ראיון עם הציירת גל מקליין מיטשל על השראה ואמביציה

מאת: שירי פריאנט

מארק טווין פעם כתב: "שני הימים הכי חשובים בחייך הם היום שבו נולדת והיום שבו הבנת למה". במקרה של גל מקליין מיטשל, 21, היום בו היא הבינה את הסיבה לקיומה היה בכיתה ז' בשיעור היסטוריה. "ציירתי בבית הספר כי זה עזר לי לשמור על ריכוז. יום אחד המורה ראתה את הציורים שלי במהלך השיעור. אותה מורה הייתה אחראית על קבוצת תלמידים מכיתות י' עד יב', שיצאו כל שבוע למכללת תל חי לעבוד על עבודת הגמר שלהם באומנות. היא התעקשה שאצטרף אליהם, למרות שהייתי רק בכיתה ז'. התחלתי לצייר ברצינות בגיל 13 ובגיל 15 התעצב הסגנון הייחודי שלי".

גל מקליין מיטשל

ומעבר לזה, למדת ציור באופן רשמי?

"למדתי את תולדות האומנות בתל חי במשך 3 שנים, ושנה נוספת למדתי ציור אצל אמיר ניר בבית היוצר בצפת".

גל נולדה וגדלה בחצור הגלילית. על החיים בצפון היא מספרת: "הפסטורליות של הצפון מאפשרת לי לצייר בשקט ובשלווה. הצפון בשבילי הוא הבית. מצד שני, במרכז הארץ יש יותר עבודות בתחום שלי ויותר מודעות לאומנות".

ואכן, גל מאוד מוערכת על ידי מביני דבר. דודו ואזנה מהלייבל "לטארט", אשר מייצג אומנים בתחומים שונים, אומר: "הציורים של גל מורכבים ומלאי פרטים ממגנטים. אפשר ממש להרגיש את היד המדוייקת שלה על הקנבס, כמו ציור גוף המתחשב בכל הפיתולים. הצבעים עזים ולא מתפשרים, אך רכים במקומות הנכונים. מסקרן לראות מה תהיה ההתפתחות האומנותית של הציירת הצעירה והמבטיחה הזו".

ולמרות גילה הצעיר, גל, שניחנה בכישרון יוצא דופן, כבר גיבשה לעצמה סגנון מאוד אישי, נשי, בוגר וכובש. הציורים שלה משדרים עצבות ואפלה, לצד עוצמה, צבעוניות, עזות וחיות. מעין שילוב בין הקוביזם של פיקסו והאוונגרד של דאלי, אך עם זאת משהו חדש ומרתק. כמעט בלתי נתפס וקשה להבין שמאחורי הציורים המדוייקים והמוקפדים האלה עומדת עלמה צעירה בתחילת דרכה, שהיא בעצמה משדרת כוחניות ורוך בו זמנית.

אישה ללא לב

הציורים שלך מאוד פמינסטיים, זה נעשה בכוונה?

"אני מציירת גם גברים, אבל נשים מאוד מעניינות אותי. במיוחד נשים מארצות שונות בעולם, כמו: סין, אפריקה, יפן. אני מתעניינת בתרבות שלהן, בהיסטוריה שלהן. יש בזה גם מן הפמיניזם, הנשים בציורים שלי מאוד עוצמתיות. תמיד התחברתי לדמויות עם כוח, מאז שהייתי ילדה קטנה. יש לי ציור של אישה עם דמעות של דם, זו בעצם אישה חזקה שהלב שלה הולך ומתרוקן והיא איננה מסוגלת לבכות כי אין לה לב. לכן יש לה דמעות של דם בעיניים. אבל כל אישה היא שונה ומגיעה עם סיפור אחר".

אילו ציירים את מעריצה?

"סלבדור דאלי הוא כמו אליל בשבילי. אליו אני מתחברת במיוחד. מאוד אוהבת את סנדרו בוטיצ'לי (שצייר את 'הולדת ונוס'), את אדווארד מונק (שיצר את ציור "הצעקה" המפורסם), את חואן גריס (צייר ופסל ספרדי שהשתייך לזרם הקוביזם), ופבלו פיקאסו (מגדולי האומנות המודרנית של המאה העשרים)".

החיבור לדאלי אינו מפתיע. דאלי הספרדי היה צייר סוריאליסטי. פירוש המילה "סוריאליזם"  הוא "מעל המציאות". וכך גם היו הציורים שלו, כאילו נלקחו מתוך חלום ביזארי עשיר בדמיון. את הסגנון שלה גל מתארת כסוריאלסטי פסיכודלי. "הדמויות בציורים שלי נראות מאוד ריאליסטיות", היא מסבירה, "אבל כל הקישורים ביניהן תלושים מהמציאות". כיאה לסוריאליזם, גם בעבודות של גל ניתן להבחין באלמנטים של הפתעה, פנטזיה וחוסר הגיון. עם זאת ניכר שכל פרט ופרט בציור נמצא בדיוק במקום שהוא צריך להיות. הציורים של גל סוחפים, ניתן להביט בהם ובכל פעם לגלות מרכיב חדש. הם לעיתים נאיביים, כאילו צוירו מנקודת מבטה של ילדה, ולפעמים בדיוק ההיפך, כאילו נוצרו על ידי אישה מבוגרת בעלת  ניסיון חיים עשיר.

ממה את שואבת השראה?

"את ההשראה שלי אני מקבלת מכל מיני חוויות שקורות לי ביום-יום. זה יכול להיות ממוזיקה, מצילום או מכתבה שקראתי בעיתון. פעם חלמתי על ציור מסויים וכשהתעוררתי  ציירתי אותו. מוזה זה דבר שבא והולך. לפעמים בא לי ליצור ולפעמים לא. אם אני מכריחה את עצמי לצייר כשאין לי חשק, רוב הסיכויים שיצא לי ציור שאני בכלל לא אוהב".

ידוע שלאומנים מאוד קשה להתפרנס, את עוסקת כרגע רק באומנות?

"מצאתי דרכים יצירתיות להתפרנס מהאומנות שלי. בנוסף לציורים אני יוצרת סקיצות לקעקועים, עוסקת בציורי גוף ובאיפור פנים. אני גם מוכרת בגדים שאני תופרת בעבודת יד. תמיד הייתי טובה בעבודה עם הידיים. איפרתי את המשפחה ואת החברים, ראיתי בגדים שרציתי והכנתי אותם בעצמי, שיפצתי דברים ישנים. אני אוהבת להתעסק בכל מה שקשור בעולם היצירה".

ציור גוף של גל

האינטראקציה עם אנשים שונה מעבודה לבד מול קנבס, זה קשה לך?

"זה יכול להיות קשה כי אני מציירת בסגנון שהוא מאוד חופשי ובעבודה עם אנשים יש צורך לצייר על פי דרישה. אבל בגלל שאני מאוד אוהבת לעבוד עם אנשים זה מקל עליי. אני גם ממש שמחה לראות אותם מרוצים מהתוצאה".

מה החלום שלך?

"החלום שלי? הוא גדול וקצת שאפתני. הייתי רוצה שילמדו את צורת העבודה שלי ומה עומד מאחוריה בעוד איזה 200 שנה... ולפני כן, שאוכל להתפרנס בכבוד בתחום שאני כל כך אוהבת לעסוק בו ושאנשים ילמדו להעריך אומנות".

לעמוד הפייסבוק של גל

פורסם לראשונה במידע 8 -ספטמבר 2016