‏הצגת רשומות עם תוויות כתיבה שיווקית. הצג את כל הרשומות
‏הצגת רשומות עם תוויות כתיבה שיווקית. הצג את כל הרשומות

יום ראשון, 19 בפברואר 2017

בחור כארז - ראיון עם המנהל הצעיר של מלון הגליליון


לאחר 13 שנים בתאי וילג' התקדם ארז משה לניהול מלון "גליליון" שבעמק החולה. בשיחה נינוחה וכנה מספר ארז על השנים היפות בתאי וילג', על החלל שנפער לאחר מותו של מייסד המקום וחברו הטוב, על התפקיד החדש, וגם חושף הפתעה משמחת לתושבי הגליל

שירי פריאנט


ב-1 לנובמבר נכנס ארז משה,41, לתפקידו כמנכ"ל מלון "גליליון" החדש. המלון שנחנך רשמית בפסח האחרון הפך לסיפור הצלחה בן רגע. אבל הצלחתו המסחררת של המלון לא פחות מעניינת מסיפור חייו של המנכ"ל החדש. לאחר 13 שנים יפות בכפר הנופש תאי וילג', יצא ארז לדרך חדשה והתקדם לניהול אחד המלונות היפים בגליל. ולחשוב שפעם הוא בכלל רצה להיות קופירייטר.

מקופירייטר תל אביבי לתיירות בגליל


"כשסיימתי את שירותי הצבאי עברתי לתל אביב ללמוד קופירייטינג. חלמתי לעבוד במשרד פרסום בתור רעיונאי. מן הון להון זנחתי את חלום הקופירייטינג, כי גיליתי שאני ממש טוב במכירות ושיווק. עבדתי כמנהל מכירות בחברת טלכלל והתחלתי להתקדם בתחום. אבל אז הכרתי את מעיין, אשתי, שנולדה וגדלה בכפר בלום. בזמנו גרתי בתל אביב והיא למדה במכללת תל חי. המרחק בינינו הקשה על מערכת היחסים שלנו והחלטתי לחזור הביתה."

ארז ומעיין חזרו לצפון וב-10 שנים האחרונות הם מתגוררים בקיבוץ כפר בלום, ואף לאחרונה התקבלו כחברי קיבוץ. יחד הם הביאו לעולם שלושה ילדים-ינאי (12), מיקה (9) ושוהם (2). "כשעזבתי את תל אביב כבר הייתה לי עבודה קבועה בתור מנהל מכירות. חזרתי לצפון ולא ממש מצאתי את עצמי מבחינה מקצועית, ואז פגשתי את שמעון".

ארז מתכוון לשמעון בן חיים ז"ל, מייסד ומנהל התאי וילג' שנפטר מסרטן לפני כשנתיים וחצי. שמעון לא רק היה האיש שהעסיק אותו ב-13 שנים האחרונות, אלא גם מי שנתן לו בית וחברות אמת. "לשמעון היה מתחם תיירותי קטן והמון חלומות. מה שלימים יהיה התאי וילג' התחיל מכמה חדרי אירוח, מסעדה תאילנדית נחמדה ושיט קייקים. שמעון הציע לי לעבוד אצלו בכמה תפקידים ולאט לאט התחלתי לעסוק גם במכירות. בסופו של דבר קודמתי והפכתי לסמנכ"ל השיווק של המקום. לפני כשלוש וחצי שנים חלה שמעון ואז הוא מינה אותי למנכ"ל. שמונה חודשים לאחר מכן הוא נפטר ואני שמרתי את הבטחתי אליו לא לנטוש את המקום שבנה במו ידיו."

איך הייתה ההרגשה להישאר במקום לאחר ששמעון נפטר?
"התאי וילג' היה הבית שלי במשך תקופה ארוכה. שמעון ואני היינו חברים ממש טובים. בכל התקופה שהוא היה חולה הייתי בקשר תמידי איתו ועם בני משפחתו. זו הייתה תקופה קשה, אבל הצלחנו להתגבר לצד הרבה מאוד כאב וצער. לאחר ששמעון נפטר ניסינו להחזיק מקום שהוא היה הלב שלו. פתאום נוצר חור עמוק באונייה והיה צריך לסתום אותו מהר, כי היו עוד 50 עובדים שתלויים בנו, אבל הצלחנו לעמוד במשימה בגבורה."

