תקראו להם מטורפים, תגידו
שהם חסרי אחריות, תצעקו שהם אגואיסטים. אבל מה שלא תעשו לא ימנע מהם לעלות על האופנוע שלהם ולדהור
קדימה. הסודות של המכורים הכבדים נחשפים
מאת: שירי פריאנט
השבוע נפצע קשה גבר
בן 25 בהתהפכות אופנוע בסמוך לבית הלל. אבל גם תאונות, פציעות קשות, שבירת איברים,
ניתוחים, פלטינות, חברים שנהרגו על הכביש או הפכו לנכים לא ימנעו מהמכורים הכבדים
ביותר לעלות על האופנוע שלהם. אותם מכורים שהרכיבה מגבירה להם את קצב פעימות הלב,
גורמת לשיער לסמור, לאישונים להתרחב ומספקת להם הרגשה עילאית של היי מתמשך. כאלה
שחיים בשביל הריגוש ומתרגשים מהחיים. כאלה שמכורים לסם הקשה ביותר – האדרנלין. פגשתי
שלושה מכורים כבדים לכלי הדו גלגלי וניסיתי להבין מה בדיוק מושך אותם ומתי, אם
בכלל, הם מתכוונים להיגמל.
שמוליק אשכנזי –
חקלאי בבוקר, רוכב אפל בלילה
שמוליק אשכנזי, 38, נשוי
+2, התחיל עם האהבה לספורט האתגרי בגיל צעיר מאוד. "אני זוכר שראינו את
החבר'ה המבוגרים במושב רוכבים על טרקטורונים, רכבי שטח, אופנועים וזה הדליק אותנו,
רצינו גם", מספר שמוליק. "היינו ילדים תפרנים ויכולנו רק להרשות לעצמנו
אופנוע. אני זוכר שיום קייצי אחד רכבתי בשטח פתוח בלי חולצה ונפלתי עם האופנוע בשדה
קוצים. כל הגוף שלי התמלא שריטות וכוויות.
אני חושב שאמא שלי כמעט התעלפה כשחזרתי הביתה".
"לא. תמיד כשאתה
נפצע אתה חושב שזה היה שווה את זה. אחרי שבוע אתה שוכח שזה קרה בכלל".
לאחר השירות הצבאי
עבר שמוליק לתל אביב, שם המיר את האופנוע באופניים. "זה הרבה יותר קיצוני
ומטורף. יש סטיגמה שרכיבה על אופניים היא פחות מסוכנת, אבל זה ממש ההיפך. את רוב
הפציעות שלי ספגתי על האופניים".
שמוליק נחשב למקצוען
ברכיבת DOWNHILL – רכיבה על אופני הרים בשטחים
תלולים, מחוספסים וגדושי מכשולים וקפיצות. הוא מראה לי סרטון רכיבה בצוק מנרה ואז
אני מתחילה להבין למה הוא נפצע כל כך הרבה. הרכיבה נעשית בשטחים מאוד מאוד תלולים,
מלאים בסלעים ואבנים. גם אם ממש תרצה-לא תוכל לעצור. אתה חייב להיות בשליטה מוחלטת
על האופניים. סטייה קטנה מהמסלול יכולה להפיל אותך לתהום, פשוטו כמשמעו. "שברתי
את שתי הרגליים, את הכתפים, את השיניים, את האף ואת ארובת העין".
לא חשבת שזה אולי רמז
להחליף תחביב?
"לא. זאת
התמכרות, זה הטירוף, זה דחף שהוא מאוד זכרי. בצבא, למשל, ידוע לך שאם תרוץ
ראשון-יש סיכוי שתחטוף כדור ראשון, אבל עדיין אתה רץ, כי אתה רוצה להיות ראשון.
ככה זה ברכיבה, אתה מציב לעצמך מטרה ואתה מתרגש כשזה מצליח. ספורט אתגרי הוא סוג
של נרקסיזם- אתה מספק את עצמך, רמת הריגוש היא אדירה. כשאתה נפצע אתה בכלל לא
מרגיש כאב מרוב האדרנלין שמשתחרר בגוף. זו התמכרות והאדרנלין הוא כמו הסם".
כשחזר לצפון, חזר
שמוליק גם לאהבתו הראשונה – אופנועי שטח. כרגע בבעלותו אופנוע beta 480rr
שהוא סוג של מאהבת. המון זמן, כסף ואהבה מושקעים באופנוע הזה. שמוליק, שביום יום
מתעסק כעצמאי בתחום החקלאות, מנצל את סופי השבוע לרכיבה על האופנוע עם קבוצת
רכיבה. יחד הם חולקים את התחביב המסוכן הזה וכבר קרה שחבר נפצע קשה או נהרג. אבל
זה ממש לא גרם לו להוריד הילוך. "אני אוריד הילוך רק כשאני אהיה מבוגר יותר
ולא אוכל פיזית לרכוב. כבר עכשיו אני עושה דברים פחות קשים ומסוכנים ממה שעשיתי
לפני 20 שנה".
וזה לא מפחית את עוצמת
הריגוש?
"לא. גם אם אתה
רוכב לאט יותר או עושה דברים פחות מסוכנים, זה לא אומר שאתה לא נהנה. לכל אחד יש
את הגבולות שלו והיכולות האישיות שלו. אני, למשל, לא יכול לעשות מה שאנשים מוכשרים
יותר יכולים לעשות".
איזה כישרון צריך
בשביל זה?
"צריך חשיבה
מהירה, ניתוח מצבים מהיר, פיזית צריכים גמישות, חוזק ושיווי משקל. חייבים להיות
בכושר כי האופנוע מאוד כבד וצריך לדעת איך לשלוט בו. החוכמה ברכיבה היא לאתגר את
עצמך ולהגיע להישגים מדהימים בהתאם ליכולות שלך ולמטרות שלך."
במה היית מחליף את
הרכיבה?
"באדרנלין אחר,
אבל הרבה יותר קל וזמין לי האופנוע מאשר צניחה חופשית, למשל. ברכיבה אתה כובש את
הפחדים שלך ואז אתה מרגיש ממש טוב שהצלחת. מי שלא מפחד ברכיבה נהנה פחות. מי שמפחד
ומודע לסיכון ומצליח להתגבר על הפחד מרגיש הרבה יותר טוב ממי שרוכב בלי פחד. אבל
אם אין בזה סיכון, זו לא אותה החוויה".
ובכל זאת אתה אב לשני
ילדים, אתה לא חושב שזה חסר אחריות לסכן את עצמך במכוון?
"ברור שאני יודע
שאני מסכן את עצמי, ראיתי חברים נהרגים ונפצעים, אבל אנשים היום מתים כי הם מסמסים
בזמן נהיגה או חוצים כביש ברמזור אדום. אני לא מנסה להיות גיבור ברכיבה, אני תמיד
לוקח בחשבון את הסיכונים. זה לא כמו פלייסטיישן, אתה יודע שאין עוד ניסיון אם
הפסדת. אבל אתה לא חושב שמשהו יקרה לך כשאתה על האופנוע כי אתה פשוט לא יכול לאפשר
לזה לקרות, זה מוציא אותך מפוקוס."
אם הבת שלך תבקש
שתקנה לה אופנוע עוד כמה שנים, מה תעשה?
"זה יהיה חמור
מאוד אבל אני אקנה לה."
ליילה שטרלברג –
הנסיכה הרוכבת
בעוד שהגברים מודים
שהיצר הזכרי והאגו משחק תפקיד חשוב ברכיבה, ליילה שטרלברג, 54, רוכבת על הדוקאטי
שלה בשביל ההנאה נטו. "נולדתי בברזיל ובגיל 12 עלינו לקיבוץ גדות. אבא שלי
היה אופנוען", היא מספרת. "אני לא ממש זוכרת אותו רוכב אבל יש לי
ולאחותי המון תמונות על האופנוע של אבא. תמיד אהבתי אופנועים, אבל התחלתי בגיל
מאוחר יחסית".
מתי התחלת?
"התחתנתי
באיטליה ובעלי לשעבר היה אופנוען. היה לנו אופנוע אחד וכל הזמן ביקשתי ממנו לרכוב.
הוא לימד אותי ובסופו של דבר קניתי הארלי בשבילי. זה היה לפני 20 שנה, הייתי בת
35, גיל מאוחר יחסית להתחיל לרכוב. הדבר הראשון שעשיתי אחרי שהתגרשתי הוא להחליף
את ההארלי בדוקאטי, אופנוע שחלמתי עליו, ועד היום אני איתו".
הדוקאטי של ליילה
מיועד לכביש בלבד ולא לנסיעות שטח, אבל לליילה לא חסר ריגוש. "אני כרגע בשלבי
סיום של קורס למורי דרך. כמו כן, אני מוציאה טיולים בשטח עם ג'יפ וכבר יצא לי
להדריך קבוצות עם תום קאר".
יש לך שאיפה לרכוב גם
על אופנועי שטח?
"מסיבה כלכלית
אני לא מסוגלת להחזיק אופנוע נוסף שמיועד לשטח. גם הכלי מאוד יקר, הטיפולים,
הביטוח. כרגע אני נהנת מהכביש, זה האקסטרים שלי".
את רוכבת לבד או
בקבוצה?
"בעבר רכבתי עם מועדון האופנועים הישראלי
ומועדונים קטנים יותר. לאחרונה הבנתי שמתאים לי יותר לרכוב לבד או בקבוצות מאוד
קטנות של עד 3 חברים. אנחנו מבינים אחד את השני ולכן זה פחות מסוכן. ברכיבות בקבוצות גדולות אתה אף פעם
לא יכול לדעת מה אחד מהחברים יעשה וזה מסכן את כל הקבוצה. אצל גברים משחק הרבה
העניין של האגו. הם מאוד תחרותיים ואז אני מרגישה יותר בסכנה. כבר הייתי עדה
לתאונה קשה שבה נהרג זוג ממש מול העיניים שלי ואני לא מעוניינת לראות את זה
שוב".
אז אם האגו לא משחק תפקיד, מה כן?
"זה האדרנלין, המהירות, הריגוש. הפחד שמשתק אותך כשאתה עולה על
האופנוע- זה מה שיוצר את האדרנלין. ככל שהגיל שלי עולה - המהירות יורדת. כבר נפלתי
כמה פעמים, שברתי כמה איברים. כשאתה צעיר אתה פחות מפחד ממוות ואתה לא מאמין שמשהו
יקרה לך, היום אני כבר יותר זהירה. אני רוכבת בשעות שאין אף אחד על הכביש, לא
נוסעת בין מכוניות כי אני יודעת שזה עלול להפתיע את הנהגים ואז הם עלולים לעשות
משהו פזיז".
בתחום שהוא מאוד גברי, איך מקבלים אותך כאישה?
"יש המון נשים חזקות בתחום. בסביבה שלי מקבלים אותי יפה מאוד.
בדרך כלל מי שזורק הערות אלו הגברים שלא מהתחום. כבר אמרו לי שזה ממש לא נשי לרכוב
על אופנוע. זה לרוב קרה לי בארץ, בחו"ל יותר מקבלים את זה."
היו פעמים שחשבת להפסיק?
"ממש לא. אחרי הפציעות והתאונה שראיתי חשבתי למכור את האופנוע.
יום למחרת כבר נזכרתי כמה אני אוהבת אופנועים ואיך אין לזה תחליף. זה כמו רכבת הרים-
לפני העלייה על הרכבת אתה מפוחד וחושב
לוותר, אבל ברגע שאתה עולה על הרכבת, אתה מתחיל להרגיש את האדרנלין, זה סוג של
היי. יש כאלה ששותים או מעשנים. ההתמכרות שלי היא האופנוע".
עומרי סגל – ממשיך מורשת ארוכה של אופנוענים
עומרי סגל, 41, נשוי+4 משדה אליעזר, מבלה את סופי השבוע שלו עם שני
ילדיו ועם אביו בן ה-67... על האופנוע. "אבא שלי התחרה במירוצים בינלאומיים
על רכבי שטח שבנה בעצמו", מספר עומרי. "מאז ומתמיד הוא גם רוכב על
אופנועי שטח. מהרגע שאני זוכר את עצמי התיישבתי לו על האופנוע. זה משהו שגדלתי
לתוכו"
"בשנות השמונים רכבתי על טרקטורונים. עם האופנועים התחלתי רק
לאחר השירות הצבאי, גיל מאוחר יחסית. מעולם לא החשבתי את זה למקצוע, תמיד דאגתי
ליהנות מהרכיבה".
מקצוע לא, אבל עומרי כן עובד בתחום. הוא מנהל מכירות של טרקטורונים
ורכבי שטח. למעשה, רוב עולמו סובב סביב הספורט המוטורי. הוא נשוי לאפרת שמאוד
תומכת בו ובתחביב שלו, "אני באמת אוהבת אותו, את חמוקיו הכחולים והסעפת
המשונה, את הרעש הענוג שהוא משמיע בכל שישי בבוקר", היא כותבת במאמר 'משולש
אהבה מוטורי' לאתר נזימה. "אבל אני באמת לא מבינה מה יש לו לרוץ בחום הכי
גדול, בחול, בבוץ ובבולדרים". אבל לא רק את בעלה היא צריכה להבין. נועם בת
ה-15 ולביא בן ה-10 כבר בעלים גאים של אופנוע שטח המתאים לגילם. "הם גדלו
לזה, בדיוק כמוני", מספר עומרי. "לביא ונועם רוכבים מגיל 5. יש היום אופנועים
לילדים, כך שאפשר לרכוב בכל גיל. זה דווקא מלמד אותם להיות הרבה יותר אחראיים. הם
דואגים לאופנוע, לטיפולים, נזהרים ברכיבה עצמה. מיקה בת ה-12 לא ממש התחברה לזה
ותלם בן ה-5 עדיין לא התנסה".
 |
| עומרי (שני מימין) עם אביו ושני ילדיו |
בדרך כלל אתה רוכב לבד או בקבוצה?
"אני אוהב לרכוב בקבוצות, אבל עדיין זה כל איש לעצמו. אנחנו פשוט
מגיעים יחד לאותו מקום. אם אני נוסע עם הילדים שלי או עם רוכב צעיר, על מנת להעביר
לו טכניקות מהניסיון שלי, סוג הרכיבה שונה וצריך הרבה יותר סבלנות. זה טיול שהוא
יותר הדרכה. כשאני רוכב לבד, זה רק אני והעולם שלי. פעם רכבתי יותר במסלולי
מוטוקרוס והיו לי לא מעט תאונות. אחרי התאונה עברתי לרכיבה במסלולי אנדורו".
אחרי התאונות חשבת להפסיק?
"ממש לא. גם כשאתה שוכב בבית חולים אתה יודע שבשנייה שתוכל -
תעלה שוב על האופנוע. אני לא מוריד הילוך בגלל תאונות שעברתי. אני מוריד הילוך כי
אני מבוגר יותר או חלש יותר מבחינה פיזית. ברגע שאני אפסיק עם הרכיבה לא יהיה לי
משהו שהוא בשבילי, בשביל הנשמה שלי. אבא שלי בן 67 ועדיין רוכב על אופנוע שטח
ונהנה מכל רגע. הוא פחות כשיר פיזית, אבל עדיין משתתף ברכיבות מאוד קשות. זה הדבר
היחיד שמספק אותו והוא לא מתכוון להפסיק. היו לי חברים שנפצעו, שנהיו נכים, שמתו
על הכביש. התחושה הראשונה היא לעלות על האופנוע. הרכיבה היא התרופה לכל משבר
בחיים. זה מנקה את הראש מכל מחשבה טורדנית כי זה רק אתה והאופנוע".
המדריך לרוכב המתחיל
אז לפני שתעלו על האופנוע ותרכבו אל השקיעה, יש כמה מושגי יסוד שעדיף שתדעו:
·
ספורט אתגרי הוא כינוי לענפי ספורט חדשים-
כמו קפיצת באנג'י, טיפוס הרים או גלישת גלים, שיכללו אחד או יותר מהמרכיבים הבאים:
מהירות, גובה וסכנה. הספורט המוטורי, לעומתו, הוא שם כולל למגוון ענפי הספורט בהם
נעשה שימוש ברכב ממונע, כגון: מירוצי מכוניות ואופנועים, קארטינג ומירוץ סירות.
מירוצי הספורט המוטורי לא היו חוקיים בישראל עד לשנת 2012 ולכן ידי המשטרה היו
כבולות עד אז כי פשוט לא היה חוק לאכוף. היום הספורט המוטורי נחשב לחוקי בישראל
וניתן לקיים תחרויות רק במקומות שמיועדים לכך, ואין הרבה כאלה.
·
אופנועי השטח מיועדים לרכיבה בדרך לא סלולה
ובשטחים פתוחים, בניגוד לאופנועי הכביש. יש שני סוגים עיקריים של אופנועי שטח
ייעודיים:
ü מוטוקרוס – אופנועים המיועדים למסלולים סגורים,
טבעיים או מלאכותיים, המתאפיינים במקפצות רבות והם לרוב מעגליים. רוכב המוטוקרוס חייב להיות מסוגל לשלוט באופנוע תוך שמירה על מהירות שיא בתנאי שטח קשים, רכיבת
בוץ, פניות חדות וגבעות תלולות. זהו ספורט פיזי שנערך בכל מזג אוויר ובכל התנאים ומצריך
אימוני כושר אינטנסיביים. רכיבת מוטוקרוס מתמקדת יותר בכישורים הטכניים של הרוכב.
ü אנדורו - אופנועים המיועדים למסלולים טבעיים בעלי מכשולים רבים מסוגים
שונים: סלעים, גזעי עץ, עליות וירידות בזוויות שונות. אופנועים אלו מיוצרים עם
אביזרי תקינה ורישוי, על מנת שיוכלו לעבור באופן חוקי בכביש הציבורי בקטעי קישור. רכיבת אנדורו מתמקדת יותר בסיבולת הרוכב
והאופנוע.
·
מי שבעל רישיון אופנוע ומעוניין להתחיל
ברכיבת שטח יכול להתחיל עם אופנוע זול יחסית כדי לבדוק אם הוא בכלל נמשך לתחום.
רכיבת שטח שונה בהרבה מרכיבה רגילה. אם גיליתם שאתם מתחברים, תמיד ניתן לשדרג את
האופנוע. אופנועי שטח מתחילים מ-50 סמ"ק לצעירים יותר ועד 250 סמ"ק
למקצוענים ולוותיקים בתחום.
·
עדיף ללמוד מהמנוסים, אבל גם דרך ניסוי
וטעייה. המומחים אומרים שקפיצה למים היא הדרך היעילה ביותר. בהתחלה נוסעים לאט,
קופצים נמוך, וכשצוברים מספיק ביטחון אפשר להגביר את הקצב. רק חשוב לזכור שהדרך אל
האושר רצופה נפילות ופציעות, תמיד יש לנקוט משנה זהירות.
·
אמצעי הזהירות המומלצים ברכיבה על אופנוע
שטח: קסדה-חובה, מגיני ברכיים, חליפת לחץ ומגפי רכיבה.
·
קבוצות הרכיבה השונות מותאמות לפי ותק ורמת
נהיגה. בעולם הדיגיטלי ניתן למצוא רוכבים אחרים באינטרנט ובסוכנויות השונות.
·
בשביל תהילה צריך לשלם בזיעה... ובכאב-
לאחר הרכיבה הראשונה כל הגוף כואב בשל הכוח הפיזי שמופעל בידיים ובכל הגוף. עדיף
לקחת כמה שיעורים במכון לפני שמתחילים.
·
רכיבת אקסטרים מסוכנת, אלא אם כן נוקטים
באמצעי הזהירות הדרושים. אנחנו לא גיבורי על, בסוף היום כולנו אנושיים, אין
הזדמנות שנייה על הכביש אז סעו בזהירות.
טיפים ומונחים מקצועיים בשיתוף עם סוכנות GN – תודה
לחן לוי
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה