בן של מלך

לאחים מבית מלכה יש חלום – שלכל ילד בפריפריה יהיה כלי נגינה בבית. לאחר שנים של עשייה, יובל בתחום המוזיקה ועומר בתחום ההגברה והתאורה, השניים התאחדו ופתחו את "לבמה", חנות לכלי נגינה, הגברה וסאונד, על מנת להוות גוף שמחבק את כל עולם הבמה. תוך כדי, הם הגשימו את חלום חייו של אביהם, מוזיקאי מוכשר שנטש את המוזיקה לטובת פרנסת משפחתו, ולהוות חלק משמעותי מסצנת המוזיקה המקומית שמתפתחת בשנים האחרונות הגליל. מלכים.

את יובל ועומר מלכה מכירים פה בצפון. מכירים היטב. את יובל מלהקת "יובל והנסיכים", בה מנגן גם אחיו עומר, ומחנות "כלי זמר" בקרית שמונה. לעומר אחיו הקטן יש חברת הגברה מצליחה המספקת מערכות הגברה ותאורה לאירועים וחנות קטנה בשאר ישוב המשווקת ציוד הגברה ותאורה. לפני חודשיים, השניים החליטו לאחד כוחות ולפתוח את "לבמה", חנות מדהימה ביופיה, המשווקת את כל הציוד ההכרחי לעוסקים במוזיקה, סאונד ותאורה. לכבוד המאורע, ישבתי עם האחים לבית מלכה וגיליתי שהם בכלל הגשימו את החלום של אבא.

לד זפלין בפול ווליום

יובל (28) ועומר (25) נולדו בקרית אתא, וכשעומר היה בן 3, המשפחה עברה לשאר ישוב, לא רחוק מעיר הולדתה של אימם- קרית שמונה. הם ילדי הסנדוויץ', ולשניים יש עוד אחות גדולה ואחות שהיא בת הזקונים במשפחה.

יובל מלכה בהופעה בפסטיבל גלילאו

במהלך השנים האחרונות, יובל ועומר מהווים חלק מהנוף המוזיקלי של הגליל. ללא ספק, הסצנה המוזיקלית בצפון חיה ובועטת, החל מג'אמים שמתקיימים מדי יום במקום אחר ועד לפסטיבלים שהולכים וגדלים מדי שנה, כגון ה"גלילאו" שיתקיים ב-3 בנובמבר בפאב הקרומביין בנאות מרדכי בניהולו של נועם קשרי.

אבל את הכבוד הראוי, יובל ועומר, מעניקים לאביהם, שבלעדיו כל זה לא היה קורה. "אבא מוזיקאי מוכשר, נגן בס ותופים, והכל בעצם התחיל ממנו", אומר יובל. "גדלנו בבית שמוזיקה הייתה חלק משמעותי ממנו. לד זפלין, דיפ פרפל, פינק פלויד. תמיד התנגן משהו בבית בפול פאוור. הוא תמיד אהב לנגן, עד שהוא מצא את עצמו נשוי עם ארבעה ילדים והיה מחוייב לדאוג לפרנסה".

ומה קרה אז?

"הוא פשוט נעל את כלי הנגינה בבוידעם ושמר אותם עד שיהיה להם שימוש. אני ועומר קיבלנו את הכלים שלו ובאיזשהו שלב למדנו לנגן ונתפסנו. בשל המחוייבות שלו למשפחה, כל השנים היה לו קו חלוקה של מזון. עוד מעט הוא יוצא לגמלאות. אנחנו בעצם ממשיכים את החלום שלו".

אבא מלכה "זרק" על יובל גיטרה ועל עומר תופים והשניים הקימו להקה. "יחד למדנו את כל עולם המוזיקה והסאונד ביחד", מספר יובל. עומר התחיל לנגן בגיל 11 ויובל בגיל 14. "פחות ישבנו מול הנחל וניגנו", אומר יובל. "לקחנו את המקלט של המושב, שהיה מול הבית שלנו, והקמנו שם חדר מוזיקה. מאז כבר ידעתי שזה עומד להיות חלק מאוד משמעותי מהחיים שלי, המוזיקה".

בזמן שיובל התגייס לחיל האוויר, עומר הקים את עסק ההגברה שלו, כבר בגיל 16. "בית הספר לא עניין אותי כל כך, אז החלטתי לחפש משהו אחר לעשות", אומר עומר. "התחלתי לעשות הגברה ותאורה באירועים. למדתי את נושא הסאונד בצורה יותר יסודית ומעמיקה תוך כדי עבודות בחברות אחרות או קורסים למיניהם. אף פעם לא למדתי לתעודה, פשוט ממש חקרתי את הנושא במשך שנים. החברה גדלה והתפתחה ותפסה תאוצה, ולאחר מכן, הקמתי את החנות בשאר ישוב, מה שיווקתי ציוד הגברה וסאונד".

באותה תקופה, יובל סיים את השירות ועבר למרכז. לא רצית לעבור איתו?

עומר: "לא. אני מאמין בצפון, גדלתי פה ואני מתכוון להישאר. אני מאוד אוהב את הגליל. בנוסף, כבר היה לי עסק מצליח שתפס תאוצה לאחר שהשתחררתי אני, והיה חבל לעזוב את כל מה שנבנה פה".

הכל חארטה

בזמן שעומר השתקע בצפון, יובל חי בעיר הגדולה על מנת "להיות קרוב יותר לצלחת". מהר מאוד הוא הבין שהכל אשליה. "רציתי להתברג לתעשייה, להיות קרוב לברנז'ה, אבל הכל היה חארטה", אומר יובל. בהתחלה ניסיתי לנגן בהפקות שונות וזה לא הצליח. יום אחד שלחתי הודעה לגיא מזיג (מוזיקאי ומפיק מצליח – ש.פ.) וביקשתי שילמד אותי גיטרה. הוא הזמין אותי אליו ומיד קלט שאני לא סתם ילד שלומד לנגן לראשונה. אני לא אשכח כשהוא אמר לי: 'תרשום לך ביומן את השמיני במרץ, אתה עולה לנגן איתי', ומאז הכל התגלגל".

יובל נשאר בתל אביב במשך 4 שנים וניגן שם עם מיטב המוזיקאים: אפרים שמיר, ירמי קפלן, הדורבנים, גלעד כהנא ועוד. "הרגשתי שאני בגוב אריות", אומר יובל. "רציתי לעשות את האומנות שלי ולא להיות 'הנגן של'. הרגשתי כאילו אני שכיר חרב. במהלך אותה תקופה הופעתי עם הלהקה שלי בכל הארץ וניסיתי לקדם את עצמי בכל דרך אפשרית. התקשרתי לפאבים, שלחתי מיילים וכו'. הביטחון שלי ממש התערער באותה תקופה".

למה?

יובל: "כי בתור אמן אתה מתחבר אל עצמך, פותח פצעים ישנים או צולל למקומות רחוקים. כשיש לך כבר שיר מוכן, אתה צריך למכור את המוצר שלך לעולם ושם היה לי הכי קשה, אבל לא הייתה לי ברירה. נלחמתי בשביל לסגור הופעות בשיניים".

באותה תקופה התקשר עומר ליובל והציע לו לחזור לצפון ולקחת לניהולו את כלי זמר. "עומר הרגיש שהחנות עומדת להיסגר והוא התקשר לבקש ממני להיכנס איתו בתור שותף לחנות", מספר יובל. "הוא אמר לי: 'תנצל את הידע שצברת במרכז ובוא לעשות משהו מועיל יותר פה בצפון". יובל הקשיב לעצתו של אחיו הקטן וחזר לפני שנתיים לצפון.

איך היה המעבר?

יובל: "את האמת? הכי הרבה חיבוקים ואהבה קיבלתי כשחזרתי לצפון. כל הופעה שלי ושל הלהקה הייתה יותר מטורפת מקודמה. הגיבוי הזה שקיבלתי מהנגנים, שהם חברים שגדלתי איתם, מאחי עומר ומהקהל, פשוט היו מדהימים".

יובל חזר לצפון לפני שנתיים וגילה שסצנת המוזיקה בצפון תוססת. "יש פה סצנה מתפתחת ואני רואה אותנו כחלוצים שלה. יש פה יצירה מקומית, אומנות גלילית אמיתית. תראי את פסטיבל גליליאו שמתקיים כבר שש שנים ברציפות, ג'אמים שמתקיימים כל יום במקום אחר, מוזיקאים. יש פה עשייה מוזיקלית לא קטנה", אומר יובל.

על הבחירה לפתוח את חנות "כלי זמר" בקרית שמונה, אומר יובל "רציתי לחזור לצפון ולעשות משהו שקשור במוזיקה. לאו דווקא הנגינה, אלא משהו סביב העולם הזה, שהמוזיקה עדיין תהיה חלק מהחיים שלי. החנות נתנה לי אפשרות לתת לעצמי משהו לעולם, מעבר להופעות שבהן באתי ושרפתי במות. אני שמוזיקאי זה לא מקצוע, מוזיקאי זה זהות, זה חלק ממי שאתה. אנשים תמיד מנסים להגדיר איך אפשר לעשות מזה מוזיקה וזה מעוות".