מתי בעצם החלטת לעזוב?
"לאחר ששמעון נפטר המשכתי לנהל את המלון במשך שנתיים וחצי. לפני שלושה חודשים החליטה אלמנתו, שהיא גם שותפתו העסקית, למכור את המקום לרשת מלונות 'מטיילים' ואני החלטתי לצאת לדרך חדשה."

ה"גליליון" – אהבה ממבט ראשון

לאחר שסיים את תפקידו בתאי וילג', הרים ארז טלפון לחיים אוחיון, איש העסקים שהקים את ה"גליליון" בשיתוף עם קיבוץ כפר גלעדי. "את חיים הכרתי כשהוא היה הבעלים של קבוצת הכדורסל 'הפועל גליל עליון-קרית שמונה'. הייתי הכרוז של הקבוצה במשך 3 שנים ואני וחיים התחברנו", הוא מספר. "כשהחלטתי לעזוב את התאי וילג', התקשרתי לחיים והוא הזמין אותי לפגישה. העיתוי היה מעולה כי בדיוק באותה תקופה המנכ"ל הקודם עזב." לתפקידו כמנכ"ל המלון הוא נכנס בשבוע שעבר. ה"גליליון" אומנם נפתח רק באפריל האחרון, אבל הצליח בן לילה. בשלב זה החלטתי לבדוק בעצמי על מה המהומה.

ארז עורך לי סיור במתחם כמו אב גאה, ואכן, יש במה להתגאות. מתחם הגליליון ממוקם בכניסה של עמק החולה. במלון 120 חדרים, שכל אחד מהם משקיף אל הנוף הגלילי הקסום. חלק כבר השוו את ה"גליליון" לטוסקנה, חלק לפרובאנס, אבל עם כל הכבוד, המקום חושף את יופיו האמיתי של הגליל עם תצפית לנוף שאין שני לו: אגמון החולה, הרי נפתלי והחרמון. המתחם כולו מעוצב בהשראת העגורים של האגמון. בשל סמיכותו לאגמון החולה, המקום מושך אליו תיירים רבים, בעיקר מתחום הצפרות. בעתיד אורחי המלון יוכלו ליהנות מה- G-PASS, כרטיס שיאפשר כניסה חינם לכמה אטרקציות באיזור, בדומה ליער השחור שבגרמניה. עם שתי מסעדות שף שמגישות ארוחות משובחות, בוטיק יין המציע את מיטב יינות האיזור, אולם כנסים מפואר וספא מפנק- המלון ממשיך למשוך אליו יותר ויותר תיירים.

איך אתה מסביר את ההצלחה המיידית של המלון?
 "המלון הזה שונה מכל דבר אחר שהקימו פה", הוא מסביר, "הגליליון נבנה בבת אחת, לא בטלאים,  כמלון ברמה של חמישה כוכבים כבר מהיום הראשון. הוא עורר עניין מאוד גדול גם בגלל הקרבה שלו לאגמון החולה וגם בגלל ה'אגמון מרקט', שעתיד להיפתח בפסח הקרוב. העיתונים ואתרי האינטרנט הכי נחשבים סיקרו את המקום והבאז התקשורתי היה מאוד גדול. אבל הבאז עצמו לא מספיק אם אין משהו שעומד מאחוריו- יש פה מסעדת שף מעולה, שירות טוב, חדרים מפוארים, אולם כנסים משוכלל, יש על מה לפרגן."
כשאני שואלת אותו לגבי התחרות שהמלון מייצר לבתי מלון וצימרים אחרים באיזור, בדיוק עובר לידינו אורי אשכולי, יו"ר החברה המשותפת לכפר גלעדי ולחברת דקל א.ח.ר. אני מפנה את השאלה אליו והוא משיב: "המטרה שלנו משותפת. אנחנו רוצים לעורר דהירה לגליל, שאנשים יעדיפו להגיע לנופש בצפון על פני מקומות אחרים. זו תחרות בריאה, אם נעלה את המודעות לגליל, יותר אנשים יגיעו ותהיה עבודה לכולם. המטרה היא שיגיעו. ריבוי המקומות הופך את האיזור לאטרקטיבי."

ויש גם הפתעה

חיים אוחיון, מבעלי המקום, ידוע כיזם שמשקיע בצפון מתוך אידיאולוגיה. כיצד זה בא לידי ביטוי במלון?
"כל ציורי העגורים במלון, עבודות הפסיפס ויצירות האומנות-כולם פרי עטם של אומנים מהגליל. חיים רצה לתת במה לאומנות המקומית. המקום גם מספק תעסוקה ליותר מ-120 תושבי האיזור ובקרוב ייפתח פה ה"אגמון מרקט"- מתחם שדומה במהותו  ל"שרונה מרקט" התל אביבי. הולכים להיות פה חנויות ודוכנים שימכרו אך ורק תוצרת גלילית- תוצרת חקלאית, יצירה מקומית, מאכלים, יינות וכו'. בהזדמנות זו אני מזמין יזמים מהגליל שרוצים לקחת חלק במיזם לפנות אלינו עם רעיונות והצעות."

אילו הפתעות עוד מחכות לנו?
"קודם כל, לגבי האגמון מרקט - את כל הנושא הקולינרי ינהל אחד השפים המובחרים בארץ, שעדיין אסור לי לחשוף את שמו. שנית, במרץ 2017 אורחי הגליליון יוכלו ליהנות מאטרקציה בלעדית – תצפית מכדור פורח הממריא לגובה 150 מטר. יש למה לצפות."


ובנימה אישית

מה לגבי השאיפות שלך בתפקיד החדש?
"קודם כל, ברמה השיווקית יש לי הרבה רעיונות איך לפתח את המלון ולהרים אותו גבוה יותר. ברמה הניהולית, מדובר במלון מאוד צעיר שקיים רק כמה חודשים. יש לי שנים של ניסיון בניהול בתחום התיירות וכמובן שיש לי מה לתרום מהידע והנסיון שלי. בתחום האישי, אני איש של אנשים. אני אוהב אנשים, אני יודע להפעיל את האנשים, להעלות אותם איתי לאוטובוס, שייסעו איתי ולא נגדי, וכמובן, שלא יירדו מהאוטובוס. אני לא מאמין בדיסטנס, אני אוהב להרגיש את האנשים, להקשיב, לדבר איתם. אני לא מאמין בפקודות, אבל כן מאמין בסדר ומשמעת."

ומה לגבי התחום האישי-איך משלבים קריירה בתחום התיירות התובעני עם חיי משפחה?
"אני כבר רגיל לזה כי אני נמצא במקום הזה 15 שנים. בתקופות שכולם יוצאים לבלות ולטייל, אני עובד. החופשים הם בעיקר בחורף בתקופה שקטה יחסית בתחום התיירות. זה חלק מהתפיסה של עולם המלונאות, אם אתה מקבל את זה על עצמך אז אתה שם. אם לא-לך תעסוק במשהו אחר."

ולסיום, בתור איש שהצליח בגיל מאוד צעיר, מה הטיפים שלך להצלחה?
"תראי, אני בראש ובראשונה מאמין בעבודה קשה. אדם שלא משקיע בעבודתו בכל מרצו לא יכול להתקדם לשום מקום. כמובן שהעבודה הקשה באה בנוסף ליכולות האישיות והכישורים של אותו אדם. דבר נוסף, תמיד לשאוף למעלה, כמה שיותר גבוה. אדם שלא יודע לשאוף לא יגיע לשום מקום. והכי חשוב- אופטימיות. כמו שפרס אמר: פסימיים ואופטימיים מתים באותו האופן, הם רק חיים באופן שונה ולכן צריך לחיות חיים אופטימיים."


צילמה: שירי פריאנט






פיצריית בוטיק בקיבוץ שדה נחמיה עם טעם של ילדות


גילית חיון, תושבת שדה נחמיה, החליטה להגשים חלום ילדות ולפתוח פיצריית בוטיק. שנה וחצי לאחר מכן, גילית עושה את מה שהיא הכי אוהבת ומפנקת את תושבי האיזור במאפים טריים וקינוחים מפתים בפיצרייה באווירה חמה וביתית. ויש גם תפריט לטבעוניים.






גילית חיון, 35, תושבת שדה נחמיה, הקימה את "פיצה נחמיה" מתוך רצון להגשים חלום. "לפני שהקמתי את פיצה נחמיה במאי 2015, אני ובעלי, אורי, היינו זכיינים של שתי חנויות נוחות של תחנות דלק בראש פינה ובצפת", מספרת גילית. "אני מאוד אוהבת לאפות ולבשל, מאז שהייתי ילדה קטנה, ובדיוק צצה הזדמנות בקיבוץ והתפנה מבנה שכבר תיפקד כפיצרייה. אמרתי לעצמי שאני הולכת להגשים חלום ולפתוח פיצריה משלי, ויהי מה. למרות שאני אמא ואני מודעת להקרבות שידרוש העסק, החלטתי שאני הולכת על זה בכל הכוח". חצי שנה לאחר שנפתחה הפיצריה, אורי כבר הצטרף אליה כשותף וזנח את ניהול תחנות הדלק. השניים הורים גאים לילד בן ארבע וחצי, שרק מרוויח מהעיסוק הקולינרי של הוריו: "הבן שלי מאוד נהנה בפיקניקים של הגן, כשאמא מכבדת את הילדים בפיצות שהיא אופה", היא צוחקת.

החזון של גילית התממש, וממש לאחרונה הפיצריה מתפקדת כבית קפה כפרי בבקרים וכפיצריה איכותית בערבים. "ממש לאחרונה התחלנו להגיש בבקרים קפה ומאפה, מ-7:30 עבור המשכימים, עד 10:00 בבוקר". גילית מספרת כי למדה קונדטוריה, אבל הקורס הכי טוב שלקחה הוא מאמא. "גדלתי ברמת גן ואני מביאה לפיצריה את כל טעמי הילדות שלי, קצת מהמאפייה השכונתית, קצת מהטיול בהודו. פתיחת הפיצריה הייתה החלטה אימפולסיבית, אבל היא השתלמה".

הפיצריה עושה משלוחים לכל הקיבוצים באיזור ולדרום קרית שמונה, אבל גילית מספרת שהרבה יותר נחמד לבוא ולהתארח, ועל כך יעידו לקוחותיה הקבועים שמגיעים במיוחד מנווה אטי"ב. "האווירה פה מאוד ביתית, הפיצריה נמצאת בלב הקיבוץ עם נוף שמשקיף לחרמון. ממול לפיצרייה ישנו מגרש כדורסל, בקיץ אנחנו פורסים מחצלות על הדשא. הילדים שמגיעים לכאן יכולים לקשקש על הקירות, שצבועים בצבע גיר, נורא כיף פה".

גילית משקיעה בקינוחים מקוריים ומגדירה את הפיצרייה כפיצריית בוטיק. כל התוספות נחתכות במקום, אפילו הפלפל נקלה מרגע ההזמנה, וכך גם הסלטים. התוספות בפיצרייה מאוד מגוונות: גבינת עיזים, פלפל או חציל קלוי, פטריות, בטטה, הכל טרי טרי. מבחינת התפריט, גילית מציעה פיצה דקה בשלושה גדלים, קלצונה מבצק חם ופריך, סלטים טריים ועוד. בחורף הם מגישים מרקים חמים- מרק כתום טבעוני, מרק בצל מוקרם ומרק פטריות. המרקים מוגשים עם קרוטונים ולחם שום במחיר של 20 שקלים. לפיצרייה קהל לא מצומצם של טבעוניים, כך שהמרק זו לא המנה היחידה שהם יוכלו להנות ממנה. גילית מכינה פאי אגוזים טבעוני, משמן קוקוס ורוטב מייפל אמיתי, והיא מבטיחה שהטעם לא נופל מהמקור. כמו כן, גילית מכינה מלבי בקיץ, פאי שוקולד לבן, וה-קינוח המפתיע – קלצונה נוטלה עם בננות וקוקוס, שאת השראתו לקחה מטיול קסום בהודו.

אז אם אתם מעוניינים ליהנות מפיצה טרייה וטעימה, קפה איטלקי משובח ואווירה גלילית ביתית, אתם יותר ממוזמנים לבקר.





הלוחשת לחיות



שירי כרסנטי החליטה לשלב את אהבתה הגדולה עם מקצוע לחיים. היא מטפלת בבעלי חיים בשיטות טיפול של הרפואה המשלימה, כגון: פרחי באך, דיקור סיני, צמחי מרפא ועוד. "אם זה עובד עלינו, למה שזה לא יעבוד על בעל החיים שלנו?", היא אומרת


שירי פריאנט



שירי כרסנטי החליטה לשלב את אהבתה הגדולה עם מקצוע לחיים. שירי, בת 28, תושבת ראש פינה, מספרת כי מאז שהיא זוכרת את עצמה, היא אוהבת בעלי חיים והשאיפה שלה הייתה לעבוד איתם. "רציתי עבודה שתשלב את האהבה שלי לחיות. הוצאתי תואר במדעי בעלי החיים במכללת תל חי", היא מספרת, "עם התואר יכולתי לעבוד במעבדות ולא לזה כיוונתי. התכנון היה להמשיך ללימודי ויטרינריה, אבל דברים אצלי השתנו. חיפשתי תחום אחר שבו אוכל להיות באינטראקציה עם בעלי חיים וכך הגעתי למכון וינגייט. סיימתי לפני כשנה את לימודי התעודה בוינגייט, שם התמחתי בתחום הרפואה המשלימה בחיות. זהו נושא מאוד רחב ואני כל הזמן ממשיכה ללמוד בעצמי".


שירי מספרת כי אומנם התחום יחסית חדש בארץ ולאט לאט מתחילים להיפתח אליו, אבל בחו"ל התמונה שונה לגמרי. "בארצות אחרות, כמו בסין למשל, זה נחשב לרפואה ויטרינרית מסורתית, כי הגישה שלהם קצת שונה. הם מאמינים בטיפולים המשלימים, במניעה, באורח חיים מאוזן יותר", היא מסבירה.


מה ההבדל בין הטיפולים שאת מעניקה לטיפול אצל ויטרינר?

"זה לא סותר אחד את השני, זהו טיפול משלים. יש דברים שאני לא יכולה לטפל בהם, כמו בעל חיים שנדרס והוא זקוק לניתוח. הגישה של הרפואה המשלימה עובדת על האיזון בגוף. אם כלב סובל ממחלה כלשהי, זה מעיד על חוסר איזון בגוף, בדיוק כמו אצל בני אדם. ההבדל הוא שבני אדם יכולים להסביר לך את הבעיה, את בעלי החיים אני צריכה לאבחן, ואני עושה זאת על פי נקודות אבחוניות בגוף של בעל החיים ובדיקה גופנית, בדיוק כמו אצל ויטרינר".


מי בדרך כלל מגיע לטיפולים כאלה, מניסיונך?

"בדרך כלל מדובר באנשים שמעדיפים טיפולים משלימים מאשר תרופות, כמו שהם מעדיפים בשביל עצמם. מצד שני, היו אצלי אנשים שכבר הגיעו למבוי סתום אצל הויטרינר והם פתוחים לשיטות אחרות. למשל, טיפלתי בכלבה שסבלה מגירודים במשך שנתיים וממש פצעה את עצמה. כל הגוף שלה התמלא קרחות באיזורי הגירוד. כל התרופות שהיא קיבלה לא עזרו או הקלו עליה. באבחון שעשיתי הגעתי למסקנה שזה הגיע מלחץ נפשי ולרוב היא התגרדה במצבים מסוימים. הרכבתי לה תמצית של פרחי באך, שתעזור לה להפחית את הלחץ, וכעבור שבועיים כל הקרחות בגוף נעלמו לה. היא הפסיקה להתגרד. יש המון תמציות שיכולות לעזור בכל מיני מקרים, למשל: תמציות שעוזרות למקד את תשומת הלב של הכלב או החתול, תמציות שמפחיתות לחץ. אני מרכיבה את התמציות על פי הצרכים של החיה".


שירי מגיעה לבית הלקוח לטפל בבעלי החיים. היא מאמינה שזו הדרך הנכונה, כי בעל החיים מרגיש הכי בנוח בביתו. היא לרוב עובדת עם כלבים וחתולים, אך גם עם סוסים. מלבד פרחי באך, שירי מטפלת בתחומים נוספים של הרפואה המשלימה:


דיקור סיני – החדרת מחטים לנקודות ידועות המשפיעות על מצבים שונים בגוף. בשיטה זו משתמשים לטיפול בבעיות במערכת העיכול, בכאבים, בבעיות עור או בעיות אורטופדיות.


צמחי מרפא – לטיפול בבעיות שונות, כגון: שיכוך כאבים או טיפול בדלקות.


כירופרטיקה – לטיפול בבעיות נפוצות אצל סוסים, כגון: תיקון הפרעות תפקודיות שמקורן בעצמות, הפרעות שנגרמות עקב אופי עבודתם שגורם ללחץ על העצמות.


ארומתרפיה – שימוש בשמנים אתרים לטיפול בבעיות שונות, כגון: כאבים מפרקים, הרגעה או בעיות עור.


כיצד מטפלים בבעל חיים עם שמנים או תמציות?

"את השמנים האתרים, למשל, אני מטפטפת במקום בו רובץ הכלב או באמצעות מבער. חוש הריח של הכלב הרבה יותר מפותח משלנו וכוח הריפוי בשיטה זו הוא הריח. את הטיפול בפרחי באך, לעומת זאת, יקבל בעל חיים בבליעה. צמחי מרפא יש גם בתמציות, בקפסולות, באבקות".


בעלי החיים לא מתנגדים לטיפול?

"קודם כל אני עוזרת להם להירגע באמצעות שמנים אתרים. יצא לי לדקר כבר הרבה חתולים, כך שהכל אפשרי".


שירי מסבירה כי למרות שבאיזור הצפון עדיין לא ממש מודעים לתחום, יש לה היענות. "בעל חיים לא יודע מה זה פלסיבו, הטיפולים פשוט עובדים ויש הוכחות בשטח. אם זה עובד עלינו, למה שזה לא יעבוד על בעלי החיים שלנו? ".








סופר-מן


איציק סוויסה הפך מדי.ג'יי מוערך למנהל הסופר "הכי זול" בקרית שמונה. אבל בתור אחד שגדל במכולת של אבא, המעבר היה די טבעי: "התאהבתי בתחום הקמעונאות, המכולת במושב הייתה ה-מקום להיות בו, כולם עברו שם ואהבתי לתת להם שירות ולדבר איתם". דיבור צפוץ עם האיש שהוא האבא של הסופר הכי ביתי בעיר.


כתבה וצילמה: שירי פריאנט



את איציק סוויסה יכול להיות שאתם מכירים כמנהל הסניף של הסופר "הכי זול" בקרית שמונה. אבל הרבה לפני, הוא היה DJ מוכשר ויזם, שאף הספיק לנגוס ביס בחלום האמריקאי. בתור אחד שגדל בתוך המכולת של אבא, כנראה שזה היה מהלך טבעי לאיציק, שמאוהב בעבודה שלו, לטוב ולרע.

"נולדתי וגדלתי ברמות נפתלי. בתור ילד עבדתי עם אבא, שניהל את המכולת במושב. הייתי מסדר מדפים, סחורות. בשלב מאוחר יותר כבר החלפתי את אבא במשמרות הערב, בזמן שהוא הלך לנמנם בצהריים. התאהבתי בתחום הקמעונאות. באותה תקופה, המכולת במושב הייתה ה-מקום להיות בו. כל האנשים הגיעו לכאן ומאוד אהבתי לתת שירות ולדבר עם אנשים. כנראה שבגלל זה, בלי להיות מודע, נשארתי בתחום".
איציק בן ה-37 עסק כל חייו במוזיקה. עד היום, גם כשהוא חוזר הביתה בשעות הערב המאוחרות, הוא שומר מקום בליבו לאהבתו הראשונה. "תקלטתי מאז שהייתי בן 14 בערך. התחלתי עם שני קומפקט דיסקים ולאט לאט התחלתי לחסוך כסף ולקנות ציוד". הוא מספר. "תקלטתי באירועי בוטיק, בחתונות, הייתי מאוד מוערך בתחום. אבל רציתי לחיות את החלום האמריקאי, אז טסתי לארה"ב, כשכבר חיכתה לי שם עבודה. היה לי נורא כיף ונורא רציתי להגשים את החלום. כשחייתי בארה"ב כבר מכרתי את כל הציוד שלי בארץ. בסופו של דבר החלטתי לחזור לארץ, אבל בלי שום מושג מה אני הולך לעשות".

מאיזו בחינה?
"כבר מכרתי את כל הציוד שלי. באותה תקופה כל תחום התקליטנות הפך להיות תחרות של למי יש יותר ציוד, יותר מסכי פלזמה, דברים יותר משוכללים. ואני, אני רק הייתי מוכשר במה שאני עושה ולא היה לי יותר מדי. כבר לא התאמתי לתקופה. אחרי שחזרתי, החלטתי שזה הזמן להתבגר קצת, להפסיק עם השטויות בלהתעסק במה ללבוש ואיך להיראות, להיות קצת יותר מיושב. חלאס, מתחילים משהו חדש."

משהו חדש התחיל?
"מאוד התלבטתי מה לעשות, לא ידעתי לאן אני הולך בדיוק. התחלתי לעבוד על פרוייקט ביחד עם חבר. רצינו לספק שירותי צלילי המתנה לעסקים, דבר שלא היה כזה נפוץ אז. לצערי, לא יכולנו להתחרות מול חברות הסלולר הגדולות. אשתי דאז הייתה בחודש השמיני להריונה ופתאום הגיע טלפון מחבר".

