‏הצגת רשומות עם תוויות ראש השנה. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות ראש השנה. הצג את כל הרשומות

יום שבת, 1 באוקטובר 2016

עדן בן זקן ולירן כהן - ראיון אישי עם כוכבי קרית שמונה

מאת: שירי פריאנט

זו, ללא ספק, הייתה השנה של שני כוכבי תרבות מקרית שמונה. עדן בן זקן עברה דרך ארוכה מה"אקס פקטור" ל"זמרת השנה" עם אלבום זהב ומיליוני צפיות ברשת. לירן כהן כתב בשביל הכיף סטטוסים בפייסבוק שהפכו לספר "כבר לא מתים מאהבה", שנמכר למעלה מ-30,000 עותקים. לקראת השנה החדשה השניים מדברים על הילדות בקרית שמונה, ההצלחה הבלתי נתפסת ועל השנה שחלפה.

מלכת ק"שושנים

עדן בן זקן סוגרת שנה מוצלחת ביותר. אלבום הבכורה שלה, "מלכת השושנים", יצא לאור וקיבל מעמד של אלבום זהב, היא צברה למעלה מ-20 מיליון צפיות ב-YOU TUBE על קליפ אחד בלבד, נכנסה לפלייליסט של גלגל"צ, ואף הספיקה להוציא אלבום נוסף. אבל עדן עדיין אותה נערה תמימה ומתוקה מקרית שמונה שהחליטה ללכת על החלום שלה ולהגשים אותו בגדול.  לקראת השנה החדשה הצלחתי לתפוס את עדן בעיצומו של לו"ז צפוף בין הופעה לצילומים ולשוחח על הילדות בקרית שמונה ועל ההצלחה שלא איחרה לבוא.

לעדן בן זקן לעולם לא ישכחו את האודישן עם האוברול המנומר שקנתה ב-30 שקלים. אותו אודישן שינה את חייה מן הקצה אל הקצה, ועכשיו היא לא יכולה ללכת ברחוב מבלי שיזהו אותה. אבל עדן זוכרת מאיפה באה. "הייתה לי ילדות רגילה לגמרי, כמו לשאר החברות שגדלו יחד איתי", היא אומרת. "היינו קצת שובבות, לא ממש אהבנו ללמוד, אבל בסך הכול הייתה לנו ילדות טובה".

מתי החלטת שאת רוצה להיות זמרת?
"לא למדתי מוזיקה, השירה באה לי לבד. כשהייתי ילדה נרשמתי לחוג ריקוד ובבית הספר היו לנו שיעורי מוזיקה, אבל לא מעבר. פשוט הלכתי לאודישן של ה'אקס פקטור' ומשם זה התגלגל. לא הופעתי לפני ולא עסקתי במוזיקה באופן מקצועי, פשוט  מאוד אהבתי לשיר".

האודישן ב"אקס פקטור" לא היה הראשון שלה. עדן ניגשה לאודישנים של העונה התשיעית של "כוכב נולד" וספגה ביקורת קשה, ולכן החליטה שלא להמשיך הלאה עם התוכנית. ב"אקס פקטור" השתפר מזלה והיא הגיעה לגמר עם המנטור רמי פורטיס. היא לא ניצחה, אלא הגיעה למקום השני המכובד אחרי רוז פוסטאנס. בסופו של יום היא יצאה המנצחת הגדולה של התוכנית.

בתור אחת שהגיעה מהפריפריה והצליחה בגדול, את מרגישה שאת מהווה מודל חיקוי והשראה?
"את האמת שכן, כי אם אני הגעתי מקרית שמונה -המקום הקטן והצנוע הזה- והצלחתי, אז באמת שכל אחד יכול, זה רק עניין של רצון. אני ממליצה לכל אלו שרוצים להצליח ללכת לתוכנית ריאליטי. זה הכי זמין וקל ונגיש ואפשר להגיע לקהל רחב יותר ולפרוץ החוצה. זו העצה שלי מהחוויה האישית שלי. פשוט לכו על זה, תמיד עדיף לנסות".

את לא חושבת שאפשר להצליח פה בצפון?
"תראי, אין הרבה מקומות בצפון שאתה יכול להתפתח מבחינה מוזיקלית ולפתח קריירה בתחום. בגלל זה כל האומנים גרים במרכז, זה פשוט עניין של יותר אפשרויות. יש בצפון שיעורים של פיתוח קול, אבל זה לא מספיק. זה לא יכול להתפתח יותר מדי.  קרית שמונה מאוד רחוקה מהעשייה המוזיקלית, מכל אנשי התעשייה הגדולים, ולכן אי אפשר ממש לעסוק בזה בצפון".

ועם זאת, עדן מאוד מחוברת לעיר שגדלה בה, בשבילה זה עדיין הבית. בדיוק בזמן ששוחחנו, עדן הייתה בדרכה לצילומים בקרית שמונה. "אני מגיעה הרבה לקרית שמונה, זה לא נדיר. תמיד כיף להיות פה, העיר נעשית יפה יותר. כאן זה הבית, כאן גדלתי, המשפחה שלי פה, חברות הילדות שלי פה. תמיד מפרגנים לי כשאני באה. קרית שמונה זו עיר שבה כולם מכירים את כולם, כמו משפחה. כשהשתתפתי בתוכנית כולם החזיקו לי אצבעות ועדיין מאוד מחבקים ומפרגנים".

כשהסתיימה התוכנית, עדן החלה לעבוד על אלבום הבכורה שלה. רק שנה לאחר מכן הוא יצא לחנויות. "לקח לי המון זמן לאסוף חומרים לאלבום", היא מספרת. "היה חשוב לי למצוא שירים טובים שאתחבר אליהם ובסוף זה קרה".

ציפית להצלחה שקיבלת?
"לא ציפיתי לכזו הצלחה, אבל בתוך תוכי האמנתי ורציתי מאוד".

אפילו תחנות הרדיו נכנעו בסוף והשמיעו אותך בגלגל"צ
"שום תחנת רדיו בעולם לא יכולה להתחרות במה שקורה בשטח עם הקהל האמיתי. אני בעד העם, בעד המאזינים, למרות שזה מאוד מחמיא לשמוע שירים שלי בגלגל"צ. אבל אני חד משמעית פונה לקהל ומכוונת את המוזיקה שלי לעם".

ואכן, העם אוהב את עדן. חובבי המוזיקה הים תיכונית אפילו השוו אותה לשרית חדד. השירים "שורף לי בעיניים", "כמה רזית" ו"אלבינה" הצליחו ברשת עם מיליוני צפיות, "פיסה מזכרוני", הסינגל הרביעי מהאלבום, אפילו נכנס לגלגל"צ, אלבום הבכורה שלה זכה למעמד פלטינה כפולה עם 50,000 הורדות דיגיטליות, ובמרץ האחרון היא שיחררה את אלבומה השני, "תאמין לי".

באלבום החדש שיתפת פעולה עם פאר טסי, איך נוצר החיבור ביניכם?
"אני ופאר מיוצגים באותה חברת הפקות אבל אנחנו גם חברים מאוד טובים. העבודה ביחד הייתה מאוד מהנה ומצחיקה. אני מאוד אוהבת את פאר, הוא בן אדם מדהים ומאוד מוכשר".

"תזיזו" נבחר לשיר הנושא של ערוץ הילדים, את מתחברת לקהל הצעיר?
"אני פונה לכולם. בשני האלבומים שלי השירים מאוד מגוונים. השיר לערוץ הילדים חשף אותי יותר לדור הצעיר ואני תמיד שואפת להרחיב את קהל המאזינים שלי. 'תזיזו' הוא שיר שמיועד לילדים, אבל יש גם המון מבוגרים שאוהבים את השיר ומתחברים אליו, זה שיר שמושמע גם במועדונים. אני לא מתכוונת לפתח עכשיו קריירה של קלטות לילדים, זה לא הכיוון, הוא פשוט שיר כייפי שנבחר לשיר הנושא של ערוץ הילדים. כל שנה הם בוחרים בשיר אחר".

מי ההשראה שלך מבחינה מוזיקלית?
"בחו"ל אני מאוד אוהבת את ביונסה וריאנה, בארץ את אייל גולן, עומר אדם ושרית חדד".

עם איזה מוזיקאי חי או מת ברצונך לשתף פעולה?
"שלמה ארצי".

באמת?
"אני שומעת הכול, הרבה סוגים של מוזיקה, אבל המוזיקה שאני עושה היא מוזיקה ים תיכונית".

את מעוניינת גם להרחיב את הקריירה אל מחוץ לגבולות המדינה?
"ברור. אשמח מאוד לשיתוף פעולה עם אמן מחו"ל".

מהו השיר שמתאר בצורה מדוייקת את חייך?
"אין שיר כזה."

ולסיום, מה את מאחלת לקהל הקוראים שלנו לכבוד השנה החדשה?
"קודם כל, חג שמח ושנה טובה לכל בית ישראל. אני מאחלת לכולם שנה של בריאות ואושר, תפוחים ודבש".



**************************************************************************

לירן חולה אהבה

לירן כהן עבר דרך ארוכה מעובד במפעל לסופר מצליח, והוא רק בן 26. הספר שלו, "כבר לא מתים מאהבה", מכר למעלה מ-30,000 עותקים וכיכב שלושה חודשים בראש רשימות רבי המכר. לא רע בשביל ילד שגדל בקרית שמונה והתחיל מכמה סטטוסים בפייסבוק. לקראת השנה החדשה שוחחתי עם לירן על הילדות בצפון, על ההתמכרות לכתיבה ועל הצלחה המפתיעה.

מתי גילית שאתה אוהב לכתוב?
"למען האמת כתיבה היא אהבה מאוד גדולה בחיי, אך אף פעם לא האמנתי שזה יהיה העיסוק העיקרי בחיי. אי אפשר לשים אצבע על גיל מסוים, בתור ילד או נער צעיר גיליתי את הכתיבה במטלות בית הספר, כתיבה לספר מחזור ודברים בסגנון. עם הזמן האהבה לכתיבה צמחה. בין כתיבת שירים לטקסטים מאוד קצרים, גיליתי את עולם הסיפורים הפשוטים. החלטתי שאני מביא   לכתיבה שלי משהו מרענן, כתיבה עממית, פשוטה וכייפית שכולם יוכלו להתחבר אליה. פירסמתי בפייסבוק באדיקות, גם כשהטקסטים לא הצליחו, אני לא ויתרתי. לאט לאט החלה חשיפה מאוד מכובדת, קיבלתי המון הודעות פרטיות מאנשים שאמרו שהמילים שלי הן התרופה לנשמה שלהם. תגידי לי את, מי צריך יותר מזה? זאת הנקודה שבה הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות".

קראת הרבה ספרים בתור ילד?
"לא הייתי קורא גדול כל כך. את האמת? העדפתי לשחק בשכונת הורדים עם כל החברים. באותה תקופה לא הייתה לי סבלנות לשבת בבית ולקרוא".

אתה מרגיש שהכתיבה עוזרת לך להתבטא טוב יותר מדיבור?
"אני חושב שכתיבה היא מתנה אדירה, במיוחד בעידן הרשתות החברתיות, ואין ספק שיכולת ביטוי גבוהה בכתיבה היא כלי מאוד חשוב. קיבלתי את הכישרון הזה מאלוהים ואני מודה על כך כל יום. לפעמים, כשאני לא מבין את עצמי ומרגיש שאני צריך לעשות סדר בחיים, אני יושב לכתוב. בתום התהליך ניצבת מולי מפה של כנות שאף פסיכולוג לא היה יכול להוציא ממני".

לירן הוא הבן הבכור של מירי, מטפלת בגן ילדים, ושמוליק, איש קבע לשעבר. הוא גדל בבית ממוצא פרסי עם שני אחים ואחות. לאחר שהשתחרר מהצבא עבד כמפעיל מכונות במפעל, עבודה די פופולרית באיזור הצפון, עד שהתייאש וניסה את מזלו בתור סוכן מכירות בחו"ל. גם שם לא הצליח להחזיק את עצמו מבחינה כלכלית, אז הוא חזר לקרית שמונה וחיפש עבודה, אבל בשום אופן לא במפעל. לפני שנתיים הוא מצא. "אני זוכר שפרסמתי בפייסבוק שאני מחפש עבודה בתחום הכתיבה", הוא מספר, "פנה אלי איש יקר בשם אביב עזוז, (בזמנו העורך הראשי של מידע 8) והציע לי להצטרף ככתב. לאחר ראיונות וכמה ניסיונות על מנת לבדוק את רמת הכתיבה שלי, התחלתי את דרכי בעיתון".

איך הייתה העבודה בעיתון?
"תקופה מתוקה, אך לא קלה, שבה נחשפתי לצדדים יפים יותר ויפים פחות בפוליטיקה המקומית וגם לא מעט בתחום הפלילי בעיר. הכתיבה העיתונאית מאוד הקשתה עלי בתור אחד שאוהב כתיבה יצירתית. בכתיבה העיתונאית יש חוקים מאוד ברורים ולא תמיד הצלחתי להביא את עצמי לידי ביטוי, אבל אני יכול להבטיח שתמיד ניסיתי".

איך התחילה ההצלחה בפייסבוק?
"התחלתי לכתוב בפייסבוק לפני כארבע שנים. מצאתי את עצמי חוזר כל ערב מהעבודה ולא עושה עם עצמי כלום, אז חשבתי לעצמי: 'אם אתה אוהב לכתוב כל כך הרבה, למה לא לשתף את החברים שלך בפייסבוק?' פירסמתי טקסטים קצרים. תחילה מעט מאוד אנשים נחשפו לטקסטים האלה, אבל יום אחד מישהי תייגה את אבי לן, שבאותה תקופה ניהל את העמוד "סטטוסים מצייצים". העמוד הזה השפיע רבות על הקריירה שלי וחשף עשרות אלפי אנשים בפני המילים שלי. אנשים שאהבו התחילו לעקוב ואז, כמו כדור שלג, מצאתי את עצמי עם כמות מאוד גדולה של אנשים שמחכים לטקסטים שלי. וכמו שהם חיכו, גם אני חיכיתי להעלות טקסטים ולהרוות את צמאונם. זה מצחיק, אבל בשלב מסויים התחלתי להרגיש מחוייבות מאוד גדולה כלפי הקוראים שלי".

בפייסבוק בדר"כ אוהבים מסרים קצרים ומתומצתים. אתה פרסמת סיפורים שלמים
"נכון, אני לחלוטין מסכים איתך. אבל תראי, זה הצליח. הסוד הגדול הוא לכתוב שורות ראשונות מאוד עוצמתיות בשביל 'לתפוס' את העין של הקורא, כי בכל זאת יש לאנשים מאות ואלפי פוסטים בפיד. אני כל הזמן חושב איך להיות מיוחד ולזכות בתשומת ליבם".

מתי התבשל אצלך הרעיון לפרסם ספר?
"שמעתי לא מעט פעמים 'יאללה תוציא כבר ספר', אבל אף פעם זה לא נראה לי קרוב. בוקר אחד החלטתי שאני הולך על זה. לומר לך שהאמנתי שזה יצליח? זה יהיה שקר, אבל בכל זאת, חשבתי מה כבר יכול לקרות? אז התחלתי פרוייקט מימון המונים ברשת. הופתעתי כל כך,  אחרי שלושה ימים הצלחתי לגייס את כל הסכום הדרוש להפקת ספר. בסופו של הפרוייקט נרכשו למעלה מ-800 עותקים, כמעט מהדורה שלמה, הייתי באופוריה במשך כמה שבועות".

למה בחרת בגיוס המונים ולא בחברת הוצאה לאור?
"את האמת? לא חשבתי שיסכימו להפיק את הספר שלי באף הוצאה לאור. מדובר כאן בספר שונה, עם מילים מאוד פשוטות וטקסטים מאוד שונים ממה שנראה היום על המדפים בחנויות הספרים. בכל זאת, סופר צעיר לא יכול לדפוק להם על הדלת יום בהיר אחד ולהכריז 'חברים, יש לי כאן את הרב מכר הבא שלכם, רוצים להוציא אותו לאור?' זה לא כל כך ריאלי. אני יכול לספר לך שאחרי ההצלחה האדירה של הספר ולאחר שכל שבוע במשך חודשים הספר כיכב בראש רשימות רבי המכר של סטימצקי וצומת ספרים, פנו אלי מההוצאות הגדולות ביותר בארץ והציעו לי כבר ללכת איתם בספר הבא. אם אעשה זאת? אי אפשר לדעת. מה שבטוח הוא שהספר הבא נמצא בשלבי כתיבה מתקדמים מאוד ואני מחכה לזמן הנכון בשביל להוציא אותו לאור, ההתרגשות אדירה".

לאחר שגייסת את הסכום, איך שיווקת את עצמך לחנויות הספרים?
"בשביל להגיע לחנויות הספרים צריך לעבוד עם מפיץ. בהתחלה המפיץ שלי היה מאוד סקפטי. ישבנו אצלו בגינה, אמרתי לו בטון בטוח 'תקשיב, יש לי הרגשה מאוד חזקה שהספר יצליח ברמות היסטריות, אתה חושב שתצטרך יותר מ-250 עותקים?'. הוא הוריד אותי לקרקע, אמר ש-250 זה מעולה ושבתור התחלה אני אגיד תודה אם זה ימכר בכלל. שתקתי ואחרי שבוע, יום לאחר שהספרים הגיעו לחנויות והכרזתי בפייסבוק שניתן לרכוש אותו, המפיץ התקשר אלי ואמר 'לירן, יש לנו לפחות עשר הזמנות מכל סניף, זה אומר שאנחנו צריכים במהירות 1500 עותקים, תאמר לי את האמת, זה אמיתי כל ההזמנות האלה?'. חייכתי לעצמי חיוך קטן ורק ימים ספורים אחר כך הבנו את גודל ההצלחה".

ציפית שהספר יצליח?
"אף פעם לא חשבתי שהוא יצליח כמו שהצליח, ואם לומר את האמת עדיין קשה לי להאמין להצלחה המטורפת הזאת".

למה אתה חושב שהוא הצליח?
"אני חושב שזה ספר קצת אחר, עם מילים פשוטות שכל אחד יכול לקרוא ולהנות מהם. סיפורים קצרים ולא מחייבים. פעם אמרתי בראיון, בלי לחשוב פעמיים, שהכתיבה שלי היא המוזיקה המזרחית של עולם הספרות, ואני לא חוזר בי. הבאתי משהו חדש, רוב הקוראים שלי מעולם לא נכנסו לחנות ספרים. הצלחתי להוציא אנשים מהמחשבים ומהסמארטפונים אל המילה המודפסת, זה מדהים בעיניי".

מה יש לך לומר למבקרים שאומרים שאתה לא סופר על פי ההגדרות?
"אני לא מכיר את אותם מבקרים, אבל נחשפתי לביקורות לא נעימות שרק חיזקו אותי. בכל אופן, אני לא חושב שהם ראויים להתייחסות שלי. בסופו של דבר, הקוראים הצביעו ברגליים".

היום אתה עוסק אך ורק בכתיבה?
"כיום אני מתפרנס מהכתיבה. במקביל לסדנאות שאני מעביר לקבוצות וליחידים, אני עובד במרץ על הספר הבא שצפוי לצאת בחורף".

תרצה לפתח את הכתיבה שלך לתחום נוסף כמו כתיבת שירים?
"הלוואי שאצליח לפתח את הכתיבה שלי לכתיבת שירים ברמה גבוהה. אני חושב שלכתוב שיר טוב זה דבר לא פחות קשה מלכתוב ספר שלם".

ואם לא היית כותב, מה היית עושה?
"קשה לי להעריך במדוייק אבל מכיוון שבמהלך כל חיי הבוגרים עסקתי במכירות, אז נאמר שהייתי פותח עסק נחמד משלי".

מה העצה שלך לנוער בפריפריה שרוצים להצליח כמוך?
"היום אין דבר כזה לא להתפתח בגלל אזור מסויים. אנחנו בעידן דיגיטלי של פייסבוק ורשתות חברתיות, שפותחות לך אופציות בכל הארץ, ואפילו בעולם. לא מעט אומנים מוכרים הצליחו בזכות הרשתות החברתיות ואפילו תוכניות הריאלטי קידמו לא מעט חבר'ה מהצפון, כמו עדן בן זקן המדהימה שמייצגת אותנו באופן מופתי ועושה את כולנו מאוד גאים. לכו אחרי החלומות שלכם, אין כוח בעולם שיעצור אתכם מלהגשים אותם".








יום ראשון, 25 בספטמבר 2016

מתחילות מחדש - שלוש נשים ששינו קריירה מן הקצה אל הקצה


מאת שירי פריאנט

ראש השנה מסמל תקופה של התחלות חדשות, במיוחד עבור נשים. חלקן רוצות להיות יותר בכושר, חלקן רוצות להפסיק לעשן, כל אישה וה-ISSUE שלה. על פי המסורת היהודית ראש השנה נחשב ליום הדין, בו נידון האדם על השנה שחלפה. עם זאת, בראש השנה ייקבע מה ייארע לו בשנה הבאה.

לקראת השנה החדשה, שוחחתי עם שלוש נשים גדולות מהחיים, שהחליטו לקחת את המושכות לידיהן ולפצוח בקריירה חדשה. כל אחת מהן, בדרכה שלה, עזבה ג'וב מצליח לטובת קריירה חדשה בתחום שהיא באמת אוהבת.

מוני אור – מדיני נזיקין לעיצוב עוגות




מוני אור, 43, מבית דגן בכלל הייתה עורכת דין במשרד שטיפל בדיני נזיקין, רשלנות רפואית וכל שאר הדברים ה"טובים". כל יום היא קמה בבוקר, נסעה למשרד ברמת גן וטבעה בכתבי הגנה ובקשות לדיונים. כמה פעמים בשבוע היא נסעה לבתי משפט ברחבי הארץ, מבאר שבע ועד לחדרה. "יחסית למשרדים אחרים, שעות העבודה שלי היו סבירות. עבדתי משמונה בבוקר עד שש בערב, ולפעמים עד ארבע", היא אומרת. "לאחר מכן, הכרתי את בעלי, נכנסתי להריון, ובמהלך חופשת הלידה החלטתי שאני לא חוזרת למשרד בו עבדתי".

הרגשת שהעבודה קשה יותר לאחר שהפכת להיות אמא?

"פשוט לא אהבתי יותר את העבודה שלי, לא נהנתי בה והרגשתי שבסופו של דבר זה יתסכל אותי".

ובכל זאת השקעת שנים רבות בלימודי עריכת דין

"נכון, ולכן לאחר חופשת הלידה המשכתי כעצמאית בתחום. התחלתי לנהל מספר קטן של תיקים ונותרתי עם המון זמן פנוי. ואז, לפני יום ההולדת של עמית, בתי, ראיתי באינטרנט עוגיות מקושטות ופשוט התעלפתי. החלטתי שאני חייבת ללמוד איך עושים אותן אז נרשמתי לסדנא".

מתי התחביב הפך למקצוע?

"התחלתי להשתעשע עם העוגיות שלמדתי להכין בסדנא ולאחר מכן נרשמתי לסדנא נוספת של עיצוב עוגות. בהתחלה הכנתי למשפחה ולחברים, ופתאום החלו להגיע הזמנות מאנשים שביקשו. בגלל שהייתי כבר 'עוסק מורשה', הוספתי את תחום האפייה לתיק וזה הפך להיות העסק שלי באופן רשמי".

המעבר שלך מאוד חד, הייתה לך זיקה כלשהי לתחום האפייה?

"תמיד אהבתי ליצור, כל פעם בתחום אחר, ומאוד אהבתי את המטבח. זה פשוט זרם בטבעיות. בעלי חשש שאהפוך את האפייה לעיסוק העיקרי שלי, אבל בסופו של דבר הוא הבין שזה מה שעושה לי טוב. זה השתלב מצוין כי יכולתי לגדל את שלוש הבנות שלי ולעבוד מהבית במקביל".

השינוי השתלם לך מבחינה כלכלית?

" זה הכי משתלם מהבחינה שיש לי הכנסות ואין לי הוצאות על צהרונים, מטפלות וכו'. אני מרוויחה הרבה פחות ממה שהרווחתי כעורכת דין, אבל אין לי בעיה עם זה. אני אוהבת את מה שאני עושה, כתבתי כמה ספרים בנושא ואני מתחזקת גם בלוג".

האם היית חוזרת לעריכת דין?

"ממש לא. אני לא אוהבת את זה וזה גם תחום שמתקדם עם הזמן. אם את לא עם היד על הדופק, את מפספסת הרבה דברים. מי יודע כמה תקדימים חדשים יצאו כבר?".

מה את מציעה לנשים שרוצות לעשות שינוי?

"אני חושבת שאם זה מתאפשר, אז שהשינוי לא יהיה דרסטי. להכין את הקרקע, לגשש, לבדוק. לא לקום ולעזוב את העבודה ביום בהיר אחד. אין ספק, שאם יש לך גב כלכלי אז זה עוזר. הכי חשוב ללכת עם הלב, להאמין בעצמך ולא לפחד".

מוני אור היא בעלת הסטודיו מיתוש עוגות ועוגיות מעוצבות

טליה הדר – מעורכת דין לאשת סטייל

עורכת דין נוספת שבחרה לעשות שינוי בחייה היא טליה הדר, 37, נשואה+3 מהרצליה. כיום היא בעלת הבלוג "ESHETSTYLE" ונהנת מכל כרגע.

במה עסקת לפני השינוי?

"אני עורכת דין במקצועי עם תואר ראשון ושני במנהל עסקים. עד לפני שנה, וב-11 שנים האחרונות, עסקתי במקצוע שלי כעורכת דין במגוון תפקידים. בשש שנים האחרונות עבדתי במחלקה המשפטית של בנק גדול".

איך נראה סדר היום שלך באותה תקופה?

"בתחילת הדרך כעורכת דין עבדתי שעות מטורפות, עד לשעות הקטנות של הלילה. בשנים שהייתי בבנק עבדתי בשעות נוחות יחסית, למעט פעמיים בשבוע שעבדתי עד שעות מאוחרות יותר. אני חושבת שזה לא משנה במה תעבדי, הלו"ז של אמא שעובדת במשרה מלאה הוא צפוף במיוחד. תמיד יש מרדף אחרי הזמן".

ומעריכת דין הפכת ל... מה בעצם?

"לפני כשנה פתחתי את הבלוג שלי – EshetStyle. השם הוא בעצם אשת חיל ובסטייל. מאז הוא נהיה עולם ומלואו עבורי. אני כותבת בו, מצלמת, מסגננת וחיה אותו 24 שעות ביממה,  ממש ככה! בבלוג אני מעלה בעיקר מתכונים קלים להכנה, אבל כאלה שבכלום מאמץ את מקבלת אין סוף תגובות טובות. יש גם רעיונות להגשה ואירוח ועוד כל מיני רשימות וטיפים פרקטיים שמעניינים אשת חיל בחיי היום יום שלה, בדגש על פרקטי, פשוט בסטייל. הרעיון הוא באמת לפנות לאותם אנשים, שהם פחות טובים במטבח ואין להם הרבה זמן פנוי, ולהראות להם שכדי להכין מנות כיפיות ומרשימות לא צריך להיות שפים".

מה גרם לך לעשות את השינוי?

"כמה חודשים אחרי שפתחתי את הבלוג פשוט הרגשתי שאני פורחת. הבנתי שאני כל כך נהנית שאין סיכוי שאני מוותרת על כל הכיף הזה. החלטתי לקדם אותו הלאה ולא לחזור לעבודה בבנק. את הבלוג פתחתי בחופשת הלידה שלי. ידעתי שזו חופשת הלידה האחרונה מבחינתי, ככה שזה הצ'אנס האחרון שלי לעשות שינוי. יש משהו בחופשות לידה שגורם לך לעשות עם עצמך חשבון נפש ועושה לך חשק לשינוי. במקרה שלי, לאורך כל השנים שעבדתי כעורכת דין ידעתי שזה לא מה שאני רוצה לעשות כשאהיה גדולה וחייתי עם ההרגשה הזו מבלי שהצלחתי לפענח מה כן הייתי רוצה לעשות. הייתי טובה מאוד במה שעשיתי, אבל מצד שני, זה לא היה 'זה'. תשוקה למקצוע בטוח לא היתה לי".

העבודה עכשיו פחות תובענית?

"בפועל אני עובדת עכשיו יותר שעות ממה שעבדתי קודם, בעיקר כי זה פשוט סוחף אותי. אני מעדיפה לשבת על המחשב ולכתוב או לצלם מאשר לעשות דברים אחרים וזה כיף גדול. גם כשאני לא עובדת,  אני כל הזמן חושבת על העבודה שלי ועל הבלוג שלי. פתאום עולה לי עוד רעיון וזה מיד מציף אותי בחשק להתחיל וליישם את הדברים. עדיין מצחיק אותי כשאני אומרת 'עבודה', כי אצלי בראש בין המילה 'עבודה' לבין המילה 'כיף' תמיד קיימת סתירה. היום כבר לא".

האם השינוי השתלם לך מבחינה כלכלית?

כלכלית, נכון לכרגע, ברור שלא. אבל כשהחלטתי לעזוב, לא חשבתי שבכלל יהיו לי הכנסות מהבלוג. זו היתה החלטה קודם כל בשביל עצמי ולקחתי בחשבון את העניין הכלכלי. דווקא בסופו של דבר ההכנסות שנוצרו בעקבות הבלוג וכל העולם החדש הזה שנחשפתי אליו הגיעו הרבה יותר מהר מהצפוי. אבל כמובן שאני עדיין בתחילת הדרך ויש לי עוד לאן להתפתח".

מה את מציעה לנשים שרוצות לעשות שינוי?

"האמת שאני לא מאלה שיטיפו ללכת אחרי התשוקה שלך או משהו בסגנון. בראש ובראשונה כי לי היה מאוד קשה לדעת מהי התשוקה שלי ומה הייתי רוצה לעשות. פחות פחדתי מהשינוי, יותר מזה שלא ידעתי מהו השינוי שאני רוצה. בתור מי שהיא דווקא בנאדם ריאלי ומחושב, אני לא מאלה שיגידו 'לכי אחרי הלב שלך לא משנה מה'. אבל מה שכן אני יכולה להגיד זה שעכשיו אני מרגישה שאני ממש עושה את מה שאני אוהבת".

טליה הדר היא בעלת הבלוג הסופר סטייליסטי eshetstyle

נעמה צובל – מריצות מרתון לבודקת תוכנה

נעמה צובל, 33, נשואה+1 מגבעת שמואל, עשתה מעבר חד מעולם הספורט הדינמי לעבודה
בתור בודקת תוכנה בוואלה! חדשות. "מגיל 9 עד שהתגייסתי הייתי בתנועת ספורט אתגרי", היא מספרת. "בצבא הייתי מד"סניקית וכשהשתחררתי עבדתי בחדרי כושר והעברתי אימונים אישיים. במקביל סיימתי תואר בתקשורת והתחלתי לכתוב לפורטלי ספורט. עם השנים, הספורט בכלל והריצה בפרט הפכו להיות חלק מרכזי יותר בחיי. רצתי מעל 130 מירוצים בארץ ובעולם, ביניהם שני מרתונים מלאים של 42 ק״מ. במהלך ההריון רצתי עד חודש תשיעי. אפילו צילומי החתונה שלנו נערכו בחדר כושר. ספורט תמיד היה מי שאני".

ומה גרם לך לשנות את זה?

"לפני כמה שנים החלטתי לעשות הסבה. רציתי שהריצות ישארו כתחביב, אבל מבחינה מקצועית ללכת על משהו אחר. כשהתחלתי ללמוד מחשבים, כולם חשבו שהשתגעתי והיו בטוחים שלא אחזיק מעמד. היום, ארבע שנים לאחר מכן, אני עובדת בוואלה! בתור 
בודקת תוכנה של אפליקציות ומאוד נהנת".

איך את מסתדרת בלי ספורט בבוקר?

"הפתרון שלי הוא לרוץ לעבודה 11 ק״מ. לפעמים אני לוקחת אוטובוס ורצה רק 8... כשאני מגיעה למשרד, אני מתקלחת ומתחילה לעבוד ברגוע. הולך לי טוב עם מחשבים ואני אוהבת את זה מאוד".

מה את ממליצה לבנות שרוצות לעשות שינוי?

"אני ממליצה ללכת אחרי הלב, אבל לבנות איזושהי תוכנית. 
לפני שלמדתי מחשבים התייעצתי עם
חברים מהתחום לגבי מה יכול להתאים לי. כולם המליצו על בדיקת תוכנה. לפני שהתחיל הקורס של בדיקת תוכנה, התחלתי ללמוד 'אופיס' בשביל לעשות הכרות עם המחשב ולבחון אם זה מתאים לי בכלל. דרך אגב, מהר מאוד הציעו לי להדריך שם, אבל זה לא הסתדר לי מבחינת שעות העבודה. מותר גם לעשות יותר משינוי כיוון אחד בחיים. מה שכן, עדיף שתהיה רשת ביטחון כלשהי. תמיד ידעתי שאם זה לא יילך, אוכל לפתוח מחדש קבוצות ריצה וטי.אר.אקס".

היית חוזרת לעבודה הקודמת שלך?

"כרגע מספיק לי משרה מלאה בתור בודקת תוכנה. בשאר הזמן אני מבלה עם הבת שלי, וכשהיא ישנה-הספורט מקבל את הכבוד הראוי לו".