אבל גם אתה היום מתפרנס ממוזיקה

יובל: "אני מוכר כאן ציוד לנגינה וסאונד אבל אני מוכר משהו שעושה לי טוב ושיש לי תשוקה עליו. זה לא כמו למכור פלאפונים, לדוגמא. אני מוכר משהו שאין עליו תאריך תפוגה. אם יש למישהו כלי נגינה בבית- בסופו של דבר הוא ינגן עליו. ככה זה היה אצלי. אבא שלי קנה לי גיטרה כשהייתי בן 10 וזה כל הזמן שכב בפינה בבית. באיזשהו יום פשוט התחלתי לנגן. אם אני יכול לגרום לילד להתלהב מנגינה, אז עשיתי את שלי. זו המטרה שלי בחיים".

היו מקרים שראית מישהו שלא רצית למכור לו כי פשוט לא היה לו את זה?

יובל: "היה מקרה אחד שהגיע לכאן בחור שריסק את היד ויש לו שתי אצבעות פלטינה. כלומר, הוא לא יכול לכופף אותן בכלל. הוא ביקש ממני גיטרה ואמרתי לו ממש באהבה שהוא לא יכול לנגן על גיטרה ושאולי יבחר לו משהו אחר. הוא התעקש ולבסוף קנה. לפעמים יש למישהו חלום שהוא רוצה להגשים, גם אם זה לא הגיוני. אני לא אנסה לדחוף למישהו מוצר שהוא לא צריך, אבל יש דברים חזקים מזה, כמו במקרה הזה".

קדימה לבמה

יובל מגדיר את עומר כאיש העסקים מבין השניים. "החזון הוא לפתוח רשת ארצית בארבעה מוקדים" אומר עומר שעתיד להתחתן בקרוב. "אנחנו משווקים ציוד הגברה, אבל לא לפני שהוא עבר את כל הבדיקות בשטח, בחברה ההגברה שלי, כך שאני לא אמכור משהו שאני לא אעבוד איתו", אומר עומר.

מה הביא להחלטה שלכם לאחד כוחות ולהקים את "לבמה"?

יובל: "עבדנו ביחד בכלי זמר ורצינו להתאחד תחת השם שלנו ולהיות גוף שמחבק את כל עולם הבמה – מכלי נגינה ועד לסאונד ותאורה. אנשים מכירים אותנו כאן, בלי להשתחצן, ואנחנו מכירים את התחום היטב, כל אחד מהכיוון שלנו".

בסופו של דבר, אבא היה מרוצה מהבחירה שלכם?

יובל: "ברור. הוא לא ייחל שאני אמשיך את קו החלוקה שלו. הוא מאוד פרגן לשנינו על הקמת החנות החדשה".

ואיך המרגש מאז הפתיחה?

יובל: "מדהים. אנשים באים ומפרגנים בלי סוף. שני דברים שמייחדים אותנו זה הכנות והאמינות. חונכנו בבית על הערכים האלה ואנחנו לא משבחים מוצר שאנחנו לא מאמינים בו. כמו כן, השירות פה הוא באמת טוב ולכן אנשים חוזרים אלינו. פשוט כיף לקום בבוקר ולהגיע לעבודה וכיף לי לעבוד עם אחי".

לא קשה לעבוד עם המשפחה?

עומר: "ממש לא. זה דבר נפלא. הכל בינינו נשאר מקצועי בעבודה. גם אם אנחנו מתווכחים, הכל נגמר באהבה כי אנחנו אחים ואנחנו אוהבים אחד את השני ואנחנו יודעים שהמשפחה באה לפני העסק".

יובל: "תמיד היו בינינו יחסים טובים, גם בעסק הקודם וגם בלהקה. עומר ניגן איתי עד לא מזמן. לאור העומס לאחרונה הוא עזב את הלהקה".

עומר: "אבל יובל עדיין מכריח אותי לבוא לנגן איתו פעם בשבוע בבמה פתוחה שהוא מארגן".

יובל: "שם זה המקום שלנו להתפרק, לחזור לשורשים שלנו. ביום אנחנו מוכרים מוזיקה ובלילה עושים מוזיקה, זו אחלה כותרת".