כתבה וצילמה: שירי פריאנט
כשגילתה רוני סובול שהמחלה מתפשטת בגופה, היא החליטה לארגן מעגל נשי
לחיזוקה והחלמתה. מה שהיא לא ידעה זה שכל אישה שהגיעה למעגל יצאה מחוזקת בעצמה.
"אפתח בתודה, תודה לכל אחת ואחת שיצרה את הסיבות המתאימות לה על
מנת שתוכל לקחת חלק בערב הקסום הזה, זה ממש לא מובן מאליו". את מילות התודה
האלה אמרה רוני סובול, 39, ליותר ממאה נשים מהגליל העליון שהגיעו להתפלל להחלמתה
בערב נשי, אישי ומרגש.
הסיפור של רוני מתחיל לפני כארבע שנים, שנתיים לפני שחגגה את יום
הולדתה ה- 35. רוני, בת שדה נחמיה, גילתה בבדיקה עצמית גוש בשד לאחר שהרגישה כאב.
"ניסיתי לקבוע תור לאולטרה סאונד בשביל לבדוק את הגוש, אבל לצערי לא היו
תורים בבית החולים בצפת", היא מספרת, "למזלי, הצליחו להקדים לי את התור
מחודש יולי למאי. מזל שלא חיכיתי עד אז, כי ביולי כבר עברתי טיפולי כימותרפיה,
הקרנות, ולאחר מכן, גם כריתה של השד". בתום הטיפולים רוני הייתה נקייה מהמחלה
והמשיכה את חייה כאמא לרותם ורעייה לדני. שנתיים לאחר מכן התגלו גרורות של המחלה
בשלד ובכבד. היא אומרת שלא היו סימנים ברורים לכך, אלא רק בדיעבד היא יכלה לשייך
את הכאב שהרגישה למחלה. "נכנסתי לסטטיסטיקה הכואבת, פרוגנוזה קשה ללא ספק.
כבר באותו הערב קיבלתי החלטה. לקחתי אחריות על ניהול ההתמודדות עם הסרטן".
איך ההתמודדות הייתה שונה?
"היה ברור לי לאחר הפרוגנוזה האחרונה שאני חייבת להתנהל בצורה
שונה. אני לא מקבלת את הדברים כמו שהם, אני מטרידה את הרופאים, שואלת שאלות,
בודקת, חוקרת, ובאופן כללי מאוד אקטיבית בניהול המחלה. זה משהו שונה. בינואר
האחרון, כשגיליתי שהסרטן ממשיך להתפשט בגופי, הבנתי שאני צריכה לעשות משהו אחר. אם
המחלה שוב חזרה, סימן שמשהו שעשיתי לא היה לי נכון. הגוף אותת לי שמשהו לא בסדר.
כשאתה יושב מול רופא שמבשר לך שיש לך סרטן, הוא מביא איתו את כל הפחדים והמחשבות
שיש לנו בראש על המחלה. במדיה לא שומעים על סיפורי ההצלחה, שומעים רק על העצב, אבל
יש גם אנשים שמתו משפעת או שחצו את הכביש. עשו תדמית מוגזמת למחלה. נכון שאני
מסתובבת עם מחלה כרונית שעלולה לאיים על חיי, אבל גם סכרת יכולה לאיים עליי. אני
בעצם שנה וחצי מנסה להבין איפה נהרס אצלי האיזון".
את חושבת שאורח החיים שלך לא היה מאוזן?
"במקצועי אני עובדת סוציאלית. את התואר השני שלי בעבודה סוציאלית
סיימתי עם שיער קצוץ לאחר שעברתי טיפולים בסבב הראשון של המחלה. חיי היו מלאים
בעיבודים לא נכונים של החיים. חיי היו הישרדותיים. על פניו היו לי יופי של חיים-יש
בית, יש פרנסה, יש ילד אהוב. פנימית היה לי קשה. אני יכולה לתאר למה זה
הגיע".
זה נראה שאת מסתכלת על הכל בצורה מאוד חיובית
"אני רק מסתכלת על זה בצורה חיובית. זה נותן לך הסתכלות אחרת על
החיים. בבסיס שלי אני מאוד חיובית. סוף סוך חזרתי לחייך אחרי שהרבה זמן לא
חייכתי".
בעיקרון את נראית מאוד חיונית ומלאת אנרגיות
"כי בראש שלך נתפס שחולי סרטן שוכבים בבתי חולים עם קרחת. יש
ימים שקשים לי יותר, אבל ממש אתמול חזרתי מסדנא שמילאה אותי באנרגיות טובות".
רוני מדברת על סדנא שמעביר ד"ר אייזיק אליעז, מומחה בעל שם עולמי
בטיפול סרטן בשיטות שונות. "ד"ר אליעז משלב רפואה מערבית עם רפואה
מהמזרח. מה שמיוחד אצלו זה שהוא מכניס את הריפוי תוך כדי מדיטציות ושיטות טיפול
שונות".
ד"ר אייזיק מטפל בארה"ב, איך הגעת אליו?
"הרפואה המשלימה מאוד רחבה ותמיד חיפשתי משהו שיתאים לי לצד
הטיפולים הנורמטיביים. יום אחד קיבלתי מייל מחברה על סדנא שמארגן רופא מארה"ב
בשם דוקטור אייזיק אליעז. הגעתי לסדנאות שלו במרץ האחרון. עברתי דיקור והילינג וכל
מיני טיפולים בשיטות אלטרנטיביות. הבנתי בצורה ברורה שלהילחם בסרטן זאת לא הדרך
שלי. במקום זה בחרתי להקשיב לו, להבין מה הוא בא להגיד לי. ד"ר אייזיק אומר
שלא מעניין אותו מה שורש המחלה ולמה היא הגיעה. הוא רק מאמין שכל דבר הוא בר שינוי
ושהרופאים לא יודעים יותר טוב מהמטופל מה טוב עבורו, הם הרי מנסים לטפל רק בסימפטומים".
בימים אלה מגייסת רוני תרומות על מנת לטוס לארה"ב ולהמשיך את
הטיפולים אצל ד"ר אליעז. זאת לאחר שלפני
כחודש וחצי גילתה שהסרטן ממשיך להתפשט בגופה. ואז גם הגיע הרעיון של המעגל.
"תקופה ארוכה שכבתי במיטה עייפה וכואבת. שמתי לב שכאשר באות חברות
בספונטניות, הייתי פתאום קמה ומתיישבת איתן. עוד הבנתי שכל מה שאני צריכה מהן זה
חיבוק".
מה הוביל להפקת המעגל?
"בשנים האחרונות אני מטופלת במרכז תמהוודה, שהוא בית ספר
להתמקדות ושם הבנתי שמצאתי את הייעוד שלי. בהרבה התמקדויות הופיעו לי ממש אימג'ים
של נשים שמובילות אותי ודוחפות אותי. זה נשמע פנטזיונרי, אבל ממש ראיתי את סבתא
שלי ז"ל שנפטרה מסרטן. ברגעים הקשים אחרי קבלת התוצאות של הבדיקה האחרונה
דיברתי עם תמה, מנהלת המרכז, והיא אמרה לי שהיא
מרגישה שאני זקוקה לחיבוק מקהילה של נשים".
למה
דווקא נשים?
"קודם כל, סרטן השד הוא דבר נשי, אבל בעיקר בגלל ההיסטוריה
המשפחתית שלי והנשים שמקיפות אותי בחיים. במעגל היו מעל 120 נשים, שאת רובן אני
מכירה באופן אישי. עמדתי כמו כלה ביום חופתה וחיבקתי אחת אחת. לא הצלחתי להבין עד
כמה התרוממתי מעצם החיבוק הזה אפילו כמה ימים לאחר מכן. אני קיבלתי וגם נתתי. המון
נשים התרגשו יחד איתי והרגישו את האנרגיה והרגישו שהן קיבלו והתחזקו בעצמן. המעגל
הזה היה מעגל קסם".
המעגל נערך בשדה נחמיה על שפת הנחל, מקום בו רוני מרבה להעביר את
ימיה. את הערב הפיקה חברתה הטובה שעובדת במועצה האיזורית של הגליל העליון.
"כל הערב היה התנדבותי. המועצה תרמה את רוב הציוד במעגל-כיסאות, גנרטורים,
מחצלות וכו', זה היה מדהים".
מה עשיתן בערב המיוחד הזה?
"אני לא עשיתי כלום. היו פה המון נשים שהגיעו, הייתה מישהי ששרה
שירה מקודשת, עשינו מנדלה בכניסה למתחם מחומרים שאנשים הביאו איתם מהבית-אבנים,
צדפים, צמחים, עבודות יד, פרחים מהגינה. ישבנו בעיגול והיה באמצע סאג' עם אש ושרנו
ואמרנו מילות תפילה. זה היה מאוד מרגש".
זה די דומה להפרשת חלה
"זה דומה אבל זה משהו שהיה ייחודי לי. התפללנו במעגל תפילה אחרת.
זו תפילת בקשה, התכוונות. כמו שמאחלים לך שתרגיש טוב או את כל האושר בעולם,
ברצינות ובכנות. זה לא קשור לדת, זה מעבר לאמונה, זה משהו פנימי ועמוק. ההיבט מאוד
דומה. אני מרגישה שנולדתי מחדש. בערב כתבתי מילות תודה והקראתי לקהל. תהליך הכתיבה
עצמו היה חלק מתהליך הריפוי שלי. בכתיבה שלי ממש נחשפתי עם הסיפור האישי שלי
והרגשות שלי. תמיד אמרו לנו שזה לא טוב לספר כל דבר, לשתף. היום אני חושבת שהחשיפה
הזאת יכולה לעזור לנשים אחרות".
למה בחרת לעשות אירוע המוני ולא מצומצם?
"היה איזשהו שלב שחשבתי האם לעשות את המעגל במסגרת המשפחתית או
באמת לפתוח את זה לנשים נוספות. תהליך הפתיחה היה מרפא. החשיפה נתנה לי לספר את
הסיפור האישי שלי ולפתוח להן את החשיבה".
בתקופה שקדמה למעגל, יצא דני, בעלה של רוני, לחופשה ארוכה מעבודתו
בהיי-טק על מנת להיות לצידה ולתמוך בה. הייתה תקופה שרוני הייתה בהכחשה לגבי מצבה
הפיזי ודני היה שם לצידה לנער אותה. "דני אמר לי שאני חייבת להפסיק לטמון את
ראשי בחול ולהכיר במצב הקיים, וזה מה שעורר אותי". ומאז רוני במסע רוחני
מעורר השראה. "אני לא הגעתי מהעולם הרוחני, לא מאמין כל כך בדברים
האלה", אומר דני, "אבל אני פה לצידה, ואני תומך, ולאט לאט אני נכנס לזה.
בסדנא האחרונה הייתי איתה. אני לא יכול לחוות את מה שרוני חווה, אבל אני מתחיל
להבין".
מה גרם לך לצאת לחופשה ולהיות לצידה?
"מאז הפרוגנוזה האחרונה, שממש לא היתה אופטימית, הודעתי בעבודה
שאני רוצה לצאת לתקופה ארוכה כדי שאוכל להיות פנוי רגשית ופיזית לתמוך בה. כשאתה
חוזר אחרי יום עבודה אתה לא ממש יכול להכיל את מה שהיא עוברת. למזלי, מקום העבודה
מאוד תמך בי וברוני".
בחודשים האחרונים החלה רוני לכתוב בלוג בשם "מתמקדת בחיים-המטרה
לחיות". "תמיד כתבתי למחברת ואמרו לי שכדאי לי לפתוח בלוג. פתאום הרגשתי
שאני מוכנה ושאני צריכה להוציא את זה החוצה. רציתי לספר איך לקחתי קושי והפכתי
אותו לדבר חיובי. מספיק שבאמצעות הבלוג עזרתי לאדם אחד, אז מימשתי את ייעודי.
אנשים כל כך שומרים בקנאות על הפרטיות שלהם. אבל הם לא מבינים שכולנו כל כך קשורים
אחד לשני. השיתוף הוא מאוד חשוב. זה לא משנה אם אני לא אחלים פיזית, אני פשוט חיה
את החיים שלי, עם היתרונות והחסרונות שבהם".
בפוסט האחרון בבלוג שלה היא כתבה: "בכל קושי עולה הזדמנות. הסרטן
עקשן, לא מוותר דווקא במקומות הכואבים. הוא מזכיר לי שיש עדיין מקומות שלא טופלו
ושיש עוד עבודה לעשות. אני לומדת להתבונן במראות בלי פחד ולפרק אותו כשהוא עולה
ומשתק. לומדת לקבל את הלא ידוע ולומדת להפסיק לשלוט בעתיד. ההתבוננות הזו מאפשרת
לי להסיר קליפה אחר קליפה, ולהיות כאן ערומה ויחפה, ולדעת שההצגה עוד נמשכת".
