לרחל זמיר דיין מכפר בלום הייתה שנה משמעותית.
החודש היא סגרה 50 שנות קיום ולפני כשלושה חודשים, הקימה בקיבוץ את
"בלומה-אומנות תוצרת מקומית וקפה", החלום שלה בשנים האחרונות.
רחל נולדה למשפחה חרדית בבני ברק המונה 8 ילדים.
הרבה מים עברו בנהר מאז, אבל ניתן לראות שהעולם הסגור של החברה החרדית בבני ברק
השפיע עליה וגרם לה לצאת ולגלות את העולם שם בחוץ.
היא חזרה בשאלה, התגייסה לצבא, ולאחר מכן החליטה
שהיא הולכת לכבוש את העולם, תרתי משמע. "מגיל 20 עד 22 שירתתי בצבא",
מספרת רחל, "ולאחר מכן התחלתי את המסעות שלי בעולם. התחלתי קרוב, גרתי באילת,
חסכתי כסף ואז טסתי לאפריקה, דרום אמריקה, ועבדתי על יאכטות בעולם".
מה עשית על יאכטות?
"אני
מאוד אוהבת אוכל ונכנסתי לעולם הזה באופן מקצועי בפלורידה. לקחתי שיעורים פרטיים
אצל שף צרפתי יחד עם עודד, בן הזוג שלי, כי שנינו אוהבים אוכל טוב, יינות וכו'.
ואז התחלתי לעבוד על יאכטה פרטית כשפית. עודד עבד איתי על היאכטות כמנהל תפעול,
תיקן מנועים, גנרטורים וכו'."
את עודד, בעלך היום, פגשת במסע?
"לא.
כבר טיילתי בעולם והגעתי לארץ בשביל להיות נוכחת בחתונה של חברים ושם פגשתי אותו.
הצעתי לו שיבוא לעבוד איתי על היאכטה. הוא בדיוק היה בשלב הזה בחיים שזה התאים לו.
לא הייתה לו שום מחויבות בארץ, היינו רווקים, אז הזמן היה מושלם והוא הסכים. הצענו
את עצמנו כצוות, וזה היה אפילו יותר מבוקש. אני שפית והוא בתפעול. עבדנו 8 שנים
ביחד על יאכטות בקריביים, בים התיכון, היה לנו קשה לחזור הביתה כי חיינו את החיים
הטובים".
מתי בכל זאת החלטתם לחזור?
"שנינו
הרווחנו מעולה ולא רצינו לחזור, אבל שמנו לב שהזמן כבר עובר ועדיין לא דיברנו על
בית וילדים, ושזה הזמן לחזור הביתה. היה ברור לנו שילדים מגדלים בארץ, בעברית.
התחלנו לסגור עניינים, מכרנו את הבית שהיה לנו בפלורידה. ממש חיינו כמו מלכים
באותה תקופה. הגענו לארץ עם כסף, ובארץ, לא רק שהפסדנו הכל, אלא גם נכנסנו
לחובות".
באמצע שנות ה-30 לחייהם, הם חזרו לארץ. הם גרו
בעין השופט במשך שנה, המקום בו גדל עודד, ואז החליטו, כמובן, לנדוד. הם הסתובבו
בארץ בשביל להחליט איפה הם מתכוונים להקים את ביתם. "התאהבנו בגליל ועברנו לגור
בראש פינה, ובמקביל הקמנו עסק יחדיו. גרנו במשך 5 שנים במושבה ושכרנו 8 צימרים
שהפעלנו ביחד".
למה דווקא צימרים?
"קסם
לנו עולם האירוח והארוחות, וזה באמת היה כיף. הצימרים הצליחו והיו הרבה הזמנות,
אבל שכר הדירה עלה. בהתחלה הסכמנו לשלם כי היינו תמימים, אבל בסופו של דבר זה לא
השתלם. אני ועודד עבדנו טוב ביחד, אנחנו צוות מעולה. עודד הנדימן, יודע לעשות הכל.
בונה דברים מעץ, מתקן, משפץ. בלעדיו לא הייתי עושה את זה".
9 שנים לאחר שנפגשו לראשונה, עודד ורחל התחתנו
והביאו לעולם את שירז בת ה-12 ואבשלום בן ה-9. הם עזבו את הצימרים והתגלגלו הלאה.
"אני יזמית בנשמתי והתחלנו להעלות רעיונות עסקיים בשביל להבין מה הלאה. היה
לי ברור שאני ממשיכה אך ורק כעצמאית".
ומה עשית לאחר הצימרים?
"היה
לי עסק של ארוחות גורמה לצימרים שהלך מעולה והרוויח טוב, אבל כשנכנסתי להריון, כבר
היה לי קשה לסחוב. זו עבודה פיזית קשה. לאחר שילדתי, לא רציתי לחזור כי חיפשתי
אינטראקציה עם אנשים, ובארוחות- זה רק להגיש את הארוחה וללכת. אתה לא רואה אותם,
לא מדבר עם הלקוחות, וזה היה חסר לי. אני מאוד אוהבת אנשים ורציתי מקום שבו אוכל
לפגוש אנשים, לדבר איתם, להקשיב להם. טלפונים לא מעניינים אותי, אני רוצה להסתכל
לאנשים בעיניים".
לאחר שנולד אבשלום, הקימה רחל עסק תיירותי בראש
פינה- גאלה תיירות. היא הפיקה ואירגנה אירועים מיוחדים וטיולים לאנשי
ההיי-סוסייטי, בגלל שהגיעה מהעולם הזה. "סוכנים בתל אביב שמעו עלינו והתחילו
להזמין עבודות. היו לנו לקוחות כמו אשטון קוצ'ר ודמי מור, נעמי קמפבל וברברה
סטרייסנד. היו תקופות שעבדתי בלי הפסקה והיו תקופות יבשות שלא הייתה טיפת עבודה.
זו הבעיה בתחום הזה. עודד כבר לקח עבודה נוספת כשכיר בגלל התקופות ה'מתות' ואני
עדיין הרגשתי שאני לא ממצה את עצמי כי רוב העבודה שלי היתה מול המחשב ולא מול
האנשים עצמם. הייתי מושכת בחוטים, אבל לא נכחתי בטיולים שאירגנתי. רוב הזמן הייתי
בממ"ד האפור בו עבדתי בבית. אבשלום היה תינוק והתאים לי לעבוד באותה תקופה
מהבית, אבל באיזשהו שלב זה כבר לא היה מספיק. הבנתי שאני צריכה לעשות עבודת שיווק
ואני לא כזו. אני אוהבת שבאים אליי. בגלל זה בית קפה זה מקום אידיאלי בשבילי,
למרות שהבנתי שגם פה צריך לצאת החוצה ולהביא לקוחות".
הסיפור שלה עם כפר בלום החל לפני 12 שנים, כשרחל
ראתה שקולטים משפחות בקיבוץ. "אמרתי לעודד שזה המקום שלנו, עם כל העליות
והירידות. פתאום התחברה לי התמונה ורציתי לחיות ליד הנחל במקום שיש בו חיי תרבות
עשירים, פסטיבלים, מוזיקה קלאסית. פשוט התאהבתי במקום והחלטנו לבנות שם בית. 3
שנים לאחר שחתמנו על החוזה, נכנסנו לגור בבית, ושם ילדתי את אבשלום".
רחל לקחה על עצמה את ניהול הספריה הישנה של
הקיבוץ ושידרגה אותה. "אני מאוד אוהבת ילדים ומאוד אוהבת ספרים, ואני חושבת
שזה חשוב להעביר לילדנו את האהבה לספרות. לקחתי על עצמי את ניהול הספריה, מישהי
מהקיבוץ עיצבה את המקום מחדש, והספריה פועלת עד היום פעמיים בשבוע. אין כמו לברוח
לספר טוב כשהמצב קשה".
את הספריה ניהלה במקביל ל"גאלה
תיירות". היא הביאה אורחים לספריה המחודשת והפיקה כמה אירועי מכירות יד
שנייה, שבוע הספר וכו'. "גאלה תיירות" התמוססה לפני שנה בערך מכמה
סיבות. "ממש נאבקתי והתחלתי לקחת עבודות שאני פחות אוהבת כדי להשאיר את העסק
פתוח. חודש עבד טוב וחודש לא. זה היה מתיש. בנוסף, איבדתי ביטחון והרגשתי שאני
במקום הלא נכון בחיים. בשנים האחרונות חיפשתי מקום להשקיע בו את מירב האנרגיה שלי.
