יפית אוחנה היא סוג
של בת הים הקטנה – חצי דג חצי בן אדם. בגיל 6 היא קפצה למים, תרתי משמע, ומאז היא
שם.
מאת: שירי פריאנט
היא גדלה בירושלים והחלה כשחיינית רשמית בגיל 14 "לא מהמקום התחרותי, אלא
יותר בפן החברתי" היא מסבירה. בגיל 15 הפכה להיות עוזרת מדריך שחייה ובגיל 16
כבר התפרנסה כמדריכה, עם משכורת של עובדת עירייה. "היו לי ימים קבועים של
הדרכה במים. הייתי תלמידה בתיכון ואחר הצהריים לימדתי במתנ"סים. אני זוכרת
שהרגשתי ממש עשירה והלכתי לקנות תקליטים ולאכול במסעדות עם הכסף שהרווחתי".
את מעיין, בעלה, היא
הכירה בגיל 16 וחצי. כשהתגייסה לצבא, יפית קיבלה צ'ופר להשתתף בקורס מצילים והפכה
להיות מצילה, ותוך כדי שירותה הצבאי עדיין המשיכה ללמד שחייה דרך עיריית ירושלים.
יפית ומעיין שכרו דירה ביחד, ומהר מאוד התחתנו, כשיפית בת 20 בלבד.
המהפך שלה קרה כאשר
עבדה כמצילה בעונת הקיץ. "בסוף היום הייתי שוכרת את הבריכה ומלמדת בנות
מהמגזר החרדי לשחות" אומרת יפית. "הייתי צריכה גם מדריך בשביל הבנים
ומעיין היה שחיין בעברו, אז פשוט פתחנו ענף של לימוד שחייה לקהל החרדי וזה הלך
טוב".
מאיפה הגיע הרעיון?
"זה התחיל
במתנ"סים בירושלים. היו שעות שחייה של בנות דתיות וחיפשו מדריכות. הייתי מאוד
מבוקשת בתור מדריכה כי אני הייתי היחידה שנכנסת לתוך המים ולא מלמדת מחוץ לבריכה.
אני לא בן אדם שצועק ולכן רציתי להיות בקשר קרוב יותר לתלמידים שלי. היו אנשים
שביקשו רק אותי, ובאיזשהו שלב החלטתי לשכור את הבריכה בסיום שעות הפעילות לקהל
הרחב וללמד שחייה באופן פרטי. התחלתי לפרסם וכבר התחילו להתארגן קבוצות לבוא ללמוד
אצלי, אז הוספתי מדריכה נוספת שתעבוד איתי".
לאחר שיפית ילדה את
בתה הבכורה, היא הבינה שהיא לא יכולה להתחיל להתרוצץ ממקום למקום. "בדיוק
גרנו באחוזה בעין כרם של ההורים של מעיין והבנתי שכבר לא מתאים לי ללכת ללמד בחוץ,
אז החלטנו לשפץ את הבריכה שהייתה שם. ממש התאמנו אותה לפי תקנות משרד הבריאות.
בקיץ הראשון היו לנו כמה קבוצות של תלמידים, ותוך עונה אחת בלבד, השמועה התפשטה
ברחבי העיר. הלימודים התקיימו רק בעונת הקיץ, ואנשים התחילו להתקשר בחורף. תוך 3
שנים הגענו למצב שכבר בחודש פברואר אין מקומות עד סוף אוגוסט".
"הגענו לצפון כמו עולים חדשים. פתאום לא הכירו אותנו, לא הייתה לנו את אותה הערכה מקצועית שהייתה לנו בירושלים. הכל נשאר מאחור. שמנו את האגו בצד ופשוט התחלנו מהתחלה. הגענו למצב שלא היה לנו כסף לקנות אוכל לבית, אז התחלנו להיעזר בהורים. כל השנים האלה גלגלנו סכומים מטורפים, ופתאום לא נכנס כסף, אבל עדיין יש הלוואות, הוצאות וכו'. זו הייתה תקופה קשה מאוד".
לאחר שיפית ומעיין
קירו את הבריכה, הם עבדו 8 חודשים בשנה. לאחר מכן, יפית למדה ניהול מרכזי ספורט
ובריכות שחייה, והשניים אף הפכו להיות מפעילי בריכה מוסמכים. "אחרי 6 שנים
בעין כרם, הבנו שזה כבר קטן עלינו. שכרנו מקום חדש, השקענו הרבה כסף והעסק רק הלך
והתפתח. מצאתי את עצמי מנהלת עסק בקנה מידה גדול ולא אהבתי את זה. אני רק רציתי את
המים שאני אוהבת".
אחרי 10 שנים שתפעלה
את המקום לבדה, יפית החליטה להכניס למקום מנהלת כדי שתוכל להתפנות למים. ובינתיים,
העסק הלך וגדל, ויפית הצליחה לחולל מהפכה אצל הקהל החרדי. "זה ממש שינוי בתפיסה. בהתחלה
הבנות היו מגיעות אליי עטופות עם חצאיות ונכנסות לבריכה. הן לא היו מוכנות שאף
אישה תראה אותן בבגד ים. לאט לאט הן נפתחו והתחילו להחשף גם לפעילות הגופנית במים
ולא רק לשחייה".
 |
| יפית ומעיין במים בטיפול זוגי |
בשנת 1995, לאחר שמעיין נחבל בגב והוכר כנכה צה"ל, המרכז התרחב
והשניים פתחו בריכה טיפולית, המתאימה לפעילות שיקומית באמצעות הידרותרפיה.
"לראשונה השתמשנו בתכונות המים החמים, בטמפ' של 34.5 מעלות, ככלי המקדם
ריפוי, ביצוע תרגילים רפואיים והשלמה לפיזיותרפיה" מסבירה יפית. "במרכז
זה טיפלנו בתינוקות, ילדים ומבוגרים המתמודדים עם חוסר אונים גופני, הפרעות בתפקוד
המוטורי, השכלי והרגשי, ושיפרנו מיומנויות יומיומיות".
בשנת 2005, המרכז של
יפית ומעיין רק הלך ושגשג. כבר היו להם 17 עובדים ומאות לקוחות קבועים. לגליל הם
לא דמיינו אי פעם שיעברו, אבל בסוף- זה קרה. "היינו בחופשה משפחתית אצל חברים
מקיבוץ גונן. ישבתי במרפסת ודפדפתי בחוברת, ופתאום ראיתי פרסום על ההרחבה בגונן.
חברה שלי שאלה אותי: 'הייתם באים לגור פה?'. התחלנו להסתכל ברצינות על החוברת ויום
למחרת הגענו למשרד המכירות".
הילדים של בני הזוג
כבר היו גדולים. מאיה הייתה בת 18 ואריאל בן 12. הם לא חשבו שיעשו רילוקיישן, ובכל
זאת, הם השאירו באותו יום מקדמה על מגרש בגונן. "לא חשבנו מה יהיה עם העסק,
עם עבודה, עם לקוחות. כלום. הלקוחות שלנו חששו שנסגור את הבריכה עם המעבר, אבל
החלטנו שנמשיך להפעיל את המרכז, וכל אחד מאיתנו יגיע כמה פעמים בשבוע,
כרגיל".
שנה וחצי לאחר מכן,
יפית ומעיין כבר מאסו בנסיעות הארוכות. "התחלתי להתעייף לישון כל פעם במקום
אחר. חיינו על מזוודות וראיתי את מעיין רק בשבת. ואיך שהתחלתי להתעייף, קיבלתי
הודעה שמוכרים את האדמה עליה נמצאת הבריכה שלנו. זה היה כמו סימן משמיים".
את העובדים והלקוחות
שלה העבירה יפית לבריכה אחרת בעיר שבדיוק נפתחה, תוך כדי שהיא מלווה אותם עד
שיסתגלו לשינוי. אבל היא בעצמה התקשתה להסתגל. "הגענו לצפון כמו עולים
חדשים. פתאום לא הכירו אותנו, לא הייתה לנו את אותה הערכה מקצועית שהייתה לנו
בירושלים. הכל נשאר מאחור. שמנו את האגו בצד ופשוט התחלנו מהתחלה. הגענו
למצב שלא היה לנו כסף לקנות אוכל לבית, אז התחלנו להיעזר בהורים. כל השנים האלה
גלגלנו סכומים מטורפים, ופתאום לא נכנס כסף, אבל עדיין יש הלוואות, הוצאות וכו'.
זו הייתה תקופה קשה מאוד".
 |
| סדנאות תזונה על פי הרמב"ם |
בשנת 2010, הקימו יפית ומעיין בקיבוץ גונן ספא טיפולי מיוחד- mytipool (מיי טיפול), מקום המשלב את כל הניסיון,
הידע והמומחיות שצברו במהלך השנים. הספא
כולל בריכה טיפולית מחוממת לטמפ' של 35 מעלות, ספא צמוד, חדר עיסוי ומרפסת מפנקת
להרגעות. אפשר לקבל במקום
טיפול אישי או זוגי, לבלות עם חברות וחברים וליהנות מטיפולי ספא.
את ומעיין עובדים יחד כבר 28 שנים. איך אתם עושים את זה?
"אנחנו החברים הכי טובים, עושים הכל ביחד. מתעוררים ביחד,
אוכלים ביחד, 24/7. את התפקידים אנחנו מחלקים בינינו, גם בבית וגם
בעבודה".
במקביל לטיפולים
במים, יפית סיימה לימודי רפואה תזונתית על פי הרמב"ם במרכז לרפואת
הרמב"ם שבתל אביב. כיום היא מלמדת אנשים איך לשנות את תפיסתם עולמם לגבי
מזון, אכילה, רעב ושובע. ב-31.5.19 תקיים יפית את הסדנה שלה, הכוללת גם ארוחת בוקר
משביעה ומפנקת. "כל שינוי חדש דורש תכנון והכנה מראש. ככל שהתכנון יהיה יותר
מדויק- ככה תצליחו יותר. הסדנה מבוססת על תורת הרמב"ם. הרמב"ם ידע זאת
לפני 800 שנה והמדע בימינו אנו הוכיח זאת. ברגע שתבינו מה עומד
מאחורי כל אחת מההמלצות, יהיה לכם קל יותר לעשות את הבחירה והשינוי, ובהמשך גם להתמיד".
יפית ומעין היקרים !
השבמחקכמה טוב שהחלטתם לבוא אלינו לגונן ,התברכנו .