צילמה וכתבה: שירי פריאנט
"קמה בבוקר ומודה לג'ה
על החיים, על הצומח והשמש העולה
מטיילת על הנחל, מתרגשת, קצת בוהה
תודה לך ג'ה על הבריאה
כשאתה קם בבוקר ולוקח נשימה
פיח ועשן נכנסים לריאה
תקוע בפקק שעה לפני העבודה
תודה לך ג'ה, תודה"
ואכן, אפרת "שושה" אונימה, בת 32 מבית הלל, מודה כל יום
לאלוהים. רק שמאחורי ניצוץ האופטימיות וברכות
השבח עומדת זמרת, משוררת ואישה גדולה מהחיים, שנאבקת כבר קרוב לשש שנים במחלת
הסרטן שהתפשטה בגופה, בלי שום הזמנה.
את המחלה גילתה שושה ביום הולדתה ה-27, כשנה לאחר שנולדה ביתה השנייה.
"כשחליתי", היא מספרת, "אמא שלי אמרה משפט מאוד יפה: 'אי אפשר
לשנות את המצב, אבל אפשר לשנות את מצב הרוח'. מאותו רגע החיים היו הרבה יותר
טובים". טובים? זה הכל עניין של בחירה, ושושה בוחרת ליהנות מכל רגע בחיים.
כבר שלושה ניתוחים היא עברה בריאות, סדרת טיפולים כימותרפיים מתישים, הוציאו לה את
רוב השרירים ברגל אחת, ושושה עדיין אומרת שהחיים לא קשים, החיים מאתגרים. ובלי
אתגרים, החיים היו משעממים.
אי אפשר שלא להתאהב בשושה. החיוך שלה שובה, ההסתכלות שלה על החיים ראויה
להערצה, והשירים שלה פשוט ממיסים, במיוחד כשמבינים מה עומד מאחוריהם. אלבומה
הראשון, "להתחיל מהסוף", יצא לפני כשנתיים בזכות הנהלת מושב בית הלל וחבריו.
"התחלתי להקליט את האלבום הראשון כשגיליתי את המחלה והרגשתי שאני חייבת להוציא
את השירים שלי לאור. חברי המושב תרמו והוציאו את האלבום פיזית. גם האולפן בו
הקלטתי לא ביקש אגורה. הכל נעשה בהתנדבות וזה היה מדהים. הקלטתי את השירים במהלך
הטיפולים הכימותרפיים".
תמיד עסקת במוזיקה או שהתשוקה הגיעה לאחר האבחון?
"המוזיקה תמיד הייתה חלק עצום מהחיים שלי. אני זוכרת שבגיל שלוש
חלמתי להלחין שירים ל'וולט דיסני'. רוב המטופלים שהכרתי נאחזו בחיים בזכות בני
משפחה או חברים קרובים. אני נאחזתי בחיים בזכות המוזיקה. חשבתי לעצמי שאם אמות
בשנה הקרובה, השירים שלי ימותו איתי. לפני כן הייתי כל כולי בחיי המשפחה והילדים. שמתי
בצד את השאיפות המוזיקליות שלי. ופתאום הבנתי שהספינה הזאת טובעת והשירים שלי
חייבים לראות אור. זה נתן לי להחזיק את הראש מעל המים. בימים הקשים שלי הייתי
הולכת לאולפן".
בימים אלה שושה מקליטה אלבום שני ב"סטודיו ברמות". היא
מספרת, "הבעיה העיקרית שלי הייתה לבחור איזה שירים להקליט. אני כותבת כל כך
הרבה מאז ומתמיד. בתקליט החדש, למשל, יש שיר שכתבתי לפני 16 שנים".
את עדיין מסוגלת להתחבר לשירים שכתבת בגיל 16?
"דווקא היום כשאני קוראת שירים שלי מגיל 14, אני מבינה שהם הרבה
יותר רלוונטים. למשל, באלבום הקודם יש שיר שנקרא "צופה". בפזמון שלו
כתבתי: 'אמא אדמה, תני לי עוד קצת זמן רק כדי לשמוע את הציפורים שרות'. זה כמעט
כאילו ניבאתי את העתיד. הכתיבה שלי הייתה מאוד בוגרת. כתבתי שיר נוסף שמדבר על כך
שהזמן שלנו בעולם הזה הוא קצר. בגיל ההתבגרות מאוד התעסקתי במוות והרגשתי שהזמן
שלי עומד להיגמר. לא הבנתי למה".
למה ילדה בגיל ההתבגרות, שאמורה ליהנות מהחיים, מתעסקת במוות?
"אני לא יודעת. אבל דווקא מאז שאובחנתי אני מסתכלת על זה אחרת.
אני אומרת תודה על כל רגע, אני מתעסקת בחיים".
האלבום החדש של שושה משלב רגאיי עם נגיעות קאנטרי ופולק. "ההורים
שלי אוהבים מוזיקה, אבא שלי מנגן על מפוחית, אמא שלי שרה המון. סבא רבא שלי היה
מלחין מאוד גדול. אני מרגישה כאילו קיבלתי את כל הכישרון שלו במכה. אני שומעת
יצירות שלו מול שירים שלי ומוצאת הרבה קווים מקבילים. בדרך שבה הוא מספר סיפור,
רומז על מה שעתיד לבוא ומסכם בסיום, והכל בחמש דקות של שיר. גם אני עובדת
ככה".
את מנסה ללכת בעקבותיו ולהוריש לילדים שלך את האהבה למוזיקה?
"הם לא ממש מאפשרים לי. לפעמים אני מסתובבת בבית ושרה והם מבקשים
ממני להפסיק. זה די מבאס. אבל אני משמיעה להם כל מיני סגנונות מוזיקלים. אני לא מהאימהות
שקונות דיסקים עם שירי ילדים".
שיא ההצלחה שלה היה כשזכתה להופיע בג'מייקה ב'סטפינג היי פסטיבל'.
"שלחתי למארגנים מייל חודשיים לפני הפסטיבל והם חזרו אליי לאחר חודש. הם שמעו
את הסיפור שלי והזמינו אותי להופיע, אבל בשל בעיות תקציביות, הם אמרו לי שאצטרך
לממן את הנסיעה בעצמי והם ידאגו לכל השאר". שושה פנתה לגיוס המונים באינטרנט,
הצליחה לגייס את מלוא הסכום והמריאה לג'מייקה עם שני מלווים. "בגלל שאני
מוכרת כנכה, הייתי חייבת לטוס עם מישהו נוסף מהארץ. סבלתי מכאבים נוראיים רוב הזמן והייתי חייבת עזרה".
כשאני שואלת איך היא מצליחה להופיע עם הסבל היומיומי, היא עונה "לבוב מרלי יש
משפט שאומר one good thing about music is when it hits
you-you feel no pain . וככה זה אצלי, כשאני על
הבמה אני לא מרגישה שום כאב".
כשהיא לא על הבמה או בהקלטות, היא חיה בבית הלל יחד עם בעלה, ג'וני,
ושני ילדיהם. את ג'וני, יליד ניגריה, פגשה בתחנה המרכזית של תל אביב והתאהבה בו
ממבט ראשון. בגיל 22 כבר התחתנה, וזמן קצר לאחר מכן, ילדה את בנם הבכור. לאחר
שנתיים נולדה הנסיכה. לפני כמה שנים נסעו המשפחה בהרכב מלא לניגריה. היא מספרת:
"הייתי בניגריה חצי שנה והיה לי נורא משעמם. האחיות של ג'וני טיפלו בילדים
ולא רצו שאעשה כלום- הם פשוט אמרו לי שכאן אני המלכה ושאני יכולה להיות מי שאני
רוצה להיות". שושה ניצלה את הזמן,
כמובן, לכתוב ולהקליט שירים חדשים.
לאחרונה החלה שושה להעביר הרצאות שמלוות בהופעה אקוסטית שלה.
"אני מדברת בהרצאות על סיפור החיים שלי, על המחלה, על הילדות שלי, ובין לבין
אני שרה שירים עם הגיטרה. עד כה ההופעות היו מאוד מוצלחות. ההרצאות האלו מופנות
לקהל הבוגר, כמובן. מבוגרים יכולים להפיק המון מההרצאה הזאת, אני מספרת על הדרך
שבה התמודדתי עם האתגרים שניצבו לי בדרך בגישה מאוד חיובית על החיים. ברגע שמישהו
שומע איך אני התמודדתי עם הצרות שלי, זה נותן פרופורציה לצרות שלו. פתאום אנשים
מבינים שאנחנו מבזבזים את האנרגיה שלנו רוב הזמן על דאגות מדברים שוליים. הזמן
שלנו קצר, החיים קצרים. זה נגמר מהר. מה יש לדאוג? אם משהו צריך לקרות אז הוא
יקרה. זה לא יעזור אם נעביר את הזמן בדאגות. אבל אם באמת יגיע משבר, לפחות נדע
שנהננו מהחיים".
לתמיכה באלבום החדש של שושה – כנסו לאתר "הדסטארט"
פורסם לראשונה ב"מידע 8" באוגוסט 2016
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה