אני ניצחתי

המנצחת עדה פלג מוכיחה שניתן לקחת פסק זמן, לגדל ילדים ולחזור לעניינים בגיל 50 פלוס. היום, 10 שנים מאז שחזרה לעולם המוזיקה הקלאסית, היא מלאת מרץ ונהנית מכל רגע. אישה מנצחת.

  

סדרת הקונצרטים המצליחה, בעריכתה של המנצחת עדה פלג, הפכו לשם דבר.

פלג, מצמרת המנצחים הישראלים, פועלת שנים רבות להבאת מוזיקה איכותית לצפון הארץ ומקדמת מוזיקאים רבים. קונצרט הפתיחה שלה, שהתקיים בחול המועד סוכות, 9 באוקטובר, הוקדש לציון יום השנה להפגנת האמיצים שהתקיימה ביום שני 9 באוקטובר 1989 בלייפציג שבגרמניה. מחאת המונים זו הביאה לנפילת החומה בברלין שבוע לאחר מכן והייתה לאירוע היסטורי המסמל את נצחון המאבק לדמוקרטיה וחירות.

אבל עדה בעצמה היא סמל לחירות. היא גדלה בחיפה ולמדה פסנתר מגיל 8. כשהתגייסה לצבא, היא התקבלה לאקדמיה למוזיקה ולתזמורת צה"ל, אך היא החליטה לעשות שירות צבאי רגיל ושירתה כפקידה בחיל הצנחנים, מה שהיה חריג באותה תקופה. היא למדה באקדמיה למוזיקה בירושלים, אבל את הלימודים הרציניים שלה החלה כשהיא ובעלה טסו  לארצות הברית. "החלטנו לצאת לטיול בשמורות הטבע של ארצות הברית בתור זוג צעיר. אז לא טסו לטיול תרמילאות בהודו", מספרת עדה. "היינו אמורים להישאר שם שנתיים ולבסוף נשארנו 7 שנים. בעלי למד אדריכלות ואני התחלתי את לימודיי בשיקגו וסיימתי תואר ראשון בפסנתר. זכיתי בפרס יוקרתי שמימן לי את הלימודים ומשם עברנו לבלומינגטון, אינדיאנה, שם למדתי לתואר שני עם התמחות בניצוח, ושם נולדו שני הבנים שלנו". 

למה החלטת להיות מנצחת?

"אני לא יכולה לומר שתמיד רציתי את זה. אחד הקורסים שלי בלימודים לתואר ראשון היה בניצוח וזו הייתה אהבה משיעור ראשון. היה ברור לי שבגלגול הקודם הייתי מנצח. זה דבר מדהים אבל או שיש לך את זה או שאין לך את זה, ולמזלי, היה לי את זה. ניגשתי לתחרות וזכיתי במקום הראשון. נתנו לי לנצח על תזמורת והמנצח של שיקגו די אימץ אותי. משם הדברים התגלגלו ואת התואר השני עשיתי כשאני כבר בטוחה שאני עוברת לניצוח ולא נשארת על הפסנתר. זו הייתה פריצת דרך של ממש כי לא היו בכלל נשים בתחום של הניצוח".

עיבדה מחדש את פינק פלויד

במהלך השנים עדה ניצחה על תזמורות ומקהלות בארץ ובחו"ל, בהן התזמורת הסימפונית של מוסקבה, התזמורת הסימפונית ירושלים רשות השידור, התזמורת הקאמרית של שטוטגרט, התזמורת הקאמרית הישראלית, תזמורת ומקהלת פסטיבל באך באורגון, התזמורת הסימפונית של סנט פטרסבורג, מקהלת האופרה הישראלית ורבות אחרות.

בדצמבר 2014 החלה בתפקידה כמנהלת מוזיקלית ומנצחת ראשית של תזמורת "קול המוסיקה פריז". במקביל לקריירה הענפה שלה כמוזיקאית וכמבצעת, לפלג גם קריירה אקדמית עשירה. היא פרסמה מאמרים בנושאי מוזיקה והוזמנה להרצות במוסדות יוקרתיים בעולם. לאחרונה היא השלימה תרגום לעברית של "סיפורו של חייל" מאת הליברטיסט השוויצרי פרדיננד ראמוז, שהולחן על ידי סטרווינסקי, וניצחה על הפקה מיוחדת בהשתתפות נגנים מהפילהרמונית הישראלית. כמו כן, היא כתבה עיבוד מקורי של אופרת הרוק "פינק פלויד" לתזמורת, הרכב רוק ומקהלה, עליהם ניצחה בתל אביב ובחיפה. 

רוב המוזיקאים פשוט מוצאים עבודה, את הפכת את המוזיקה לקריירה והשקעת שנים רבות בלימודים. למה?

"כן, למדתי רבות את התחום. כשאתה רוצה להיות אמן-מבצע התואר לא כל כך חשוב, אבל בניצוח כן. יש מסלולים שמנצחים חייבים לעשות. הם גם זקוקים לתזמורת להתאמן עליה. לאחר שהתמחתי בניצוח, יצא לי לעבוד במקומות רבים בארצות הברית ובכל העולם, למען האמת. זו הייתה תקופה נהדרת".

מה קרה לאחר שחזרתם לארץ?

"בגיל 35 חזרנו לארץ והחלטתי להוריד הילוך. עד גיל 50 לא הופעתי. לי אישית לא התאים להתמסר להופעות וגם לגדל את הבנים שלי. התקופה עם הילדים לא חוזרת, ואם הייתי יכולה לעשות זאת שוב, הייתי עושה את זה בלי בעיה. בגיל 50, כשהילדים כבר החליטו להיפטר ממני (צוחקת), החלטתי לחזור למוזיקה, אבל אף אחד לא הבטיח לי שיקחו אותי בחזרה".

היה קשה לחזור לאחר פסק זמן כל כך ארוך?

"היה לא פשוט בכלל. הזמינו אותי לנצח בפסטיבל בגרמניה על תזמורת מסנט פטרסבורג והקונצרט היה הצלחה מסחררת. זה נתן לי מוטיבציה להמשיך הלאה".

בימים אלה עדה עובדת על הלחנת מוזיקה לסרט דוקומנטרי של במאי פקיסטני ומתכוננת לנצח בקונצרטים עם התזמורת הסימפונית של איסטנבול, התזמורת הסימפונית OSD בקלרמונט ותזמורת קול המוזיקה בפריז. אך למרות כל זאת, עדה מודה כי שיא הקריירה שלה התרחש דווקא בהופעה הפותחת של עונת הקונצרטים שהתקיימה בסוכות בכפר בלום.

מה היה מיוחד בהופעה הזו?

"קודם כל, ניצחתי על התזמורת הסימפונית של חיפה וזו הייתה עבורי סגירת מעגל, כי שם גדלתי. שנית, הם פשוט נתנו את הנשמה שלהם וניגנו בצורה יוצאת דופן. זו הייתה חוויה מרגשת מאוד וכבר הזמינו אותי לקונצרטים נוספים. הם פשוט ניגנו בשבילי ממש ממש טוב. את צריכה להבין שמגיעים 60 נגנים שלא מכירים אותי ואני צריכה להגיד להם מה לעשות ולגרום להם לעשות את זה מכל הלב עם הפרשנות שלי. זה לא קל אבל הם עשו זאת בענק".

בהמשך הסדרה, תארח עדה מוזיקאים והרכבים מהשורה הראשונה מישראל ומחו"ל, ביניהם הזמר הרוסי האגדי דניס סדוב, הזמרות אירה ברטמן ואנה סקיבינסקי וההרכב בארוקאמרי בניצוחו של אבנר איתי. הצ'לן מרסל ברגמן יופיע בשני הרכבים קאמריים- האחד עם הקלרניתן הווירטואוז הצעיר יונתן הדס והפסנתרן ויקטור סטניסלבסקי, ובשני עם החלילן ליאור איתן והנבלנית יוליה סברדלוב. כמו כן, לאור ההצלחה בעונות הקודמות, שיבצה פלג את הרכב הג'אז של ארי ערב, ובסיום העונה יופיעו מוזיקאים מצטיינים מהגליל, זוכי מלגות הקרן על שם דליה מרוז.

מאמינה בכוחה של המוזיקה לגשר

עדה מאמינה גדולה בכוחה של המוזיקה לגשר בין האוכלוסיות היהודיות, הנוצריות והמוסלמיות בארץ ובעולם.  במשך שנות פעילותה היא עבדה עם מלחינים ומוזיקאים מכל הדתות ויזמה שיתופי פעולה וקונצרטים מיוחדים. גם סדרת הקונצרטים הנוכחית תתקיים בישובים שונים בצפון, כמו: ראש פינה, קיבוץ ברעם, גוש חלב ונצרת. "אני אוהבת ליצור שיתופי פעולה שונים. זה טוב וזה הכרחי. למשל, באירוע בגוש חלב, צוות ההפקה הוא מקומי ולדעתי זה חשוב", אומרת עדה. "סדרת הקונצרטים מיועדת לקהל המקומי. חשוב לנו שתהיה כאן פעילות מוזיקלית לפחות פעם בחודש. עם זאת, בקונצרט הראשון, כ-60% מהאורחים הגיעו מערי המרכז. בכל זאת, להביא 300 איש לשמוע מוזיקה קאמרית ביום שני זה דבר לא פשוט ומדובר בהישג גדול. אני חושבת שהסדרה הזאת מאוד איכותית. לא עיגלנו פינות. בסופו של דבר, המטרה שלי היא להשאיר אימפקט על הקהילה המקומית וליצור רצף של פעילויות כאן בגליל ולא רק לארגן פסטיבלים שמגיעים אליהם אורחים מהמרכז ואז חוזרים הביתה".

ממוקדת מטרה, עדה ייסדה את ה"מרכז למוזיקה גליל" לאחר שעברה לגור בנוף כנרת, ועד היום היא מנהלת אותו. המרכז מיצב את עצמו כאחד ממרכזי המוזיקה המובילים בארץ וצבר מוניטין אף בחו"ל. עדה רואה חשיבות רבה בטיפוח מוזיקאים צעירים והיא מזמינה את כל הסולנים האורחים לתת כתות אמן וסדנאות לתלמידים הצעירים. השנה משיק המרכז, בשיתוף עם הקרן על שם דליה מרוז, גם תכנית מלגות לצעירים מהצפון.

בימים אלו ובשנים האחרונות עדה מחלקת את זמנה בין תל אביב, נוף כנרת ופריז. לגליל היא עברה בעקבות בעלה. "בעלי אדריכל והוא תכנן שכונת נופש בנוף כנרת. התאהבנו במקום והחלטנו להישאר. מאחר ומשרדו נמצא בתל אביב ואני מנהלת את המרכז בראש פינה, אנחנו מחלקים את זמננו בין הגליל לדירתנו בתל אביב. אני גרה בגליל כבר 10 שנים ומנהלת את המרכז, אבל אני לא עושה את זה לבדי. יש המון אנשים לצידי שעושים זאת יחד איתי. הרעיון שלי היה ליצור גוף מקומי יוצר, וזה לא היה קורה אם הייתי גרה רק בתל אביב. האתגר שלי, עד היום, הוא לפתח תשתית מקצועית וארגונית בגליל וליצור תוכנית התמחות, אליה יגיעו מוזיקאים וינגנו".

אירובי אינטנסיבי על הבמה

למרות העבודה הקשה והלו"ז הצפוף, עדה לא מתחרטת לרגע על בחירתה בחיים. "אני חושבת שזה הדבר הנכון לקחת פסק זמן ללימודים או למשפחה ואז לחזור ולהצליח בגדול. לי זה קרה. הילדים שלי ספגו ממני את המוזיקה והם מגיעים לקונצרטים שלי, למרות שהם בחרו ללכת בדרך אחרת".

בן הזקונים של עדה למד בסטנפורד והוא "איש עסקים של העולם הגדול", לדבריה. בנה הבכור הוא מוזיקאי מוכשר שבחר ללכת בדרך טיפה שונה מאמא. "בני הבכור הוא מוזיקאי מוכשר מאוד אך הוא בחר לעסוק ברפואה. עם זאת, יש לו להקת רוק ולפעמים אני מנגנת איתם. אני אוהבת את זה, אבל אני פשוט מוצאת אתגר גדול יותר במוזיקה הקלאסית והרבה יותר סיפוק".

עדה מוסיפה ומציינת כי למרות הסיפוק הענק, המקצוע לא כזה פשוט. "במקצוע שלי אני חייבת להיות בכושר פיזי כי מדובר באירובי אינטנסיבי על הבמה במשך שלוש שעות, וזה נהיה קצת קשה עם הגיל, אבל בכל זאת אני עושה את זה בדיוק כמו פעם. הדבר היחיד שמסגיר את הגיל שלי הוא שהפסקתי לצבוע את השיער (צוחקת)".

מהם הטיפים שלך לניצוח מנצח?

"אני חושבת שצריך תמהיל של כישרון, התמדה ויכולת תקשור עם אנשים או כושר מנהיגות, והכי חשוב – אנרגיה. מוזיקה היא קודם כל אנרגיה. היכולת של אדם להפעיל 50-80 נגנים על הבמה, כאשר הדופק שלהם צריך להיות זהה לשלי, זה משהו רוחני וזה דורש עבודה קשה. אך למרות זאת, אני מאוד אוהבת ללמוד יום יום מוזיקה, כמו שאחרים לומדים תורה. זוהי זכות גדולה לחיות בעולם של צלילים".

חג של יין ואהבה- ראיון עם יהודה פוליקר לקראת הופעתו בפסטיבל בין הכרמים עם מירי מסיקה

בשבוע הבא יפתח פסטיבל "בין הכרמים" החגיגי ברחבי מרום הגליל עם שמונה ימים ולילות מיוחדים של מוזיקה, יין ורומנטיקה. את הפסטיבל ינעל יהודה פוליקר עם מיטב הלהיטים מארבעה עשורים של עשייה מוזיקלית. לקראת הפסטיבל, התראיין פוליקר למידע 8 וסיפר כי הוא שמח לחזור לפסטיבל בפעם השנייה: "אני זוכר שבמופע הקודם הקהל היה חם ומחבק ולא יכולתי לרדת מהבמה".

וגם: כל המופעים, כל הפעילויות וכל האירועים החגיגיים של הפסטיבל הכי שווה בקיץ.

שירי פריאנט

פסטיבל בין הכרמים, שנערך מדי שנה בחג האהבה העברי ט"ו באב, נחשב לאחד הפסטיבלים החגיגיים והאטרקטיביים ביותר מבין אירועי הקיץ. פסטיבל בין הכרמים 2017 ייחגג זו השנה ה-11 ברציפות ברחבי אזור מרום הגליל בשבוע של ט"ו באב, היום בו יצאו בנות ישראל לחולל בין הכרמים. הפסטיבל יתקיים השנה בין התאריכים 3-10.8 (י"א-י"ח אב) עם שמונה ימים ולילות מיוחדים בהם שלל אירועים מרגשים לזוגות האוהבים ולכל המשפחה.

יהודה פוליקר. צילום שלומי פינטו

דברים שרציתי לומר

לאחר שבשנים האחרונות הופיעו במסגרת בין הכרמים הבולטים באמני ישראל, ישוב השנה לפסטיבל יהודה פוליקר, מגדולי האומנים בישראל, אשר יארח את מירי מסיקה במופע חגיגי במתחם עין הוזים שבלב יער בירייה, אחד ממתחמי המופעים המיוחדים בארץ.  פוליקר בעצמו מודה כי "בטוח שצפוייה לנו חוויה".

פוליקר ינעל את הפסטיבל עם מופע להיטים משובח, המשלב בין גיטרות ובוזוקי, מקצבים יווניים- ים תיכוניים ולהיטי רוק. באופן חד פעמי ולרגל נעילת פסטיבל בין הכרמים יארח פוליקר את מירי מסיקה. מלווה בהרכב של 7 נגנים, זמרות ליווי, סאונד ותאורה מרשימים, ללא ספק, שפוליקר יספק לקהל הגלילי מופע סוחף ומרגש.

אז איך ההרגשה לחזור ולהופיע שוב בפסטיבל?

"אני שמח לחזור לאתר ולאזור המקסים הזה עם להקה חדשה ואירוח של מירי מסיקה המקסימה. אני זוכר שבמופע הקודם הקהל היה חם ומחבק ולא יכולתי לרדת מהבמה. אני מבטיח מופע מקפיץ ומרגש מלא במקצבים יוונים ורוקנרול. אני בטוח שגם הפעם צפויה לנו חוויה".

אתה ומירי כל כך שונים. כיצד נוצר החיבור ביניכם?

"יצא למירי אלבום חדש שהושק במופע חגיגי בקיסריה. היא פנתה אליי ואמרה שתשמח לממש חלום ולארח אותי במעמד הזה. מירי זמרת נפלאה וכמובן שנעניתי בחיוב. המפגש על הבמה היה כל כך מוצלח שהחלטנו לקיים מפגש בו אני אארח אותה, ולשמחתי זה קורה בפסטיבל בין הכרמים. מירי מגיעה להתארח במופע,  במהלכו נבצע יחד מספר שירים משותפים. תהיה בהם טעימה מהרפרטואר שלי ושלה. כדי לדעת אילו שירים, תצטרכו לבוא להופעה. מכינים לכם הפתעה..."

במופע יבצע פוליקר את להיטיו הגדולים מכל הרפרטואר העצום שלו, החל מימי "בנזין" דרך "עיניים שלי" (אלבומו הראשון של פוליקר), כל אלבומי הסולו והקלאסיקות מהמוזיקה היוונית – יום שישי, חופשי, הצל ואני, פחות אבל כואב, כפיים, אלקו, רדיו רמאללה, התחלה חדשה, משמרת לילה, פומה פומה, שלושה ימים, זינגוואלה, דברים שרציתי לומר, פנים מול פנים, ועוד להיטים רבים ומשובחים.

במופע אתה עולה עם שירים שעד היום מצליחים לרגש. מהו הסוד ליצירת קלאסיקות מוזיקליות?

"השירים הללו הפכו מזכרת וגעגוע מתקופה יפה לכל הדור שלי, דור הרוקנרול. אני מאמין שכשהשירים מצליחים לגעת באנשים, לרגש אותם ולהזכיר להם תקופות נוסטלגיות בחייהם, הם נשארים לאורך זמן".

ובכל זאת, לאחר ארבעה עשורים של יצירה, אתה עדיין מתרגש?

"אנחנו, האמנים, זה מעבר לכוחות שלנו, הרצון הזה לעשות מוזיקה זה כוח שמושך אותי. אני מאמין בכוח הזה ששולט ומכוון את העולם, והוא מספק לי את הדרייב להמשיך וליצור. ברור שאני מתרגש, תמיד! ביום שאני אפסיק להתרגש אני אודיע על פרישה. אם אתה לא מתרגש, מה הטעם? אני תמיד אומר שעוד לא כתבתי את השיר הכי טוב או הכי יפה שלי, אז בוודאי שאני לא חושב על פרישה".

פוליקר מתרגש ולא מפסיק לרגש. בעולם המוזיקלי המשתנה של היום, הוא עדיין מצליח לשמור על מעמדו של יוצר מן השורה הראשונה ולא מפסיק ליצור מוזיקה טיפה שונה מהסגנון שנשמע היום ביו-טיוב וברשתות החברתיות. "המוזיקה שלי משלבת בתוכה הרבה טעמים  - גיטרות ובוזוקי, מקצבים יווניים- ים תיכוניים ולהיטי רוק, וזה מה שמייחד אותה ואותי", הוא מסביר.

את הייחודיות של פוליקר תוכלו לראות בפסטיבל בין הכרמים וגם באלבום החדש. "בימים אלו אני עובד על מספר פרויקטים שייראו אור בקרוב, ביניהם גם איסוף חומרים וגיבוש אלבום חדש".

עניין של זמן

את הפסטיבל הגלילי יפתח השף האיטלקי מסימילאנו יחד עם הטרובדור האיטלקי לוצ'אנו בחוויה תרבותית קולינארית יוצאת מגדר הרגיל. האירוע יתקיים ביום חמישי (3.8) ביקב אדיר בפארק תעשיות דלתון.

אחד הימים החווייתיים בפסטיבל יהיה ביום שישי (4.8) כאשר האירוע המרכזי ליום זה יהיה מופע זריחה של רמי קלינשטיין (04:00): קלינשטיין, מהאמנים היוצרים החשובים והמוערכים בישראל, יעלה עם המופע "טריו", בו יבצע שירים חדשים לצד מיטב להיטיו הגדולים מתוך 30 שנות יצירה. מתנות קטנות, עוד לא תמו כל פלאיך, צעיר לנצח, עניין של זמן, אש, ועוד. קליינשטיין יעלה במופע שיוצר חוויה מוסיקלית בלתי נשכחת באמפי האינטימי בישוב ליבנים הצופה על הכנרת. עם עלות השחר יוחלפו אורות הבמה בחיזיון התאורה המרהיב של הטבע: השמש הזורחת מעל הגולן המשתקפת אל מול הכנרת.

רמי קליינשטיין. צילום דורון עדות

לדברי צביה פרץ, מנהלת הפסטיבל ומנהלת מחלקת תרבות ואירועים במועצה האזורית מרום הגליל, כמיטב המסורת, אחרי מופע הזריחה יימשך יום של פעילויות מיוחדות בפסטיבל בין הכרמים, ביניהן: ארוחת בוקר זוגית מפנקת במסעדת רוברג המשקיפה אל הכנרת וסמוכה למתחם המופעים, שתוצע במחיר מיוחד לבאי הפסטיבל (יש להזמין מקומות מראש).

גם לילדים תהיה תעסוקה באותו יום. מהשעה 9:00 ייפתח במצפה עמוקה שביער בירייה הפנינג ענק לכל המשפחה הנושא את הכותרת 'אוכל, אמנות ורוח' עם שלל פעילויות מיוחדות, ביניהן: פינות ישיבה ביער, תערוכות אמנות, הופעות מוסיקה, טיפולי וואטסו, סדנאות כתיבה, נומורלוגיה קבלית, קריאה בקפה, פינות יצירה לילדים, ארוחות מיוחדות ועוד.  ההפנינג יסתיים בשעה 17:00. הכניסה חופשית.

נשאר לכם עוד כוח? מהשעה 14:00 ועד סמוך לכניסת השבת – ב'בר בכרם', שיושב בחוות בית הכרם בגליל הנמצאת במושב חזון, יקיימו חגיגת יין ומוסיקה. המתחם  ממוקם על קרקע מרהיבה הצופה אל הכרם המשפחתי המטופח, מול בקעת בית הכרם ורכס הרי מירון המתנשאים מעליה. הבר מציע יין וערק משובח תוצרת היקב, מבחר בירות ומנות משתנות המושלמות לצד המשקה.

ביום ראשון (6.8) יתקיים כנס חבורות זמר ומקהלות בבית העם באמירים ובו יופיעו חבורת הזמר 'צליל גליל', הלהקה הייצוגית של מועצה אזורית מרום הגליל בניצוחו של חיים לוי, 'קולות זמארון' מזכרון יעקב בניצוחו של חיים אסנר, ו'זמרי מטה אשר' בניצוחו של עוזי אסנר. גם חבורת הזמר "זיו רון", שכל חבריה הינם אנשי צוות בבית החולים זיו בצפת, יופיעו בכנס עם המפיק המוזיקלי והמנצח אריה ברכה. מבית החולים זיו נמסר כי חבורת הזמר "זיו רון" מופיעה בטקסים וחגים המתקיימים בבית החולים ואף מוזמנת להופעות במקומות שונים בארץ. בהופעותיה משלבת "זיו רון" שירה, נגינת גיטרה, כינור, חלילית ודרבוקה.

לשונות של אש

ביום שלישי (8.8) יתקיימו שני מופעים על במה אחת. אביתי בנאי יעלה עם המופע "לשונות של אש" וישי ריבו במופע פחד גבהים. בנאי יחגוג 20 שנה של יצירה מוזיקלית ואלבום שישי חדש- לשונות של אש. בהופעה מיוחדת תחת כיפת השמיים בעין הוזים, יבצע בנאי שירים מוכרים ואהובים מתוך הרפרטואר המפואר שלו לצד שירים חדשים. את המופע יפתח ויחמם ישי ריבו, שלהיטיו הרבים זיכו אותו בתואר זמר השנה ואלבום השנה. המארגנים מספרים כי צפוי מופע שלא ישאיר אף אחד אדיש.

ביום רביעי (9.8) יתקיים יריד האיכרים בכרם בן זמרה, ובו חקלאים ותיירנים יציגו וימכרו במקום את תוצרתם: פירות, ירקות אורגניים, גבינות, דבש, זיתים, ליקרים, שמן זית, יין, עבודות יד, בית קפה בטבע ומאפי בוטיק. לצד המציגים הרבים יהנו המבקרים ממתחם אקולוגי, שבו יחוו תהליך עשייה מהנה ומרתק. כל משתתף יהפוך חומר גלם טבעי למוצר שימושי. כמו כן, כל חברי המשפחה יוכלו ליהנות ממופע ליצנות בועתי של שושי בושי האיש והשפם, שיציג מגוון להטוטי בועות סבון, כגון: כדורגל בועות, מקלחת בועות ובועות ענק, לצד מופע ג'אגלינג, חרבות ולהטוטי אש.

באותו יום ממש יעלה סולג'יי, זמר הדאנסהול והרגאיי הישראלי, עם מופע פיוז'ן שמשלב מוזיקה קאריבית, רגאיי, גרוב וראפ. אלון בלום, הידוע כסולג'יי, יופיע במצפה כנרת שבישוב אמירים עם טקסטים מחאתיים לא מתפשרים לצד מסרים של אחדות ומבט אופטימי.

עוד יתקיימו במסגרת פסטיבל בין הכרמים: טיולים באתרי טבע ונוף, סיורים ביקבים ובכרמים הרבים,  תפריטים מיוחדים במסעדות האזור, סדנאות יצירה, גלריות פתוחות,  פעילויות לכל המשפחה והרבה יין טוב ורומנטיקה.

פסטיבל בין הכרמים, 3-10.8.17, מרום הגליל.

לפרטים נוספים www.2beav.co.il

פורסם לראשונה במידע 8

הדתיות שהגשימו חלום ויצרו הצגה - והן אפילו מופיעות בפני קהל מעורב

שירן והוד מקרית שמונה, שתיהן דתיות, החליטו שהן רוצות להוסיף גוון לתרבות שהציבור שלהן רגיל לצרוך, ולהשמיע את קולן בקרב כלל האוכלוסיה. השתיים יצרו הצגה על פי ספרו של מיכאל שיינפלד, אשר תעלה השבוע במוזיאון לצילום. ההצגה מעלה נושאים אוניברסליים ומפגישה כל אחד עם עצמו.

"ההצגה הזו הייתה חייבת לצאת לעולם", אומרת הוד, שבמהלך העבודה על ההצגה עוד הספיקה ללדת תאומים.

"כולנו בחיפוש אחר החלום, אחר המהות, אחר אהבה אבודה. למי מאתנו אין אבידה יקרה ללב שהשאירה חלל, רגש הגעגוע, היחס שלנו לעבר, להווה ולמערכת היחסים שביניהן" (מתוך ההצגה אבידות)

מתוך ההצגה אבידות. צילום סטודיו גולן

שירן בן דוד עברה מאלקנה לקרית שמונה בעקבות תחילת לימודי בעלה בישיבת קרית שמונה. הוד שוורץ עברה מחיספין לקרית שמונה בעקבות לימודי בעלה בתל חי. השתיים לא נפגשו מעולם עד שעברו לגור אחת בסמוך לשנייה.  "ביקרתי את שירן וגילינו שיש לנו את אותו חלום", אומרת הוד. "שירן למדה תאטרון במכללת אמונה ואני באספקלריא בירושלים. היא עזרה להקים את מגמת התאטרון באולפנית ואני מלמדת משחק דרך קרן קרב. התחברנו מיד וקבענו פגישת עבודה בבית קפה".

שירן והוד נפגשו, עבדו קצת בסטודיו והעלו רעיונות להצגה. "שירן אמרה שהחלום שלה מאז לימודי המשחק הוא להעלות הצגה על פי הספר 'אבידות' של מיכאל שיינפלד", אומרת הוד. "השפה של מיכאל מאוד פיוטית וציורית, וזה פשוט היה מתבקש. התחברתי מאוד לתכנים שהוא מעלה, לאנשים שעוברים לידינו, כאשר לכל אחד מהם סיפור בפני עצמו. מיכאל מספר על חפצים, אבל הרי שחפץ הוא לא סתמי כפי שהוא נראה. כשאנחנו מאבדים חפץ, אנחנו מאבדים את מה שהוא מסמל עבורנו, את המהות שלו והסיפור מאחוריו".

בהצגה אבידות, יואב, סטודנט לפסיכולוגיה, מתגורר עם דודתו הערירית ועובד בחדר האבידות של תחנת הרכבת. חייהם של הדמויות משתנים באחת, כאשר יואב מוצא חפץ בחדר האבידות, המעורר לחיים סיפור שנדחק אל תיבת הזיכרון. יואב נאלץ להכריע בפני השאלה האם אפשר לשנות את העבר? ההצגה אבידות מעלה נושאים אוניברסליים ומפגישה כל אחד עם עצמו. מדובר בסיפור על החמצה, כאב, בחירה ועל כמיהה לשייכות ולחיים.

צילום סטודיו גולן

הוד ושירן משחקות בהצגה, עליה עבדו במשך שלוש שנים. במהלך זמן זה, שתי החברות הביאו לעולם גם חיים חדשים. "אנחנו שתינו אימהות ותוך כדי העבודה על ההצגה גם ילדנו. זה נשמע קלישאה אבל לא הצלחנו שלא לגרום לזה לעבוד. התשוקה שלנו למשחק הייתה כל כך חזקה והרגשנו שאנחנו חייבות להוציא את זה החוצה לעולם. זה מטורף, אני הייתי מחנכת בבית הספר עוזיאל, אהבתי את בית הספר ואת התלמידים, אבל החלטתי שאני חייבת להגשים חלום, אז עזבתי את הכל. אנשים מסביבי היו בהלם. גם שירן עברה את אותו תהליך. זה בער בנו והמציאות פשוט הסתדרה בשביל שההצגה הזו תצא לפועל", אומרת הוד.

הצגת הבכורה התקיימה במאי האחרון בתאטרון מראה. "זו הייתה חוויה מדהימה", מספרת הוד. "אני זוכרת שעמדתי מאחורי הקלעים וחשבתי לעצמי – כל מה שרצית כל חייך מתגשם ברגע זה. זו האמירה שלך לעולם ועכשיו את הולכת להפגיש לבבות".

בהצגת הבכורה, הבנות הופיעו בפני נשים בלבד. הפעם, הן יופיעו בפני קהל מעורב, לאחר קבלת אישור מהרב צפניה דרורי. "להופיע בפני קהל מעורב זה לצאת מאיזור הנוחות שלנו, וגם התלבטנו אם זה אפשרי מבחינת הלכה. התייעצנו עם הרב דרורי, הסברנו לו על ההצגה ולבסוף הוא נתן לנו את ברכתו".

בשמת, מנהלת התפעול והתוכן במוזיאון לצילום תל חי, הגיעה לצפות בהצגה בתאטרון מראה והחליטה שהיא רוצה להציג אותה גם במוזיאון. השתיים קיבלו את ההצעה בשמחה, וההצגה תעלה ביום רביעי הקרוב.

הוד מספרת שההצגה היא יצירה מקומית לחלוטין שנוצרה על ידי אנשים שפשוט מאמינים בה. "אור נדב ארגוב ביימה את ההצגה. היא נולדה בקרית שמונה ועברה למרכז הארץ, שם עבדה כמפיקה הראשית בתאטרון תמונע", אומרת הוד. "היא חזרה לצפון לפני כשנה, חדורת מוטיבציה להחיות את התרבות באיזור, ממקום מאוד שליו וצנוע. גם הכוריאוגרף שלנו, פול דרי, תושב קרית שמונה. כולנו מחוברים למקום, בצורה זו או אחרת".

יש שאיפות לצאת עם ההצגה מחוץ לגבולות הצפון?

"ברור. אנחנו נופיע בכל מקום שיתנו לנו".

אבידות - בימוי: אור נדב ארגוב, יעוץ אומנותי: הראל קרטס, עיצוב תאורה: אדם וייזר, כוריאוגרפיה: פול דרי, עיצוב תלבושות: שירה גוטנטג, שחקניות יוצרות: שירן בן דוד, הוד שוורץ.

פורסם לראשונה במידע 8

קול המוסיקה בגליל העליון - ראיון עם מיי פיינגולד

פסטיבל קול המוסיקה יתקיים השבוע עם עשרות קונצרטים, מפגשים וחזרות פתוחות. כמו כן, בפסטיבל יתקיים מופע הבכורה של הצגת הילדים "גונבי הנשיקות" בכיכובם של מיי פיינגולד ואורי בנאי. לכבוד הפסטיבל, התראיינה מיי למידע 8 וסיפרה על המעבר לכפר תבור ("חיפשנו איכות חיים"), על האימהות ששינתה את חייה ("אני אמא מורעלת") ועל הצגת הילדים החדשה ("כן ירבו הצגות כאלה").

 שירי פריאנט

הגליל העליון ילבש חג במשך שבוע של עשרות קונצרטים קאמריים, תזמורתיים, מקהלתיים, מופעים בלתי פורמאליים, מפגשים עם אמנים, שילובי אמנויות וחזרות פתוחות מבוקר עד לילה. זאת במסגרת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון, שיערך בין התאריכים 15-22/7 בכפר בלום.

טעימות מוזיקליות

את הפסטיבל מפיקה רותם מנור, מנהלת מחלקת התרבות במועצה אזורית הגליל העליון,  וצבי פלסר הינו המנהל המוזיקלי של האירוע. "בתוך עולם משתנה וסביבה מורכבת, הפסטיבל מצליח שנה אחרי שנה ליצור מרחב שהעיקר בו הם היופי והעומק", אומר פלסר. "האמנים הנפלאים שמתכנסים לחזרות ולקונצרטים מצטרפים לקהל הרב המגיע להאזין לצלילים וביחד נהנים מהאווירה התרבותית ומהטבע הגלילי. גם השנה נזכה לקחת חלק במפגש המשולש של מוסיקה-נגנים-קהל. בפסטיבל יתקיימו עשרות חזרות פתוחות ולא פחות מעשרים ושישה קונצרטים; ישתתפו בהם עשרות נגנים מהארץ ומחו"ל, שתי תזמורות, שתי מקהלות, זמרים, להקות, קריינים ועוד, בשטף של אירועי תרבות מוסיקליים שינועו מהרכבים קטנים ואינטימיים של צמדי נגנים, שלישיות ורביעיות, ועד להרכבים קאמריים גדולים, תזמורות וסולנים, יצירות ווקאליות, קונצרטים לילדים ולכל המשפחה ומפגשים בלתי פורמליים. הפסטיבל נותן לנו הזדמנות להכיר מוסיקה חדשה ולהתענג על מוסיקה מוכרת, לפגוש אמנים חדשים וביצועים רעננים עם אנרגיה גבוהה ובאווירה ייחודית."

צילום ליאור ג'ורנו

אלפי משתתפים כבר רכשו כרטיסים למופעי הפסטיבל, הנערך זו השנה ה-33 בכפר בלום. אחרי יומיים של חזרות פתוחות, יפתח הפסטיבל ב-17 ביולי בשעות אחר הצהריים ב"אירוע טעימה" (טאפאס מוסיקלי), המיועד לקהל חדש המעוניין להתנסות בהאזנה למוסיקה קלאסית. במסגרת אירוע לא שגרתי זה, יתקיים מפגש עם חלק מאמני הפסטיבל, חזרה פתוחה מוסברת, וקונצרט "טעימות" מתוך הרפרטואר של הפסטיבל.

עוד בפסטיבל המוזיקלי - קונצרט הפתיחה החגיגי בהשתתפות נגני הפסטיבל וזמרת האופרה אלמה שדה, "קונצרט זריחה" על טיילת נהר הירדן, ו"קונצרט שקיעה" במדשאה בקבוץ כפר בלום.

במסגרת הפסטיבל יתקיימו אירועי "קול המוסיקה לילדים". בין האירועים, "קרנבל החיות" מאת סן סאנס, בהנחיית יובל שרף, הפעם עם תרגום של אהוד מנור. כמו כן, במוסדות שונים לבעלי צרכים מיוחדים ברחבי הגליל העליון יתקיימו אירועי מוזתיקה, בניהולו של הויולן אברי לויתן. מוזתיקה הינה תוכנית בין לאומית המקדמת מעורבות קהילתית וחברתית של מוסיקאים צעירים, המנגנים לצד מדריכיהם המקצועיים רפרטואר קאמרי בפני אנשים עם צרכים מיוחדים, וקהל שאינו מגיע בדרך כלל לאולמות הקונצרטים. תכנית זו מתקיימת זו השנה השלישית במסגרת פסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון.

מרוקיסטית קשוחה לאמא מורעלת

אחת ההצגות המעניינות היא "גונבי הנשיקות", הצגה אשר תוצג לראשונה בפסטיבל ותמשיך משם לצוותא תל אביב. ההצגה מבוססת על מילותיה של נאוה סמל (מחזאית מצליחה ואחותו של שלמה ארצי) שהולחנו על ידי משה זורמן, מגדולי המלחינים בישראל. את ההצגה ביים עודד קוטלר ויככבו בה מקהלת הילדים מורן, בניצוחה של נעמי פארן. מדובר בהצגה אשר עוסקת ביחסי הורים וילדים, ומאפשרת הצצה לתוך נפשם. את ההורים בהצגה יגלמו מיי פיינגולד ואורי בנאי. לכבוד הפרימיירה החגיגית, התראיינה מיי למידע 8.

צילום ליאור נורדמן

מיי פיינגולד עברה דרך ארוכה מאז השתתפותה בגמר של "כוכב נולד". מנערת רוק צעקנית הפכה מיי לשחקנית תאטרון מוערכת ולאמא מסורה. היא נולדה בראשון לציון בתור מיטל סלונימסקי. בשנת 2009 קיבלה מיי חשיפה עצומה לאחר שהגיעה לגמר של העונה השביעית של כוכב נולד (יחד עם הזוכה רוני דלומי). שבוע לאחר מכן, היא כבר שחררה סינגל ראשון מתוך אלבום הבכורה שלה. אחד השירים הבולטים באלבום היה "מה נשתנה", בו היא מספרת על האונס שחוותה בתור  נערה צעירה באילת על ידי גבר שסימם אותה. האלבום לא הצליח להמריא, למרות הביקורות הטובות, ומיי החלה לשחק בתיאטרון והפכה לשחקנית מוערכת. היא שיחקה בתור רוזה בהפקה המחודשת של קזבלן בתיאטרון הקאמרי וזכתה בפרס התאטרון הישראלי על תפקידה. כמו כן, היא כיכבה במחזמר המבוסס על שיריו של שלמה ארצי "לילה לא שקט", במחזמר "שיער" ולאחרונה ב"עלובי החיים" בתפקידה של פנטין.

כיום נשואה מיי לצלם ליאור נורדמן ולשניים יש שני ילדים. לפני כשנתיים, החליט הזוג לעזוב את המרכז הסואן ולעבור לכפר תבור שבגליל התחתון. "החלטנו לעבור לפני שנתיים בערך וטוב לנו בצפון. חיפשנו איכות חיים לילדים, וגם לנו, ואין לנו תלונות", אומרת מיי. "החיים טיפה יותר מסובכים כי שנינו עובדים במרכז. השאיפה הייתה לנסות ולהעתיק את מה שאנחנו עושים במרכז לצפון, אבל כרגע זה ממש לא פרקטי כי שנינו שקועים בעבודה בלתי פוסקת שם. בואי נגיד שיש לי מערכת יחסים קרובה וטובה עם האוטו שלי".

מיי מספרת כי למרות שהיא עסוקה בתאטרון, היא לא זנחה לגמרי את המוזיקה. "יש לי הרכב בשם 'לימוזינה אקספרס' עם הנגנים של משינה. אנחנו מופיעים אבל זה שונה לגמרי מהתיאטרון. אם במוזיקה יש כמה הופעות בודדות בחודש טוב, אז בתאטרון יש 20 הצגות".

האימהות הביאה את המהות

בפסטיבל קול המוסיקה בגליל העליון תוצג לראשונה ההצגה המוזיקלית "גונבי הנשיקות". לאחר הצגת הבכורה תרוץ ההצגה בצוותא תל אביב. "זו תהיה הפרימיירה החגיגית", אומרת מיי. "ההצגה שזורה מטקסטים של נאוה סמל ולחנים של משה זורמן. ילדי מקהלת מורן ישחקו בתפקיד הילדים, ואני ואורי בנאי בתפקיד ההורים. מדובר בהפקה שפונה גם לילדים וגם להוריהם עם טקסטים של נאוה מכל השנים בנושאים הקשורים להורים וילדים".

איך המרגש להופיע מול ילדים?

"זה כבר לא כל כך חדש לי. אני אמא לשני ילדים. אמילי בת 6 ודורי בן שנה, כך שעולם הילדים לא זר לי. בחנוכה האחרון יצא לי להשתתף בהפקה לילדים. שיחקתי בבת הים הקטנה, בתפקיד המכשפה אם תהית לעצמך (צוחקת). זו הייתה החוויה הראשונה שלי מול קהל של ילדים ואין דבר שדומה לזה. ילדים מקבלים אותך באופן טוטאלי, ממש. כשהם עצובים- הם בוכים, כשהם שמחים הם צוחקים ומוחאים כפיים, ואין להם את המגננות שיש למבוגרים. זו הייתה חוויה כייפית ועכשיו זו פעם השנייה שאני לוקחת חלק בהפקה כזו. עם זאת, ההצגה לא מיועדת אך ורק לילדים, אלא גם להורים שלהם. מדובר בהפקה מאוד איכותית שמשלבת טקסטים איכותיים עם מוזיקת ג'אז. ההצגה כתובה בשפה גבוהה. בדיוק כתבתי על זה סטטוס השבוע בפייסבוק שאם הבת שלי מביאה מהגן את סטטיק ובן אל, אז לפחות אמא מביאה לה את נאוה סמל ומשה זורמן,  רק בשביל האיזון. חובה שילדים יהיו חשופים לסוגים שונים של מוזיקה, ולתרבות בכלל, ולא רק לתרבות הפופ".

את חושבת שהמעבר לקהל של ילדים הגיע בעקבות ההורות?

"זה לא קהל שחיפשתי לפנות אליו עד שנהייתי אמא. ברגע שאימהות הגיעה אז גם המהות הגיעה. זה משנה אותך כבן אדם. פתאום התפיסות שלך משתנות, האג'נדות, ההתנהגות והאישיות. הכל משתנה. לפתע נפתח בפניי עולם חדש. התחלתי לראות את העולם דרך עיניו של ילד, מה שלא ראיתי לפני שנהייתי אמא. יש משהו נורא קסום ברגע שאתה קולט ולומד מחדש כיצד להסתכל על העולם. גיליתי איך נראים דברים פשוטים, כמו צורות ומספרים ומרקמים, דרך עיניהם של הילדים. יש בזה משהו מרתק מאוד וקסום בעיניי. אני מאוד מחוברת לצד האימהי שלי. הילדים הם הכל בשבילי, לא פחות מזה, אני אמא מורעלת. כפועל יוצא מכך, כאשר מגיעים אליי פרוייקטים שקשורים בילדים, מבחינתי זה הדבר הכי טבעי לעשות".

ומה עם ההורים שזוכרים אותך כמיי מכוכב נולד, הם יופתעו מהשינוי?

"אם את זוכרת אותי מימי כוכב נולד, תוכנית בה השתתפתי לפני עשר שנים, אז ברור שזה יהיה לך מוזר. אבל מי שעקב אחרי בתאטרון, שכבר שמונה שנים אני משחקת בתפקידים שונים ומגוונים, יודע שיש לי עוד צדדים. גם ב'גונבי הנשיקות' אני לא משחקת את האמא הפולניה. בכל זאת אני אמא רוקיסטית, בליינית לשעבר. זה לא הולך להיות שונה בהרבה מהאמא שאני באמת. וחוץ מזה, העובדה שאני אמא לא הופכת אותי למישהי אחרת. אני אותו בן אדם, רק שאני מחוברת יותר לילדים".

איך הייתה העבודה עם אורי?

"אורי מדהים, אני מתה עליו. יש לנו חברים משותפים כך שיצא לנו להכיר בעבר. כשהתחלנו לעבוד ביחד בחזרות, מייד היה בינינו קליק. יש לנו את אותו חוש הומור, שנינו נורא ציניים ומאוד מבינים אחד את השני. הוא מקצוען אמיתי, אדיב ומוכשר, וכיף גדול לעבוד איתו". 

מיי מסבירה כי ההצגה "גונבי הנשיקות" פונה לילדים בגובה העיניים. "אנו אומרים את הדברים באופן לא מתחנף ומתחנחן, אלא בצורה שמכבדת אותם ומסתכלת אליהם בגובה העיניים. אנחנו אומרים את האמת, כמובן בצורה שמתאימה לילדים. רק נותר לי לקוות שכן ירבו הפקות כאלה".

גם נכים מחפשים אהבה - המכתב שריגש את הרשת

חתום בנשיקה

אופק אטיאס מקרית שמונה נפצע בתאונה קשה בגיל 10 ומאז הוא על כסא גלגלים. אך החיים על הכסא לא מפריעים לו כמו הרצון העז שלו בזוגיות. בשבוע שעבר פרסם אופק פוסט חושפני בפייסבוק, בו כתב מכתב לאהובתו העתידית. בגיל 22 אופק טרם חווה אהבה אמיתית, אבל לא מפסיק לאבד תקווה. "בסופו של דבר, הגורל יפגיש בינינו ונדבר, ותראי שהשד לא נורא", הוא כותב. סיפורו של רומנטיקן אמיתי

שירי פריאנט 

בנובמבר של שנת 2004, יצא אופק אטיאס עם אביו לטיול בכפר בלום. השניים רכבו יחד על הטרקטורון, כמו בכל יום שבת. אופק ישב בקדמת הטרקטורון ואביו ישב מאחוריו ונהג בשבילי העפר בשטחי הכותנה של הקיבוץ. הם חבשו קסדות ואביו של אופק נסע במהירות סבירה. בזמן הנסיעה, נפגע אופק בן ה-10 בצווארו מכבל מתכת שהיה מתוח בין שני עמודים. הכבל כמעט ערף את ראשו. אביו של אופק נפצע באורח קל, אך מאותו רגע, חייו של אופק השתנו מן הקצה אל הקצה. מאוחר יותר, מחקירת המשטרה עלה כי הכבל נשכח בשטח המטעים לאחר שהיה חלק מסככה לאחסנת פירות. לאחר שפורקה הסככה, הכבלים נותרו מתוחים בשטח ללא שלטי אזהרה או סימון. האדם שהיה אחראי לכך, הורשע במשפט על רשלנות, אבל זה לא שינה את מצבו של אופק. באותו יום שבת של נופש, הוא הועבר במסוק לבית החולים רמב"ם, ולאחר שפקח את עיניו, הבין שהוא משותק מן הצוואר ומטה. "זה היה יום שבת רגיל, בו אני ואבא נסענו ביחד על הטרקטורון", נזכר אופק, "כבל המתכת פגע לי בגרון ומאז אני על כסא גלגלים. הנכות שלי לא נגרמה מהתהפכות הטרקטורון, אלא מהכבל שפגע בי".

חלם לרקוד בבר מצווה

הכבל שפגע בגרונו עד היום משפיע על הדיבור שלו. הוא מתקשה לדבר במהירות, לוקח נשימות עמוקות תוך כדי. "אני זוכר שקמתי בבית החולים, הייתי עדיין מטושטש מכל התרופות שנתנו לי. בהתחלה הייתי מונשם ובכלל לא הזזתי את הידיים או את הרגליים. אחרי עבודה קשה ושנה של שיקום, חזרתי לנשום לבד והיום אני יכול להזיז את הידיים. לא במאה אחוז, אבל מזיז. כילד אני זוכר שהיה לי הרבה כעס על העולם. כל הזמן חשבתי למה זה מגיע דווקא לי? בסך הכל הייתי ילד בן 10, למה זה קרה לי? הייתי מלא תקווה שאני אלך שוב. כשעוד הייתי בבית החולים, אבא שלי הלך לרב מקובל מאוד, שאמר לו שאם הוא ייקח עליו איזשהו נטל – אני אקום מכסא הגלגלים עד הבר מצווה. בתור ילד שגדל בבית מסורתי, האמנתי בכל ליבי שאני עוד ארקוד בבר מצווה שלי. כשזה לא קרה, פשוט הפסקתי להאמין. אני כבר לא מאמין באלוהים, אני מאמין רק בבני אדם ובכוח שלהם".

אופק הוא הבן הבכור לשלמה וענת אטיאס מקרית שמונה. יש לו עוד אח ואחות. "אני יכול להעיד שבלי התמיכה והאהבה של המשפחה שלי, אני לא יודע איפה הייתי היום", הוא אומר. ואכן הוריו תמכו ועזרו לו בכל התקופות הקשות. אופק חזר ללימודים בבית הספר בו למד, כשנה לאחר התאונה. הוא סיפר בזמנו שהוא שמח לחזור לבית הספר שלו ולא לבית ספר לילדים עם מוגבלויות. בשלב מאוחר יותר המשיך ל"הר וגיא" עם סייעת צמודה. כחלק מהשיקום שלו, אופק התחיל בטיפולי הידרותרפיה. לאט לאט זה התקדם והתפתח, ואופק, בתמיכת הוריו, התאמן בקבוצת השחייה של מבואות חרמון במשך כמה שנים. ארבע שנים לאחר התאונה הוא אף השתתף באליפות החורף לנכים וזכה במדלית זהב במקצה ל-50 מטר. אופק אומר כי הוא שואב את ההשראה שלו מסטיבן הוקינג: "האיש הכי חכם בעולם שמשותק בכל הגוף. הוא יכול להזיז רק את העיניים ולמרות כל הקשיים שלו, הוא הצליח להגיע רחוק והרבה אנשים מעריצים אותו".

אופק אומר בלב כבד כי היום הוא כבר מקבל את זה שהוא לא ילך. "כל הרופאים אמרו לי שמפגיעה כמו שלי, אין סיכוי להחזיר את המצב לקדמותו, אז השלמתי עם זה. מה שלא קיבלתי זה את כל הדברים שקורים סביבי, ובגלל זה פירסמתי את הפוסט".

"אל תדאגי, זה רק כסא"

הפוסט עליו מדבר אופק הוא מכתב שפירסם בפייסבוק הפרטי שלו לאהובתו העתידית. הפוסט שכתב היה כל כך אמיץ ומרגש, שהוא הועלה בעמוד הפייסבוק של "נכה, לא חצי בן אדם" (עמותה אשר פועלת למען זכויות הנכים), שם זכה לאלפי לייקים, מאות תגובות ושיתופים. במילים כל כך פשוטות ומדויקות, הצליח אופק לתאר את מצוקתם האמיתית של הנכים, את החסך במה שכולנו רוצים וזקוקים לו – אהבה.

"אהובתי העתידית,

ביום מן הימים, כשתגיעי, את תראי קודם את הכסא הירוק. אני לא מאשים אותך, זאת מציאות חיינו ואני בסדר גמור עם זה. השוני שבי גדול מכדי להתעלם, הוא בולט ונראה לעין, והאחריות שמגיעה בלחיות עם נכה היא ענקית.

כשתראי אותי, הרבה מחשבות ירוצו לך בראש. לגשת אליו, לא לגשת, מה להגיד? את השאלות האלה גם אני אשאל את עצמי- לגשת? ומה אם היא תורתע מהכסא? ומה אם היא לא תוכל להכיל אותי אחר כך, כשנכיר יותר?

בסופו של דבר, הגורל יפגיש בינינו ונדבר, ותראי שהשד לא נורא. אני בדיוק כמו כולם. הכסא הזה? ככה אני פשוט מסתובב בעולם. אני 'רגיל', כמה שאני לא אוהב את התיאור הזה לבן אדם בלי מוגבלות... מאוחר יותר, את תראי שדווקא אני, שמלא במוגבלות פיזית, דווקא בריא לחלוטין במוח ובנפש. דווקא בגלל השנים הקשות שעברתי, ודווקא בגלל שלמדתי שהחיים יכולים להסתיים בכל רגע, למדתי מהי כוחה של אהבה, של תמיכה, שהרי בלעדיהן לא הייתי מה שאני היום.

כשנתאהב, ואולי נתחתן, אוכל לעשות אותך המאושרת באדם, לא יהיה קושי שלא אוכל להרים אותך ממנו, אתמוך בך, אוהב אותך 24/7. אהיה שלך ובשבילך. אפנק אותך כמו שמגיע לאשה אמיתית וכמו שהרבה בנות היו שמחות לכזה פינוק מגבר. תגלי מגבלות, הרבה, ומעלות, המון.

מתישהו, כשנרצה, אהיה אבא לילדיך וגם בזה אוכל להצטיין. אבא מושלם, לילדים מושלמים, ובעל למופת. נחיה ביחד, עם מגבלות, אבל אני מבטיח לך שהסיכון ישתלם, שכל מה שחשבת עליי ביום שנפגשנו לראשונה יעלם...

אל תדאגי, זה רק כסא...

שלך, אופק" (הפוסט שפירסם בפייסבוק)

על הפוסט הזה קיבל אופק אלפי תגובות חמות ועידודים, אבל לא בשביל זה הוא כתב אותו. "פשוט כתבתי מה שישב לי על הלב, מה שיצא ממני באותו רגע. לא חיפשתי עידוד מאנשים, רציתי להעלות את המודעות לכך שנכים הם לא אנשים סוג ב'. גם אנחנו רוצים אהבה, מחפשים זוגיות".

חווית כבר אהבה?

"לא הייתה לי אהבה אמיתית מעולם. היה לי ניסיון רע בגיל 16. הייתה לי בת זוג, היינו ביחד ויום אחד היא נפרדה ממני. היא אמרה לי שהיא לא רוצה חבר ושאבא שלה חושש שהיא לא תשקיע בלימודים אם יהיה לה חבר. אני ידעתי בליבי שמשהו שם שונה, משהו נראה לא הגיוני. כמה חודשים לאחר מכן, נפגשנו שוב והיא סיפרה לי את האמת. היא אמרה שאבא שלה לא רצה שאני אהיה החבר שלה, בגלל שאני נכה".

חולם להקים משפחה

זה היה הניסיון היחיד של אופק מאז התאונה לפני 12 שנה. "מאותו רגע הבנתי שזוגיות זה דבר קצת יותר מסובך עבור נכים", אומר אופק בעצב. "עד גיל 19 עוד ניסיתי לגשת לבחורות, להתחיל איתן שיחה, וכל הזמן שמעתי 'לא'. מתישהו כבר הפסקתי לנסות. בחורות לא מבינות שאפשר לגשת אליי בדיוק כמו כל בן אדם אחר. הכסא הוא רק כלי שאני מתנייד איתו. נכים הם לא סוג ב', הם רוצים אהבה, זוגיות, להקים משפחה, בדיוק כמו כולם. אני חושב שהרבה בחורות חוששות לצאת עם נכה בגלל מה שיגידו עליהן. חלק גם נרתעות מלגשת לאדם נכה מהחשש שהן יגידו מילה לא במקום או יפגעו בו."

אופק מודע לחשש הגדול של אשה להיות עם גבר נכה, החשש שלא מדברים עליו. "אשה רוצה גבר שידאג לה, שיהיה עוגן בשבילה, שיוכל להקים איתה משפחה ולגדל איתה ילדים. בעיניים של אדם בריא, קשה לראות את זה קורה עם אדם נכה, אבל זה נובע מבורות. עם הטכנולוגיה והרפואה של היום, הכל אפשרי. נכים, כבני זוג וכהורים, מתפקדים מעולה ואין דבר שהוא לא פתיר. תמיכה ואהבה זה משהו שכולם יכולים להעניק. באופן אישי אני יודע מה תמיכה יכולה לעשות".

ציפיתי לתגובות שקיבלת בעקבות הפוסט?

"לא, ממש לא. פירסמתי את זה אצלי ואז זה הועתק לעמוד של 'נכה, אבל לא חצי בן אדם'. אני שמח שזה הצליח להעלות את המודעות לנושא. נכים רוצים לחיות חיים רגילים, להתפרנס בכבוד כמו כולם, מה שלא קורה. לנכים קשה מאוד למצוא עבודה בארץ. בואי נגיד שיש עדיפות לאנשים בריאים וזה עצוב".

אופק לומד בימים אלה הנדסת תוכנה ומקווה לעסוק בתחום. אבל הדבר היחיד שעליו הוא חוזר זה הרצון שלו למצוא בת זוג, כזו שתאהב אותו למרות הכסא. קל מאוד להתאהב באופק. החיוך שלו שובה, העיניים שלו מהפנטות, השפה שלו עשירה והוא עושה הכל בשביל להוכיח שהוא בדיוק כמו כולם. אבל אופק לא כמו כולם. אופק חווה דברים בגיל 10 שאנשים לא חווים ברוב חייהם. אופק למד דברים חשובים. הוא למד שלמרות שלא יוכל ללכת שוב זה לא אומר שהוא יישב בחוסר מעש, הוא למד שאמונה היא לאו דווקא משמיים ושאהבה היא דבר שבלעדיו לא יוכל לחיות האדם. הוא למד להתייחס לאשה כמו שצריך, בכבוד, ולהעריך את הדברים הקטנים בחיים. וכשתגיע האשה שלו, אופק יבין שהיה שווה לחכות כל כך הרבה שנים בשביל אהבה אמיתית, כזו שבאה מהלב. ובינתיים, בזמן שהוא מחכה, הוא צועק את קולם של הנכים – אני בדיוק כמו כולם. הכסא הזה? ככה אני פשוט מסתובב בעולם.

פורסם לראשונה במידע 8 - גיליון פסח 2017