חיפשתי מה לעשות עם עצמי וחברה אמרה לי: 'רחל, רצית בית קפה, איך את לא רואה את זה
מול העיניים שלך?'. ובאמת, מול הספריה עמד מבנה נטוש שהיה חדר הישיבות של הקיבוץ,
שעבר כבר שנתיים לפני למבנה חדש".
רחל שכרה את המקום והשמישה אותו כבית קפה וגלריה.
עודד, כמובן, אחראי על הרבה דברים במקום, כגון השולחנות, הבר וכו'. רחל אחראית על
הטעמים הנפלאים של המאפים, וכמובן על הקונספט והמוצרים. "דמיינתי לעצמי בית
קפה, לא מסעדה. משהו מתוק, קפה, יין טוב. אני אחראית על האוכל ולכן לא רציתי יותר
מדי דברים בתפריט. אני מכינה מאפים מיוחדים, כמו שטרויזל פירות יער שאנשים כבר
חוזרים בשבילו, סלטים, לחמים, קוראסונים, טארטלטים וכו'. יש פה באמת דברים
שווים".
הסיפור של המאפים לא פחות מיוחד מסיפורו של בית
הקפה. לרחל היתה חברה "צרפתיה מהממת", לדבריה, שהכינה את העוגות הכי
טעימות שיש ומכרה אותן לבתי קפה ולצימרים באיזור. "הכל אצלה היה מדויק
וטוב", היא אומרת. "כל השנים אמרתי לה שאם יום אחד ימאס לה להכין מאפים,
שתעביר לי את כל המתכונים".
ונמאס לה?
"יום
אחד היא התקשרה אליי ואמרה לי שהבת שלה מתחתנת ומאיימת להביא לה הרבה נכדים
בקרוב, כך שזה הזמן שלה להיות סבתא במשרה מלאה. היא הכניסה אותי למטבח שלה והעבירה
לי את כל המתכונים המעולים שלה. לימדה אותי ממש מאפים בעבודת יד עם מוצרי הגלם הכי
איכותיים שיש. רשמה לי הכל. ואז ידעתי שאני מוכנה לצאת לדרך".
איך התגבש הרעיון של בלומה- בית קפה שמשלב אומנות
גלילית?
"בעבודה
ב'גאלה תיירות' הכרתי הרבה אומנים גליליים שאהבתי. אני גם מכירה את כל היקבים פה
באיזור כי אני אחת שאוהבת יין, אוהבת את העולם הזה. תמיד אמרתי שיום אחד אני אמכור
את כל הדברים שכל כך אהבתי כמו שמן זית, יין בוטיק, יצירות גליליות. באמת הגשמתי
את החלום הזה והיום אני מוכרת מוצרים של אומנים שאהבתי".
מה אפשר למצוא בגלריה?
"דבש
משדה אליעזר, שוקולדים איכותיים בעבודת יד, ציורים של אומנים מוכרים, קרמיקה,
מוצרים לחדרי ילדים, יודאיקה, ספרים, אומנים ידועים יותר וידועים פחות. גם המחירים
נעים בהתאם".
החודש חגגה רחל יום הולדת 50, כראוי במוטיב פריחה
(בלומינג). "בלומה" מסמל עבורה תקופה חדשה של פריחה והתחדשות, ואכן בית
הקפה פורח. הוא צבעוני ומזמין, יש לו מרפסת שמשקיפה אל הדשא של הקיבוץ וזו נקודה
טובה לשבת בה, לשתות כוס קפה עם חתיכת עוגה ולהירגע. גם המוצרים מזמינים וססגוניים.
כל דברי האומנות של אומנים גליליים מקיבוצי ומושבי האיזור, וכמובן מראש פינה.
מה הדבר הכי טוב בפתיחת "בלומה"?
"קודם
כל, אני פה ליד הבית, ליד הילדים שלי. שנית, רזיתי 14 קילו שנוספו לי כאמא שעובדת
מהבית. אומנם באמת עבדתי, אבל הכל התערבב לי עם הכביסות, הבישולים והמשקל העודף…
אני מרגישה מבורכת שזה קרה לי ואני מעריכה כל רגע בחיים. אומנם יש ימים מדכאים שיש
פחות אנשים ופחות עבודה, אבל העסק בעלייה ואני מבינה שהכל קורה לאט לאט כי זה עסק
חדש".
פורסם לראשונה בעיתון מידע 8
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה