הג'אם הנודד - סצינת הג'אמים חיה ובועטת בצפון - ראיון עם תמיר הוד

מאת: שירי פריאנט

תמיר הוד, 41, הוא סוג של נווד. אולי בגלל זה כשהגה את רעיון ה"ג'אם הנודד", פסטיבל המוזיקה שהוא

מארגן מדי חודש, השם היה מתבקש. הוד, שנולד והתבגר בקרית שמונה, עזב את הצפון לפני 12 שנים ומאז הוא נודד ממקום למקום. בבוקר הוא מתפקד כמחנך ומורה להיסטוריה ובערב הוא מוזיקאי מוכשר. לצפון חזר לפני כחצי שנה. מפגש מחודש עם חברת ילדות הוליד את הפסטיבל החברתי-קהילתי, "הג'אם הנודד".

כיצד נולד הרעיון של פסטיבל "הג'אם הנודד"?

"לפני כחצי שנה חזרתי לגליל לאחר העדרות של 12 שנים. נפגשתי שוב עם קרני (פלג דהן-ש.פ) וגילינו שיש המון ג'אמים שמתקיימים באיזור, בעיקר בפאבים חשוכים בשעות המאוחרות של הלילה. חשבנו לארגן אירוע ג'אמינג שיוכל להתאים גם לבעלי משפחות שאוהבים מוזיקה. אירוע שבו יגיעו ילדים קטנים עם ההורים שלהם בשעות הסבירות של היום. המטרה הייתה להנגיש את המוזיקה לקהל הרחב ולהוציא אותה מהפאבים החשוכים אל האור. את האירוע רצינו לקיים בטבע, כי הדבר הכי יפה בצפון הוא הנוף, ולכן זה היה הכי מתאים".

בעגה המקצועית, פירוש המילה "ג'אם" הוא מפגש בין מוזיקאים שמנגנים ביחד ללא הכנה מראש. מדובר בקטע מאולתר לחלוטין שמוליד רצועה מוזיקלית חדשה, בלתי מעובדת וטהורה. הג'אם בדרך כלל נועד למען הנאתם של המוזיקאים המשתתפים בו או לשם פעילות חברתית נטו. לעיתים משתמשים בו על מנת לפתח קטע מוזיקלי חדש. המונח "ג'אם" אינו מושג חדש. הוא נברא אי שם בשנות ה-20. ברוב המקרים, בג'אם סשן מנגנים מוזיקת רוק או ג'אז. בניו יורק של שנות הארבעים, הג'אמים הולידו את סגנון הבי-בופ. בשל העובדה שהג'אמים היו מאוד תחרותיים, וכל נגן ניסה להתעלות על קודמו, הג'אם נחשב למפגש מפרה, שממנו יצאו מוזיקאים מפורסמים, כגון: צ'רלי פארקר, סקסופוניסט ומלחין שנחשב לאבי הג'אז המודרני. גם נגני רוק גדולים, כמו: ג'ימי הנדריקס, "גרייטפול דד" ואפילו "נירוונה" השתתפו בג'אמים מאולתרים ארוכים. והנה, גם פה באצבע הגליל, סצינת הג'אמים קיימת ובועטת. נגנים, מוכרים ומוכרים פחות, נפגשים מדי שבוע בפאבים בקיבוצים השונים של הגליל העליון ומנגנים מוזיקה מאולתרת איכותית רק לשם ההנאה שבעניין.

כל כמה זמן מתקיים ג'אם חדש?

"עד כה התקיימו שני ג'אמים מאוד מוצלחים – האחד התקיים בחודש יוני בנאות מרדכי והשני בחודש יולי בקרבת נחל שניר. ביום שבת הקרוב יתקיים הג'אם השלישי בחצר 'הקרפיון השיכור' שבקיבוץ עמיר. מלכתחילה הג'אם נועד להתקיים כל חודש וחצי בערך, אבל אין חוקים. אם הג'אם היה טוב והקהל רעב לעוד אז נקיים עוד אחד לאחר חודש. אנחנו לא רוצים שהאירוע יהיה משהו שגרתי מדי וההפוגה הזאת טובה לנו, כי האירגון דורש המון זמן ממני ומקרני".

המפגש הראשון של הוד עם קרני היה בשלהי שנות השמונים. שניהם עבדו בפאב המיתולוגי,  'הברחש', בתקופה שבה אנשים היו פותחים שולחן, שותים בירה ומאזינים לג'ימי הנדריקס ברקע. כשחזר הוד לצפון ונפגש עם קרני, שניהם רצו להחיות מחדש את התקופה היפה ההיא של פעם.

על פני השטח נראה כי אין מוזיקה בצפון ושכל המוזיקאים עזבו למרכז הארץ

"תראי, אומנם לא מגיעים לפה אומנים מפורסמים כל שבוע כמו בתל אביב, אבל יש פה מוזיקה. יש ג'אמים שבועיים בקיבוץ דן, בגושרים, בעמיר. סצינת המוזיקה פה תוססת ולנו היה חשוב להוציא אותה החוצה לקהל הרחב. באחד הג'אמים ניגן בחור שאני מכיר המון שנים מהסביבה ובכלל לא ידעתי שהוא מוזיקאי. בג'אם הקודם עלה להופיע ילד בן 10 שניגן על כינור ללא שום הכנה מראש, זה מאוד מרגש לראות כמה מוזיקאים יש פה".

אתה חושב שההתבגרות פה תרמה להיותך מוזיקאי?

"בהחלט, אבל זה גם תלוי בתקופה שבה התבגרתי. כשהייתי נער היו לנו פחות גירויים מבחינה טכנולוגית. לא היו קניונים, לא היו כבלים, לא פלאפונים. מצאנו את עצמנו יושבים ליד הנחל ומנגנים. זה היה הבילוי שלנו. אבל ברור לי שבמרכז יש יותר מוזיקאים, יותר השראה, אחד מעלה לשני את הרף. לי אישית הרבה יותר נעים לגור פה ליד הטבע ולא במקום הומה וסואן, בדירה שתעלה לי פי חמש ממה שאני משלם עכשיו. אני חושב שהיום הרבה יותר קל לעשות מוזיקה מהצפון בגלל הקידמה. מוזיקאים מעלים סרטונים ליו-טיוב, הכול מרושת והחיים הרבה יותר קלים. לא צריך להיות במקום מסוים בשביל לנגן".

הוד מצהיר שהוא מנסה ליצור אווירת וודסטוק כאן באצבע הגליל. הפסטיבל המפורסם שהתקיים בסוף שנות ה-60 נחשב לאחד האירועים החשובים ביותר בתרבות העולם המערבי. את וודסטוק פירסמו באמצעות המוטו: 3 ימים של מוזיקה ואהבה. וגם כאן, בארצנו הקטנה, ישנם רומנטיקנים שמנסים לשמר את אווירת המוזיקה והאהבה, האנטי-ממסד והאידיליה, את הימים היפים של פעם, בה המוזיקה היתה משמעותית, מעצבת דורות, מחוללת שינוי חברתי, ובעיקר, נוגעת ללב.

אתה מתאר את הג'אם כמיזם חברתי, מאיזו בחינה?

"הג'אם הוא מיזם קהילתי-חברתי נטו. המופע נועד להנגיש את המוזיקה לכל הגילאים ולכל מי שמעוניין ליהנות ממוזיקה טובה. אנחנו לא מרוויחים מהפסטיבל, רק מכסים עלויות. הכול נעשה בהתנדבות, מהלהקות שמופיעות באירוע ועד להגברה".

איך אתה מסביר את ההירתמות לעניין?

"הצלחנו להסביר לספקים את הרעיון שעומד מאחורי הג'אם, את השליחות החברתית וזה היה מדהים. קיבלנו את ההגברה הכי מקצועית שיש במחיר סמלי. כל האומנים מגיעים בהתנדבות. בכניסה אנו גובים מחיר סמלי של 15 ₪ למבוגר (הילדים נכנסים ללא תשלום) וזה מכסה לנו את העלויות. מה שאנחנו משדרים הוא מאוד אותנטי. אנחנו לא מרוויחים מהאירוע, אבל גם לא רוצים לצאת בהפסד. אני גם קצת נאיבי, אבל אני תמיד יוצא מנקודת הנחה שמוזיקאים אוהבים לנגן, אוהבים קהל ואנחנו מספקים להם את זה".

