אני ניצחתי

המנצחת עדה פלג מוכיחה שניתן לקחת פסק זמן, לגדל ילדים ולחזור לעניינים בגיל 50 פלוס. היום, 10 שנים מאז שחזרה לעולם המוזיקה הקלאסית, היא מלאת מרץ ונהנית מכל רגע. אישה מנצחת.

  

סדרת הקונצרטים המצליחה, בעריכתה של המנצחת עדה פלג, הפכו לשם דבר.

פלג, מצמרת המנצחים הישראלים, פועלת שנים רבות להבאת מוזיקה איכותית לצפון הארץ ומקדמת מוזיקאים רבים. קונצרט הפתיחה שלה, שהתקיים בחול המועד סוכות, 9 באוקטובר, הוקדש לציון יום השנה להפגנת האמיצים שהתקיימה ביום שני 9 באוקטובר 1989 בלייפציג שבגרמניה. מחאת המונים זו הביאה לנפילת החומה בברלין שבוע לאחר מכן והייתה לאירוע היסטורי המסמל את נצחון המאבק לדמוקרטיה וחירות.

אבל עדה בעצמה היא סמל לחירות. היא גדלה בחיפה ולמדה פסנתר מגיל 8. כשהתגייסה לצבא, היא התקבלה לאקדמיה למוזיקה ולתזמורת צה"ל, אך היא החליטה לעשות שירות צבאי רגיל ושירתה כפקידה בחיל הצנחנים, מה שהיה חריג באותה תקופה. היא למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים, אבל את הלימודים הרציניים שלה החלה כשהיא ובעלה טסו  לארצות הברית. "החלטנו לצאת לטיול בשמורות הטבע של ארצות הברית בתור זוג צעיר. אז לא טסו לטיול תרמילאות בהודו", מספרת עדה. "היינו אמורים להישאר שם שנתיים ולבסוף נשארנו 7 שנים. בעלי למד אדריכלות ואני התחלתי את לימודיי בשיקגו וסיימתי תואר ראשון בפסנתר. זכיתי בפרס יוקרתי שמימן לי את הלימודים ומשם עברנו לבלומינגטון, אינדיאנה, שם למדתי לתואר שני עם התמחות בניצוח, ושם נולדו שני הבנים שלנו". 

למה החלטת להיות מנצחת?

"אני לא יכולה לומר שתמיד רציתי את זה. אחד הקורסים שלי בלימודים לתואר ראשון היה בניצוח וזו הייתה אהבה משיעור ראשון. היה ברור לי שבגלגול הקודם הייתי מנצח. זה דבר מדהים אבל או שיש לך את זה או שאין לך את זה, ולמזלי, היה לי את זה. ניגשתי לתחרות וזכיתי במקום הראשון. נתנו לי לנצח על תזמורת והמנצח של שיקגו די אימץ אותי. משם הדברים התגלגלו ואת התואר השני עשיתי כשאני כבר בטוחה שאני עוברת לניצוח ולא נשארת על הפסנתר. זו הייתה פריצת דרך של ממש כי לא היו בכלל נשים בתחום של הניצוח".

עיבדה מחדש את פינק פלויד

במהלך השנים עדה ניצחה על תזמורות ומקהלות בארץ ובחו"ל, בהן התזמורת הסימפונית של מוסקבה, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, התזמורת הקאמרית של שטוטגרט, התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת ומקהלת פסטיבל באך באורגון, התזמורת הסימפונית של סנט פטרסבורג, מקהלת האופרה הישראלית ורבות אחרות.

בדצמבר 2014 החלה בתפקידה כמנהלת מוזיקלית ומנצחת ראשית של תזמורת "קול המוסיקה פריז". במקביל לקריירה הענפה שלה כמוזיקאית וכמבצעת, לפלג גם קריירה אקדמית עשירה. היא פרסמה מאמרים בנושאי מוזיקה והוזמנה להרצות במוסדות יוקרתיים בעולם. לאחרונה היא השלימה תרגום לעברית של "סיפורו של חייל" מאת הליברטיסט השוויצרי פרדיננד ראמוז, שהולחן על ידי סטרווינסקי, וניצחה על הפקה מיוחדת בהשתתפות נגנים מהפילהרמונית הישראלית. כמו כן, היא כתבה עיבוד מקורי של אופרת הרוק "פינק פלויד" לתזמורת, הרכב רוק ומקהלה, עליהם ניצחה בתל אביב ובחיפה. 

רוב המוזיקאים פשוט מוצאים עבודה, את הפכת את המוזיקה לקריירה והשקעת שנים רבות בלימודים. למה?

"כן, למדתי רבות את התחום. כשאתה רוצה להיות אמן-מבצע התואר לא כל כך חשוב, אבל בניצוח כן. יש מסלולים שמנצחים חייבים לעשות. הם גם זקוקים לתזמורת להתאמן עליה. לאחר שהתמחתי בניצוח, יצא לי לעבוד במקומות רבים בארצות הברית ובכל העולם, למען האמת. זו הייתה תקופה נהדרת".

מה קרה לאחר שחזרתם לארץ?

"בגיל 35 חזרנו לארץ והחלטתי להוריד הילוך. עד גיל 50 לא הופעתי. לי אישית לא התאים להתמסר להופעות וגם לגדל את הבנים שלי. התקופה עם הילדים לא חוזרת, ואם הייתי יכולה לעשות זאת שוב, הייתי עושה את זה בלי בעיה. בגיל 50, כשהילדים כבר החליטו להיפטר ממני (צוחקת), החלטתי לחזור למוזיקה, אבל אף אחד לא הבטיח לי שיקחו אותי בחזרה".

היה קשה לחזור לאחר פסק זמן כל כך ארוך?

"היה לא פשוט בכלל. הזמינו אותי לנצח בפסטיבל בגרמניה על תזמורת מסנט פטרסבורג והקונצרט היה הצלחה מסחררת. זה נתן לי מוטיבציה להמשיך הלאה".

בימים אלה עדה עובדת על הלחנת מוזיקה לסרט דוקומנטרי של במאי פקיסטני ומתכוננת לנצח בקונצרטים עם התזמורת הסימפונית של איסטנבול, התזמורת הסימפונית OSD בקלרמונט ותזמורת קול המוזיקה בפריז. אך למרות כל זאת, עדה מודה כי שיא הקריירה שלה התרחש דווקא בהופעה הפותחת של עונת הקונצרטים שהתקיימה בסוכות בכפר בלום.

מה היה מיוחד בהופעה הזו?

"קודם כל, ניצחתי על התזמורת הסימפונית של חיפה וזו הייתה עבורי סגירת מעגל, כי שם גדלתי. שנית, הם פשוט נתנו את הנשמה שלהם וניגנו בצורה יוצאת דופן. זו הייתה חוויה מרגשת מאוד וכבר הזמינו אותי לקונצרטים נוספים. הם פשוט ניגנו בשבילי ממש ממש טוב. את צריכה להבין שמגיעים 60 נגנים שלא מכירים אותי ואני צריכה להגיד להם מה לעשות ולגרום להם לעשות את זה מכל הלב עם הפרשנות שלי. זה לא קל אבל הם עשו זאת בענק".

בהמשך הסדרה, תארח עדה מוזיקאים והרכבים מהשורה הראשונה מישראל ומחו"ל, ביניהם הזמר הרוסי האגדי דניס סדוב, הזמרות אירה ברטמן ואנה סקיבינסקי וההרכב בארוקאמרי בניצוחו של אבנר איתי. הצ'לן מרסל ברגמן יופיע בשני הרכבים קאמריים- האחד עם הקלרניתן הווירטואוז הצעיר יונתן הדס והפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי, ובשני עם החלילן ליאור איתן והנבלנית יוליה סברדלוב. כמו כן, לאור ההצלחה בעונות הקודמות, שיבצה פלג את הרכב הג'אז של ארי ערב, ובסיום העונה יופיעו מוזיקאים מצטיינים מהגליל, זוכי מלגות הקרן על שם דליה מרוז.

מאמינה בכוחה של המוזיקה לגשר

עדה מאמינה גדולה בכוחה של המוזיקה לגשר בין האוכלוסיות היהודיות, הנוצריות והמוסלמיות בארץ ובעולם.  במשך שנות פעילותה היא עבדה עם מלחינים ומוזיקאים מכל הדתות ויזמה שיתופי פעולה וקונצרטים מיוחדים. גם סדרת הקונצרטים הנוכחית תתקיים בישובים שונים בצפון, כמו: ראש פינה, קיבוץ ברעם, גוש חלב ונצרת. "אני אוהבת ליצור שיתופי פעולה שונים. זה טוב וזה הכרחי. למשל, באירוע בגוש חלב, צוות ההפקה הוא מקומי ולדעתי זה חשוב", אומרת עדה. "סדרת הקונצרטים מיועדת לקהל המקומי. חשוב לנו שתהיה כאן פעילות מוזיקלית לפחות פעם בחודש. עם זאת, בקונצרט הראשון, כ-60% מהאורחים הגיעו מערי המרכז. בכל זאת, להביא 300 איש לשמוע מוזיקה קאמרית ביום שני זה דבר לא פשוט ומדובר בהישג גדול. אני חושבת שהסדרה הזאת מאוד איכותית. לא עיגלנו פינות. בסופו של דבר, המטרה שלי היא להשאיר אימפקט על הקהילה המקומית וליצור רצף של פעילויות כאן בגליל ולא רק לארגן פסטיבלים שמגיעים אליהם אורחים מהמרכז ואז חוזרים הביתה".

ממוקדת מטרה, עדה ייסדה את ה"מרכז למוזיקה גליל" לאחר שעברה לגור בנוף כנרת, ועד היום היא מנהלת אותו. המרכז מיצב את עצמו כאחד ממרכזי המוזיקה המובילים בארץ וצבר מוניטין אף בחו"ל. עדה רואה חשיבות רבה בטיפוח מוזיקאים צעירים והיא מזמינה את כל הסולנים האורחים לתת כתות אמן וסדנאות לתלמידים הצעירים. השנה משיק המרכז, בשיתוף עם הקרן על שם דליה מרוז, גם תכנית מלגות לצעירים מהצפון.

בימים אלו ובשנים האחרונות עדה מחלקת את זמנה בין תל אביב, נוף כנרת ופריז. לגליל היא עברה בעקבות בעלה. "בעלי אדריכל והוא תכנן שכונת נופש בנוף כנרת. התאהבנו במקום והחלטנו להישאר. מאחר ומשרדו נמצא בתל אביב ואני מנהלת את המרכז בראש פינה, אנחנו מחלקים את זמננו בין הגליל לדירתנו בתל אביב. אני גרה בגליל כבר 10 שנים ומנהלת את המרכז, אבל אני לא עושה את זה לבדי. יש המון אנשים לצידי שעושים זאת יחד איתי. הרעיון שלי היה ליצור גוף מקומי יוצר, וזה לא היה קורה אם הייתי גרה רק בתל אביב. האתגר שלי, עד היום, הוא לפתח תשתית מקצועית וארגונית בגליל וליצור תוכנית התמחות, אליה יגיעו מוזיקאים וינגנו".

אירובי אינטנסיבי על הבמה

למרות העבודה הקשה והלו"ז הצפוף, עדה לא מתחרטת לרגע על בחירתה בחיים. "אני חושבת שזה הדבר הנכון לקחת פסק זמן ללימודים או למשפחה ואז לחזור ולהצליח בגדול. לי זה קרה. הילדים שלי ספגו ממני את המוזיקה והם מגיעים לקונצרטים שלי, למרות שהם בחרו ללכת בדרך אחרת".

בן הזקונים של עדה למד בסטנפורד והוא "איש עסקים של העולם הגדול", לדבריה. בנה הבכור הוא מוזיקאי מוכשר שבחר ללכת בדרך טיפה שונה מאמא. "בני הבכור הוא מוזיקאי מוכשר מאוד אך הוא בחר לעסוק ברפואה. עם זאת, יש לו להקת רוק ולפעמים אני מנגנת איתם. אני אוהבת את זה, אבל אני פשוט מוצאת אתגר גדול יותר במוזיקה הקלאסית והרבה יותר סיפוק".

עדה מוסיפה ומציינת כי למרות הסיפוק הענק, המקצוע לא כזה פשוט. "במקצוע שלי אני חייבת להיות בכושר פיזי כי מדובר באירובי אינטנסיבי על הבמה במשך שלוש שעות, וזה נהיה קצת קשה עם הגיל, אבל בכל זאת אני עושה את זה בדיוק כמו פעם. הדבר היחיד שמסגיר את הגיל שלי הוא שהפסקתי לצבוע את השיער (צוחקת)".

מהם הטיפים שלך לניצוח מנצח?

"אני חושבת שצריך תמהיל של כישרון, התמדה ויכולת תקשור עם אנשים או כושר מנהיגות, והכי חשוב – אנרגיה. מוזיקה היא קודם כל אנרגיה. היכולת של אדם להפעיל 50-80 נגנים על הבמה, כאשר הדופק שלהם צריך להיות זהה לשלי, זה משהו רוחני וזה דורש עבודה קשה. אך למרות זאת, אני מאוד אוהבת ללמוד יום יום מוזיקה, כמו שאחרים לומדים תורה. זוהי זכות גדולה לחיות בעולם של צלילים".