שלי. ראיתי שם את אחי ואחותי בתור ילדים, חומרי הצילום היו קשים. עד עכשיו שאני מדבר על זה אני מתחיל לבכות. אני חושב שבסופו של דבר זה היה סוג של תרפיה בשבילי. הרגשתי שאני עושה משהו טוב וזה נתן לי כוח. הצלמת של הסרט הייתה חברה טובה והיא עזרה לי המון. גם דנה, שהפיקה את הסרט, תמכה בי בתהליך. יצירת הסרט הייתה סוג של תמימות על גבול הטיפשות. יצאתי למסע קשה, פתחתי קופת שרצים, אבל זה העצים אותי".

בור בלי תחתית

כשהוא מדבר על דנה, הוא מדבר על אשתו ואם שלוש בנותיו. דנה הפיקה את הסרט של דורון, ושנה לפני שסיים לערוך אותו, השניים התחתנו. לאחר מכן, דורון החל בהרצאות על הסרט. "זה היה המקום היחיד להפיץ את המסר שלי וזו גם הייתה פרנסה. כבר הייתי נשוי ומחוייב לדאוג למשפחה החדשה שלי", אומר דורון. הוריו, לעומת זאת, התגרשו לפני 3 שנים. "היו להם בעיות, בלי שום קשר לסבתא, אז הם החליטו שטוב יותר בנפרד", הוא אומר. בנוסף, בערך באותה תקופה נפטרה סבתו הערבייה של דורון, וכמה חודשים לאחר מכן, נפטרה גם סבתו היהודיה. "אבי איבד שתי אימהות בשנה אחת, זה היה קשה מדי", אומר דורון.

דורון הצליח להגשים את החלום ולעסוק אך ורק במה שהוא אוהב. "מאז שסיימתי את הלימודים אני עוסק בקולנוע. יש לי חברת הפקות עצמאית, אני מורה לקולנוע ב'הר וגיא' ולאחרונה נכנסתי גם לעולם התיאטרון".

איך היה המעבר לקדמת הבמה?

"הצטרפתי לקבוצת תאטרון בקיבוץ בשביל הכיף וגיליתי שאני טוב בזה. קארין מרום איחדה קבוצה של אנשים מוכשרים ועבדה איתנו במסירות. יצרנו ערבי אימפרוביזציה, הצגות ילדים, שעת סיפור. תמיד ידעתי שיש לי את הכישרון לזה, פשוט פתאום זה בא לידי ביטוי".

הבייבי החדש שלו הוא סרט אנימציה אקולוגי בשם "בור בלי תחתית". גיבור הסרט, רוברט, מגלה בור עמוק בחצר ביתו. הבור מוכרז: "בור בלי תחתית". רוברט הופך את הבור ל"מרכז לסילוק אשפה" ובסופו של דבר לומד לקח בלתי נשכח. הסרט הוקרן השבוע בבית אוסישקין, לאחר שזכה בפסטיבל "יוצרים ברשת" והוקרן בפסטיבלים ברחבי העולם.

מאין הגיע הרעיון לסרט?

"מדובר בסוג של אגדה אורבנית ששמעתי כשהייתי סטודנט. חשבתי ליצור סרט מחתרתי סביב הסיפור וירדתי מזה. יום אחד ישבתי עם אישה שמזוהה מאוד עם הנושא האקולוגי והיא הסכימה לממן את חצי מסכום הפרויקט. את שאר הכסף גייסנו ממפעל הפיס ומהזכייה בתחרות. המטרה של הסרט היא להעלות את הנושא למודעות ולהוביל אנשים לפעולה. כיום אנחנו בונים מערך הרצאות סביב הסרט לילדים ולמבוגרים בשביל להמשיך ולהפיץ את המסר".

והמסר שלו מופץ. שלוש בנותיו ממשיכות את דרכו ומגיעות איתו לצילומים. "הן בעלות כישרון טבעי, ללא ספק", הוא אומר. "הבת שלי, קסם, כבר מתחילה לשאול מי זאת הדודה מסח'נין. אני לא רוצה להסתיר כלום מהבנות שלי. אני לא מתבייש במי שאני ובמה שהמשפחה שלי בחרה לעשות בחיים. זה חלק ממני. אבא, לעומת זאת, לא יתגאה ויספר את הסיפור שלו. הוא מאוד נוקשה. אבל היום, אחרי הכל, אני מרגיש הרבה יותר חזק מולו ומסוגל להגיד לו דברים שאף פעם לא הייתי מעז".

פורסם לראשונה בעיתון מידע 8

שירה ללא גבולות - פואטרי סלאם לאנשים עם ובלי מוגבלויות

נתנאל ירמיהו נולד עם שיתוק מוחין, וסתיו סיבוני, סטודנטית לחינוך שעובדת עם עיוורים, סובלת מקושי בוויסות החושי. שניהם הופיעו בערב ה"פואטרי סלאם" הראשון שהתקיים לאנשים עם וללא מוגבלות, זה לצד זה, במופע שיזם "המרחב לחיים עצמאיים בגליל" בשיתוף עם מכללת תל חי. נתנאל מספר למידע 8 על החיים המאתגרים כנכה ועל המחסור בזוגיות. סתיו מספרת על העבודה המתאגרת שפתחה בפניה עולם חדש. חיים ללא גבולות.

שירי פריאנט

מופע הפואטרי סלאם הוא מופע בו משוררים מקריאים או מדקלמים קטע שכתבו בפני הקהל. מדובר במופע שתפס תאוצה ברחבי הארץ בשל סגנון הכתיבה המודרני, הבוטה והכנה, כאשר כל הקראה היא גם סוג של הצגה לקהל. ב"מרחב לחיים עצמאיים" של עמותת נגישות ישראל  החליטו להפיק ערב שכזה אבל עם טוויסט.

ערב הפואטרי סלאם הראשון נוצר סביב פרויקט גדול יותר – העלאת המודעות לנגישות של פאבים ומקומות בילוי באיזור. בכל הגליל העליון ישנם שני פאבים שבאמת מונגשים לנכים- הדארמה בקיבוץ הגושרים והקרומביין בנאות מרדכי. הפרויקט נוצר בשיתוף פעולה של "המרחב לחיים עצמאיים בגליל" יחד עם החוג לעבודה סוציאלית במכללת תל חי. את המרחב מנהלים עופר מיכאלי ונגה סיון, רכז הפרויקט הוא דן דוידוביץ', שאף הופיע בעצמו, והסטודנטיות אשר עשו את העבודה המעשית שלהן במרחב הן שיר שמשוני וענבל ינון. יחד הם עבדו במשך כל השנה על מנת לארגן ערבים כדוגמת הפואטרי סלאם שהוכח כהצלחה.

בערב הפואטרי סלאם הראשון של העמותה, הופיעו יחדיו אנשים עם וללא מוגבלויות. הנושא המרכזי של הערב היה, כמובן, המוגבלות. בערב הופיעו אנשים נכים, עיוורים, אנשים על הרצף האוטיסטי ואנשים עם שיתוק מוחין, לצד אנשים ללא מוגבלות פיזית, אשר דיברו על היחס המזלזל של החברה למוגבלות.

לערב החגיגי, שכמעט לא פורסם בכלל, הגיעו אנשים רבים, שמילאו את האולם והתעניינו לשמוע מהי שירה ללא גבולות. בין המופיעים היו נתנאל ירמיהו ממטולה וסתיו סיבוני, סטודנטית לחינוך מיוחד במכללת תל חי.

"גוש של נכות"

גוש של נכות מעורר השראה

בוא ותספר על הפגיעה

אתה נס רפואי מלא צחוק ותקווה,

 סיפור הצלחה של שילוב בחברה

אל תהיה כפוי טובה ותבקש תמורה

זו זכות לתת הרצאה, וביום של מודעות והנגשה

לענות שוב ושוב על אותה שאלה

מרגיש את הרגליים?

תמיד מסתדר?

יש מי שעוזר?

מאמין באלוהים? מלא כעסים? מקנא באנשים שהולכים?

הייתה אהבה? ידעת מגע של אישה? אתה מסוגל לתפקד במיטה?

תענה על כל שאלה, תתמודד מול כל התקלה,

ככה תעלה מודעות ותנחיל הבנה! אבל... בפועל תזכור ששום דבר לא השתנה

מרחוק? מקבלים, מבינים, מסייעים, מעודדים.

מעריצים!

מקרוב? זה סיפור אחר, יותר חוששים, הנה כמה סיפורים שממחישים:

בזוגיות רק פשרה - לך תצא עם נכה, כי אחת רגילה היא לא בליגה שלך.

 תנמיך ציפיות ואל תבוא בדרישות, אתה צריך להיות רק עם נכות!

האמת? שהיו חברות, ורובן רגילות, מלאות סקרנות והערצה,

לפחות למשך תקופה קצרה.

ואז... מגיעה המבוכה... מה תגיד החברה? ואיך תקבל אותך המשפחה?

הצעד הבא - פרידה - אך כאן לא הסתיימה ההשפלה.

זו, שלפני רגע הייתה חברה, עכשיו מנסה להיות ידידה.

ה-ח-צ-ו-פ-ה!

היא רוצה להיות קרובה להומור, לעצה, לכתף החמה, בלי הבושה ובלי...

סוג אחר של מגע.

לא תודה.

(מתוך השיר שכתב והקריא נתנאל)

נתנאל (32) נולד וגדל במטולה וכיום הוא מתרגם ומרצה עצמאי. "תמיד אהבתי לכתוב", אומר נתנאל. "בגיל 18 פירסמתי את הקטעים שאני כותב ב'במה חדשה'. זה התחיל מפרודיות וקיטורים שאני כותב ואז זה התפתח. כשהצטרפתי לפעילויות שמארגנת העמותה, הבינו מהר מאוד שמעבר לזה שאני מדבר המון ושאני ציניקן לא קטן, אני גם יודע לכתוב, אז החליטו להיעזר בי. הצטרפתי לחוג התאטרון של המרחב לחיים עצמאיים, חוג משולב לאנשים ללא נכות ולאנשים עם נכות. אני תמיד מחפש הזדמנות לצחוק על הנכות, וכך גם עשיתי בחוג. בהתחלה לא הבינו מה אני רוצה ובסוף הם צחקו. אז הבנתי שאני במקום הנכון."

הרעיון לערב ה"פואטרי סלאם" התפתח מחוג התאטרון. לנתנאל היה ברור שהוא מתכוון להשתתף והוא כתב את הקטע "גוש של נכות" שמספר על האתגרים שלו בצורה צינית והומוריסטית. "כתבתי על הנכות שלי כי זה הנושא שהכי התחברתי אליו. נולדתי נכה, הנכות זה החיים, זו לא התמודדות. ההתמודדות שלי היא הכשלונות שלי עם נשים. זה דורש ממני יותר מאמץ. בקטע שהקראתי סיפרתי על נושא הזוגיות שקשה לי וגם על כך שביקשו ממנו להרצות פעמים רבות ללא תשלום כי זו זכות. זה נורא הרגיז אותי".

נתנאל הוא מתרגם ומרצה במקצועו, בעל עסק עצמאי וזוהי הפרנסה שלו. לצבא הוא לא התגייס כי לא קיבלו אותו, ואז הייתה לו שנה פנויה בבית ללא מעש. "תמיד אמרו לי שאני טוב באנגלית אז החלטתי להוציא תעודה בתחום. נסעתי מדי שבוע ממטולה לבית ברל בכפר סבא ולבסוף קיבלתי תעודת מתרגם מקצועי. במקביל כבר עבדתי כמתרגם לסטודנטים, כך שגם היה לי ניסיון וגם תעודה רשמית".

הרעיון לפתוח עסק עצמאי הגיע לאחר התסכול במציאת עבודה כנכה. "באופן כללי לא מתלהבים לתת עבודה וכשאתה נכה זה קשה פי כמה. הגעתי לראיונות והמראיינים התחילו לגמגם או לא חזרו אליי. הרבה יותר קל לי להיות עצמאי. כן עבדתי כשכיר בחברת היי-טק בבקרת איכות, אבל העבודה התבצעה מהבית. כל המחלקה של בקרת האיכות הייתה של נכים שעבדו מהבית, כך שזה היה מעולה. עבדתי בלילות, כי אני טיפוס של לילה, התחברתי מרחוק למחשב והתחלתי לעבוד. מבחינתי זה היה פיתרון מושלם כי קצבת הנכות שלי רק מכסה את הטיפולים. מצד שני, קצבת הניידות שאני מקבל על הרכב שלי גבוהה יותר מקצבת הנכות, תביני איזה מגוחך. לאחר כמה שנים היו קיצוצים במחלקה ומצאתי את עצמי ללא עבודה אז החלטתי לפתוח עסק כעצמאי. מתרגם כבר הייתי, רק הוספתי את ההרצאות, דבר שעשיתי לפני כן, אבל לא בתשלום."

לנתנאל יש שני בלוגים פעילים והוא מפרסם את הפרודיות שהוא כותב ברחבי הרשת. הוא מרצה לילדים ונוער ומספר את הסיפור שלו. לאחרונה גם הרצה במכללת תל חי. "הייתה לי הרצאה אחת לסטודנטים לחינוך והרצאה לסטודנטים לאדריכלות. זה היה מאוד מעניין כי דיברתי על הנכות שלי משני היבטים שונים".

ובניגוד לנכים שאומרים כי הם לא נכים והם בדיוק כמו כולם, נתנאל מרגיש קצת אחרת. "הנכות שלי כן מפריעה לי, אני כן נכה ואני לא כמו כולם, אני לא יכול לעשות הכל. מי שלא מבין את זה אז כנראה שהוא בהכחשה. בשביל לנסוע לתל אביב להיפגש עם חברים זה פרויקט גדול ומסורבל עבורי. להגיע לרכבת, שנמצאת בעכו, זה בעייתי נורא, לנהוג עד תל אביב זה גם קשה, למצוא חנייה זו בכלל משימה לא פשוטה. לאנשים עדיין יש נטייה לחנות בחניית נכים, 'רק לרגע', ואין מקומות פנויים. הרכב שלי גם גדול מאוד ותמיד מישהו מחנה בצורה שלא מאפשרת לי לרדת עם הכסא. בכלל, על הכביש אנשים דואגים להזכיר לך כמה אתה מפריע להם. כבר יצא לי להיות באוטובוס ולבקש מהנהג שיעזור לי לרדת והוא אמר שהוא לחוץ. לא תמיד יש סבלנות לנכים. אז כן, אני מרגיש שיש לי מגבלה, אני לא מתחמק מזה ויש דברים שאני צריך בהם עזרה. להגיד שאני כמו כולם זו גישה שאני לא מתחבר אליה."

"אני בטעינה"

אני בטעינה, אני פלאפון רותח עם 49% סוללה

כמעט בחצי אבל עדיין לא מספיק מלאה

אני פלאפון רותח שמשתוקקים לגעת בו אבל חוששים לקבל כוויה

וכשאני בטעינה,  לאנשים זה מפריע

נו, למה את לא רוקדת במסיבה?  תשתי קצת, תהני מהחיים

למה את תמיד יבשה?

אז התשובה כי אני מרגישה

אני מרגישה הכל,

 תחושות ומבטים

צבעים וריחות

אני רואה את הדברים זזים מהר והגפיים שלי משתתקות

ולהרגשה הזאת יש שם

קוראים לה בספרים" קושי בוויסות חושי"

וברחוב קוראים לה: נו, מה יש לך? תשתחררי!

(מתוך השיר שהקריאה וכתבה סתיו)

סתיו סיבוני (23) גדלה בקיבוץ חוקוק. היא סטודנטית במכללת תל חי לחינוך מיוחד ולשילוב אומנויות בחינוך. השנה היא עשתה את העבודה ההמעשית שלה במרחב לחיים עצמאיים, שם היא עובדת עם עיוורים ולקויי ראייה. מגבלה פיזית אין לה, אבל היא סובלת מקושי בוויסות החושי. הויסות החושי הינו תהליך של קליטת גירויים מהסביבה באמצעות החושים שלנו. כשישנו ליקוי בוויסות החושי, המוח אינו מעבד את המידע מהחושים בצורה יעילה, ואז או שמרגישים יותר מדי או שמרגישים פחות מדי. אצל סתיו, הכל מרגיש אובר. "תמיד הרגשתי לא נוח  במסיבות", אומרת סתיו. "כשכבר הייתי בת 18, ממש לא היה לי נעים. כולם נהנו ובילו, ורק אני זייפתי הנאה. אני רואה את הכל יותר מדי, האנשים, הצבעים, הצפיפות, הריחות, זה מציף אותי. לאט לאט החלטתי להימנע מאירועים כאלה. לא הבנתי מה יש לי, עד שהתחלתי ללמוד חינוך והבנתי שיש לזה שם".

מתי זה קורה לך בדרך כלל?

"אין לזה דפוס ולכן קשה לי להתמודד עם זה. זה קורה בעיקר באירועים המוניים, חתונות, מסיבות במקומות סגורים. היום אני פשוט מכינה את עצמי מראש לפני האירוע, מוצאת לעצמי מקום מפלט בו אוכל להתאוורר כשהכל מרגיש יותר מדי, כמו בשלב הריקודים. זה מסרבל ולא נוח, אבל מתרגלים לזה".

סתיו עובדת עם לקויי ראייה ועיוורים, אבל היא לא אוהבת את המושג "מוגבלות". "זה קושי, לא מוגבלות. הם בני אדם מעל הכל", אומרת סתיו. "המופע התקיים בשביל לעורר מודעות לנושא ולתת לגיטימציה. זה בסדר שישנם קשיים ולכולנו בסופו של דבר יש קשיים. יש שוני אבל אנחנו מקבלים גם את השונה. התפיסה של המרחב היא שאנחנו בני אדם שמתייחסים בכבוד גדול אחד לשני. לא לראות את המגבלה הפיזית, אלא לראות את הבן אדם מעבר.  דרך העבודה במרחב נחשפתי לעולם חדש ומדהים. פגשתי אנשים עם לב ענק שמתמודדים עם דברים לא פשוטים בחיים. הדבר הכי חשוב שלמדתי הוא שכדאי לתת הזדמנות ולפתוח את הלב, תמיד להישאר אנושי. ללא ספק שאמשיך לעבוד בתחום בסיום התואר". 

קול המוסיקה בגליל העליון - ראיון עם מיי פיינגולד

פסטיבל קול המוסיקה יתקיים השבוע עם עשרות קונצרטים, מפגשים וחזרות פתוחות. כמו כן, בפסטיבל יתקיים מופע הבכורה של הצגת הילדים "גונבי הנשיקות" בכיכובם של מיי פיינגולד ואורי בנאי. לכבוד הפסטיבל, התראיינה מיי למידע 8 וסיפרה על המעבר לכפר תבור ("חיפשנו איכות חיים"), על האימהות ששינתה את חייה ("אני אמא מורעלת") ועל הצגת הילדים החדשה ("כן ירבו הצגות כאלה").

 שירי פריאנט

הגליל העליון ילבש חג במשך שבוע של עשרות קונצרטים קאמריים, תזמורתיים, מקהלתיים, מופעים בלתי פורמאליים, מפגשים עם אמנים, שילובי אמנויות וחזרות פתוחות מבוקר עד לילה. זאת במסגרת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, שיערך בין התאריכים 15-22/7 בכפר בלום.

טעימות מוזיקליות

את הפסטיבל מפיקה רותם מנור, מנהלת מחלקת התרבות במועצה אזורית הגליל העליון,  וצבי פלסר הינו המנהל המוזיקלי של האירוע. "בתוך עולם משתנה וסביבה מורכבת, הפסטיבל מצליח שנה אחרי שנה ליצור מרחב שהעיקר בו הם היופי והעומק", אומר פלסר. "האמנים הנפלאים שמתכנסים לחזרות ולקונצרטים מצטרפים לקהל הרב המגיע להאזין לצלילים וביחד נהנים מהאווירה התרבותית ומהטבע הגלילי. גם השנה נזכה לקחת חלק במפגש המשולש של מוסיקה-נגנים-קהל. בפסטיבל יתקיימו עשרות חזרות פתוחות ולא פחות מעשרים ושישה קונצרטים; ישתתפו בהם עשרות נגנים מהארץ ומחו"ל, שתי תזמורות, שתי מקהלות, זמרים, להקות, קריינים ועוד, בשטף של אירועי תרבות מוסיקליים שינועו מהרכבים קטנים ואינטימיים של צמדי נגנים, שלישיות ורביעיות, ועד להרכבים קאמריים גדולים, תזמורות וסולנים, יצירות ווקאליות, קונצרטים לילדים ולכל המשפחה ומפגשים בלתי פורמליים. הפסטיבל נותן לנו הזדמנות להכיר מוסיקה חדשה ולהתענג על מוסיקה מוכרת, לפגוש אמנים חדשים וביצועים רעננים עם אנרגיה גבוהה ובאווירה ייחודית."

צילום ליאור ג'ורנו

אלפי משתתפים כבר רכשו כרטיסים למופעי הפסטיבל, הנערך זו השנה ה-33 בכפר בלום. אחרי יומיים של חזרות פתוחות, יפתח הפסטיבל ב-17 ביולי בשעות אחר הצהריים ב"אירוע טעימה" (טאפאס מוסיקלי), המיועד לקהל חדש המעוניין להתנסות בהאזנה למוסיקה קלאסית. במסגרת אירוע לא שגרתי זה, יתקיים מפגש עם חלק מאמני הפסטיבל, חזרה פתוחה מוסברת, וקונצרט "טעימות" מתוך הרפרטואר של הפסטיבל.

עוד בפסטיבל המוזיקלי - קונצרט הפתיחה החגיגי בהשתתפות נגני הפסטיבל וזמרת האופרה אלמה שדה, "קונצרט זריחה" על טיילת נהר הירדן, ו"קונצרט שקיעה" במדשאה בקבוץ כפר בלום.

במסגרת הפסטיבל יתקיימו אירועי "קול המוסיקה לילדים". בין האירועים, "קרנבל החיות" מאת סן סאנס, בהנחיית יובל שרף, הפעם עם תרגום של אהוד מנור. כמו כן, במוסדות שונים לבעלי צרכים מיוחדים ברחבי הגליל העליון יתקיימו אירועי מוזתיקה, בניהולו של הויולן אברי לויתן. מוזתיקה הינה תוכנית בין לאומית המקדמת מעורבות קהילתית וחברתית של מוסיקאים צעירים, המנגנים לצד מדריכיהם המקצועיים רפרטואר קאמרי בפני אנשים עם צרכים מיוחדים, וקהל שאינו מגיע בדרך כלל לאולמות הקונצרטים. תכנית זו מתקיימת זו השנה השלישית במסגרת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון.

מרוקיסטית קשוחה לאמא מורעלת

אחת ההצגות המעניינות היא "גונבי הנשיקות", הצגה אשר תוצג לראשונה בפסטיבל ותמשיך משם לצוותא תל אביב. ההצגה מבוססת על מילותיה של נאוה סמל (מחזאית מצליחה ואחותו של שלמה ארצי) שהולחנו על ידי משה זורמן, מגדולי המלחינים בישראל. את ההצגה ביים עודד קוטלר ויככבו בה מקהלת הילדים מורן, בניצוחה של נעמי פארן. מדובר בהצגה אשר עוסקת ביחסי הורים וילדים, ומאפשרת הצצה לתוך נפשם. את ההורים בהצגה יגלמו מיי פיינגולד ואורי בנאי. לכבוד הפרימיירה החגיגית, התראיינה מיי למידע 8.

צילום ליאור נורדמן

מיי פיינגולד עברה דרך ארוכה מאז השתתפותה בגמר של "כוכב נולד". מנערת רוק צעקנית הפכה מיי לשחקנית תאטרון מוערכת ולאמא מסורה. היא נולדה בראשון לציון בתור מיטל סלונימסקי. בשנת 2009 קיבלה מיי חשיפה עצומה לאחר שהגיעה לגמר של העונה השביעית של כוכב נולד (יחד עם הזוכה רוני דלומי). שבוע לאחר מכן, היא כבר שחררה סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה שלה. אחד השירים הבולטים באלבום היה "מה נשתנה", בו היא מספרת על האונס שחוותה בתור  נערה צעירה באילת על ידי גבר שסימם אותה. האלבום לא הצליח להמריא, למרות הביקורות הטובות, ומיי החלה לשחק בתיאטרון והפכה לשחקנית מוערכת. היא שיחקה בתור רוזה בהפקה המחודשת של קזבלן בתיאטרון הקאמרי וזכתה בפרס התאטרון הישראלי על תפקידה. כמו כן, היא כיכבה במחזמר המבוסס על שיריו של שלמה ארצי "לילה לא שקט", במחזמר "שיער" ולאחרונה ב"עלובי החיים" בתפקידה של פנטין.

כיום נשואה מיי לצלם ליאור נורדמן ולשניים יש שני ילדים. לפני כשנתיים, החליט הזוג לעזוב את המרכז הסואן ולעבור לכפר תבור שבגליל התחתון. "החלטנו לעבור לפני שנתיים בערך וטוב לנו בצפון. חיפשנו איכות חיים לילדים, וגם לנו, ואין לנו תלונות", אומרת מיי. "החיים טיפה יותר מסובכים כי שנינו עובדים במרכז. השאיפה הייתה לנסות ולהעתיק את מה שאנחנו עושים במרכז לצפון, אבל כרגע זה ממש לא פרקטי כי שנינו שקועים בעבודה בלתי פוסקת שם. בואי נגיד שיש לי מערכת יחסים קרובה וטובה עם האוטו שלי".

מיי מספרת כי למרות שהיא עסוקה בתאטרון, היא לא זנחה לגמרי את המוזיקה. "יש לי הרכב בשם 'לימוזינה אקספרס' עם הנגנים של משינה. אנחנו מופיעים אבל זה שונה לגמרי מהתיאטרון. אם במוזיקה יש כמה הופעות בודדות בחודש טוב, אז בתאטרון יש 20 הצגות".

האימהות הביאה את המהות

בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון תוצג לראשונה ההצגה המוזיקלית "גונבי הנשיקות". לאחר הצגת הבכורה תרוץ ההצגה בצוותא תל אביב. "זו תהיה הפרימיירה החגיגית", אומרת מיי. "ההצגה שזורה מטקסטים של נאוה סמל ולחנים של משה זורמן. ילדי מקהלת מורן ישחקו בתפקיד הילדים, ואני ואורי בנאי בתפקיד ההורים. מדובר בהפקה שפונה גם לילדים וגם להוריהם עם טקסטים של נאוה מכל השנים בנושאים הקשורים להורים וילדים".

איך המרגש להופיע מול ילדים?

"זה כבר לא כל כך חדש לי. אני אמא לשני ילדים. אמילי בת 6 ודורי בן שנה, כך שעולם הילדים לא זר לי. בחנוכה האחרון יצא לי להשתתף בהפקה לילדים. שיחקתי בבת הים הקטנה, בתפקיד המכשפה אם תהית לעצמך (צוחקת). זו הייתה החוויה הראשונה שלי מול קהל של ילדים ואין דבר שדומה לזה. ילדים מקבלים אותך באופן טוטאלי, ממש. כשהם עצובים- הם בוכים, כשהם שמחים הם צוחקים ומוחאים כפיים, ואין להם את המגננות שיש למבוגרים. זו הייתה חוויה כייפית ועכשיו זו פעם השנייה שאני לוקחת חלק בהפקה כזו. עם זאת, ההצגה לא מיועדת אך ורק לילדים, אלא גם להורים שלהם. מדובר בהפקה מאוד איכותית שמשלבת טקסטים איכותיים עם מוזיקת ג'אז. ההצגה כתובה בשפה גבוהה. בדיוק כתבתי על זה סטטוס השבוע בפייסבוק שאם הבת שלי מביאה מהגן את סטטיק ובן אל, אז לפחות אמא מביאה לה את נאוה סמל ומשה זורמן,  רק בשביל האיזון. חובה שילדים יהיו חשופים לסוגים שונים של מוזיקה, ולתרבות בכלל, ולא רק לתרבות הפופ".

את חושבת שהמעבר לקהל של ילדים הגיע בעקבות ההורות?

"זה לא קהל שחיפשתי לפנות אליו עד שנהייתי אמא. ברגע שאימהות הגיעה אז גם המהות הגיעה. זה משנה אותך כבן אדם. פתאום התפיסות שלך משתנות, האג'נדות, ההתנהגות והאישיות. הכל משתנה. לפתע נפתח בפניי עולם חדש. התחלתי לראות את העולם דרך עיניו של ילד, מה שלא ראיתי לפני שנהייתי אמא. יש משהו נורא קסום ברגע שאתה קולט ולומד מחדש כיצד להסתכל על העולם. גיליתי איך נראים דברים פשוטים, כמו צורות ומספרים ומרקמים, דרך עיניהם של הילדים. יש בזה משהו מרתק מאוד וקסום בעיניי. אני מאוד מחוברת לצד האימהי שלי. הילדים הם הכל בשבילי, לא פחות מזה, אני אמא מורעלת. כפועל יוצא מכך, כאשר מגיעים אליי פרוייקטים שקשורים בילדים, מבחינתי זה הדבר הכי טבעי לעשות".

ומה עם ההורים שזוכרים אותך כמיי מכוכב נולד, הם יופתעו מהשינוי?

"אם את זוכרת אותי מימי כוכב נולד, תוכנית בה השתתפתי לפני עשר שנים, אז ברור שזה יהיה לך מוזר. אבל מי שעקב אחרי בתאטרון, שכבר שמונה שנים אני משחקת בתפקידים שונים ומגוונים, יודע שיש לי עוד צדדים. גם ב'גונבי הנשיקות' אני לא משחקת את האמא הפולניה. בכל זאת אני אמא רוקיסטית, בליינית לשעבר. זה לא הולך להיות שונה בהרבה מהאמא שאני באמת. וחוץ מזה, העובדה שאני אמא לא הופכת אותי למישהי אחרת. אני אותו בן אדם, רק שאני מחוברת יותר לילדים".

איך הייתה העבודה עם אורי?

"אורי מדהים, אני מתה עליו. יש לנו חברים משותפים כך שיצא לנו להכיר בעבר. כשהתחלנו לעבוד ביחד בחזרות, מייד היה בינינו קליק. יש לנו את אותו חוש הומור, שנינו נורא ציניים ומאוד מבינים אחד את השני. הוא מקצוען אמיתי, אדיב ומוכשר, וכיף גדול לעבוד איתו". 

מיי מסבירה כי ההצגה "גונבי הנשיקות" פונה לילדים בגובה העיניים. "אנו אומרים את הדברים באופן לא מתחנף ומתחנחן, אלא בצורה שמכבדת אותם ומסתכלת אליהם בגובה העיניים. אנחנו אומרים את האמת, כמובן בצורה שמתאימה לילדים. רק נותר לי לקוות שכן ירבו הפקות כאלה".