הקונספט די דומה ל"פסטיבל בשקל" שנועד להביא את המוזיקה לפריפריה

"חשבתי על זה, רק שב'פסטיבל בשקל' האומנים הרבה יותר מוכרים. שלא תטעי, המוזיקאים שמנגנים בפסטיבל הם מוזיקאים מן השורה הראשונה. חלקם היו שנים רבות במרכז, ניגנו עם אומנים כמו קורין אלאל ואהוד בנאי, וחלקם מוכרים בסצינה המקומית. לכולנו יש קילומטראג' לא קטן של הופעות. אנחנו מספקים הגברה מעולה ואחלה קהל, כך שכולם נהנים. בג'אם הקודם הופיעה הזמרת שושה ולהקת סר פול, שדי מוכרים באיזור. אני עדיין מנסה את מזלי עם אומנים יותר מוכרים שייקחו חלק בג'אם ויגיעו גם לפה. שולח מיילים ומנסה לעניין מוזיקאים במשימת השליחות שלי. יום אחד זה יגיע למישהו שזה ידבר אליו".

בימים אלה מסיים הוד את הדוקטורט שלו בהיסטוריה. לאחר שעבד בעבודות שונות ומשונות, החליט הוד לפנות לחינוך בגיל מאוחר יחסית. הוד מוצא קווים מקבילים בין הוראה למוזיקה, "גם להעביר שיעור זה סוג של הופעה", הוא אומר.

אז איך בעצם התגלגלת לחינוך?

"עבדתי בהמון עבודות בחיים שלי. מלצרות, חברת שליחויות. את המוזיקה תמיד עשיתי במקביל. אבל ההוראה היא בדם שלי. התחלתי לעסוק בחינוך בגיל מאוחר יחסית, לאחר גיל 30. זה הדבר הכי טוב שיכולתי לבחור לעצמי".

אתה מנסה לשלב את האהבה שלך למוזיקה עם ההוראה?

"בהחלט. פיתחתי בבית הספר שאני מלמד קורס שאני מעביר פעמיים בשבוע. הקורס נקרא 'סרטים, רוקנרול והיסטוריה של המאה עשרים'. בשיעורים אני מלמד אירועים מרכזים בהיסטוריה של המאה העשרים באמצעות מוזיקה וסרטים. הילדים לומדים היסטוריה דרך סרטים מפורסמים, כמו: 'פורסט גאמפ', 'בוקר טוב ויאטנם' ו- 'THE WALL' של פינק פלויד. מתפתח דיון בכיתה, האם האירועים שהוצגו קרו באמת? הם בודקים, מנהלים דו שיח. וכמובן שהם נהנים שהמורה שלהם מוזיקאי כי בכל טיול שנתי אנחנו מגיעים עם גיטרות ושרים ביחד".

הג'אם הבא יתקיים ביום שבת 10/9 מהשעה 17:00 בחצר "הקרפיון השיכור" שבקיבוץ עמיר. במקום פסטורלי שנמצא שלוש דקות הליכה מהנחל יופיעו מוזיקאים מעולים, אך לא רק. במקום יהיו גם דוכני מכירה, תכשיטים, בגדי יד שנייה, דוכני אוכל (גם מהמטבח הטבעוני) ואפילו מופע ג'אגלינג לילדים. בקיצור, חגיגה לכל המשפחה.

מי יופיע בג'אם הבא?

"מאחר וזה ג'אם אז זה די ספונטני. אנחנו בדרך כלל סוגרים מראש שני הרכבים וכל השאר פתוח לקהל. אנחנו נותנים לאנשים אפשרות לבטא את עצמם. משתתף קבוע בג'אם הוא אילן קורן, מוזיקאי מוכשר שהופיע בעבר עם ברי סחרוף. גם יובל מלכה יופיע. אפילו שורש, הבעלים של פאב הפטריה, עלה פעם קודמת לג'מג'ם. מה שכן, תמיד יהיו על הבמה כלי נשיפה וגיטרות".

איך אתם מפרסמים את המופע?

"ה'גאם מתגלגל מפה לאוזן, מפורסם בפייסבוק. קרני ואני אף פעם לא ממש יודעים מה יקרה באירוע הבא, אבל איכשהו זה תמיד קורה. אנשים שואלים, מתעניינים, מחכים לאירוע הבא. לפני המופע הראשון לא ממש ידענו כמה משאבים זה דורש. אומנם עבדתי המון שנים במוזיקה ובהפקות, אבל אף פעם לא הקמתי אירוע מאפס. זה גוזל ממני ומקרני המון זמן ומרץ. אנחנו מעדכנים את הקבוצה שלנו בפייסבוק, מעלים תמונות מג'אמים קודמים, משקיעים המון. אבל הערך המוסף שהג'אם מעניק  שווה את כל העבודה הקשה".

התפרסם לראשונה ב"מידע 8" בספטמבר 2016