איציק קיבל שיחת טלפון מחבר לפני 7 שנים שאמר לו שנפתח סופר חדש בעיר והם מחפשים אנשים טובים לעבודה. באותה תקופה איציק התלבט האם להוציא את הפרויקט שלו לפועל, אך בסופו של דבר החליט ללכת על משהו בטוח, לקראת הולדת בנו הבכור, ענבר.

"כשהתחלתי ב'הכי זול', לא היו עוד סופרים גדולים בקרית שמונה. היו רק עוד שתי רשתות גדולות ואנחנו היינו הראשונים שנכנסנו בתור רשת פרטית. התחלתי לעבוד בסניף כסגן המנהל עם בחורה נוספת. היו בינינו חילוקי דעות ואני באותה תקופה החלטתי שאני עומד להתמקצע בתחום והולך להיות הכי טוב במה שאני עושה. לאחר שנתיים מוניתי להיות מנהל הסניף".

איציק מנהל את הסניף של "הכי זול" בקרית שמונה בחמש השנים האחרונות באדיקות ובמסירות. מלבד ענבר, הוא אב גאה לרוי ונוהר ונשוי בפעם השנייה ליפעת. תוך כדי שיחתנו בשעות הערב המאוחרות, איציק עונה לטלפונים, שולח וואטסאפים, משוחח עם עובד מהסניף שנקלע לצרה, עוזר בבעיות אישיות. גם שם הוא סוג של אבא לעובדים.

זה נראה שהעבודה אצלך לא נגמרת
"זה ממש ככה. המקום פה מאוד מיוחד, מאוד משפחתי. אני לא צריך להעיר יותר מדי בשביל שהעובדים יבינו מה עליהם לעשות. כל מי שמגיע לכאן-מגיע בשביל לתת מעצמו 200%. זה צוות שנבנה עם המון מחשבה ועם חזון. יש כאן ילדים בני 16 עד מבוגרים בני הגיל השלישי שכבר יצאו לפנסיה. כשלאחד העובדים יש בעיה, אני לוקח את זה אישית, מנסה לעזור. אני כן סוג של אבא וזה כואב לי אם מישהו נפגע. אני אלחם עבורם, ללא ספק".

מה כל כך מיוחד בצוות?
"תראי, יש פה המון סופרים והרבה תחרות. אנחנו צוות של 50 עובדים וכולם מעניקים שירות מהלב. אם תגיע בחורה בהריון- הם יעזרו לה לסחוב את השקיות לאוטו, ואם אדם קשיש יתנשף- הם יגישו לו בקבוק מים. לא צריך להגיד להם אפילו. למשל, השנה עשינו מסיבת חנוכה לעובדים והיה מאוד כיף. ישנם שני עובדים בסופר מעל גיל 70 שעושים עבודה מדהימה ומהווים השראה לחבר'ה הצעירים. באותה מסיבה הענקנו להם תעודת הוקרה. הם התרגשו עד דמעות. בשבילי זה המהות בעבודה. אנחנו מועסקים בשכר מאוד קשה, עובדים בימי שישי ובערבי חג עד הדקה התשעים. אבל כולנו נלחמים על הפרנסה של המקום ושלנו. מעין גאוות יחידה".

ובתור בן אדם מאוד אבהי, איך אתה מצליח לנהל מבלי לשמור על דיסטנס?
"יש היררכיה מאוד ברורה בסופר. אני יכול לחבק את אחד העובדים ואחר כך להעיר לו כשצריך. אני מאוד מקצועי בעבודה ורואים את זה בשטח, בנראות של הסופר, בשירות. הבעלים של המקום לא נמצא בקרית שמונה, הוא יושב בירושלים, והוא סומך עלינו לנהל את המקום. ולכן אנו מחוייבים לעשות את העבודה הכי טובה שיש, וכך אנו עושים. המשרד שלי תמיד פתוח והלקוחות תמיד נכנסים להודות לנו על השירות ועל המסירות".

מה השאיפות שלך לעתיד?
"בא לי לטוס לתאילנד (צוחק). אבל ברצינות, מבחינה מקצועית, אני מקווה שהצוות לא ישתנה ושהסופר יפרח. למרות התחרות הקשה שהתפתחה בקרית שמונה, המתחרים שלנו הבינו שאוכלוסיית קרית שמונה אינה מתנהגת כמו עדר ורצה אחרי גימיקים וסיסמאות. הפן האישי, האיכות והשירות זה המניע והמוטו שלנו. אנחנו סוג של דוד וגוליית. למרות הכל, הצגנו השנה גידול במכירות, לקוחות רבים התווספו למעגל הלקוחות שלנו וידינו עוד נטויה."


פורסם במידע 8





יום רביעי, 8 בפברואר 2017

חומר מקומי - רווק תל אביבי וקיבוצניק שחזר בתשובה פתחו יחד עסק לקרקרים אורגניים



רווק תל אביבי וקיבוצניק שחזר בתשובה פתחו יחד עסק לקרקרים אורגניים. זה נשמע כמו התחלה של בדיחה, אבל זה ממש לא. מדובר בסיפור הצלחה מקומי, שהתחיל בקטן והמריא בגדול.

שירי פריאנט


אסף (אסי) קאטבי נולד וגדל בראשון לציון וב-20 שנים האחרונות הוא מתגורר בתל אביב. זוהר דבולט הוא קיבוצניק לשעבר שחזר בתשובה ואב לארבעה (אוטוטו חמישה). לאחר ששירתו בצבא ביחד בצנחנים, אסי וזוהר התחברו ושמרו על קשר טוב במשך למעלה מ-20 שנה. אסי עבד כמנהל  מכירות בחברות גדולות ונהנה מהחיים כרווק תל אביבי. זוהר, שגדל בקיבוץ כפר הנשיא, תמיד ראה ערך עליון באוכל בריא. הוא עבד במפעל קרקרים בצפון ולפני כשבע שנים המפעל בו עבד נסגר. הוא התקשר לחברו הוותיק והציע לו לפתוח מפעל שמייצר קרקרים טעימים ובריאים. "אמרתי לו: אין מצב, אין לזה שוק", אומר אסי. "אבל זוהר לא וויתר, אז החלטנו לערוך סקר שוק. הלכנו, בדקנו, ביקרנו בחנויות, הצענו לאנשים ואז קלטתי שיש פה עניין. אפשר לפתח מזה משהו יפה. אז החלטנו ללכת על זה. ובאותו רגע שהאוטו התניע, המפעל רץ".

זוהר הביא את הידע שלו בתחום ייצור הקרקרים, אבי הביא את הניסיון השיווקי והניהולי שלו, וביחד הקימו השניים את מפעל "לב הטבע", ששוכן בכפר הנשיא. המפעל אומנם נמצא בצפון, אבל אסי עדיין מתגורר בתל אביב ועושה את רוב העבודה השיווקית משם. זוהר כיום מתגורר במשמר הירדן והוא אחראי על הייצור במפעל. "תמיד הסתדרנו, גם בתור חברים וגם בתור שותפים. העבודה בינינו מעולה. זוהי שותפות שהיא כמו נישואים. צריך לדעת מתי להתעקש ומתי לוותר", מסביר אסי, "אחרת כלום לא זז".

אבי מוסיף ואומר: "כשפתחנו את המפעל, חשבנו לייצר רק קרקרים. אבל חיפשנו משהו מיוחד, כי כולם עושים קרקרים. אז התחלנו בייצור של קרקרים אורגניים- קרקרים שכל חומרי הגלם שלהם לא עברו ריסוס. כבר לפני 7 שנים התחילה בארץ התעוררות לנושא של אוכל בריא ואוכל אורגני, כך שאנשים פיתחו מודעות לנושא, אז הלך לנו יפה. הכנסנו את המוצר לחנויות הטבע השונות ולמרכוליות של הקיבוצים. אנשים כל הזמן שאלו אותנו איפה אפשר להשיג את זה חוץ מחנויות הטבע. חשבנו שיחסית לרשתות הקמעונאיות הגדולות, המוצר יקר. אז החלטנו לעשות את אותו קרקר, אבל לא אורגני, רק בשביל להוזיל את המחיר. כך נולד הקרקר הטבעי שעשוי בעבודת יד, אפוי בתנור ללא שמן וללא חומרים מלאכותיים ומהונדסים. זה פתח לנו שווקים נוספים. לפני חצי שנה בערך נכנס המוצר החדש שלנו, הקרקר ללא גלוטן, שהוא מאושר עבור חולי צליאק. ואז התחילו ההזמנות לזרום עוד יותר".


ההפתעה הגדולה היא שבתור מפעל צפוני, כרגע המוצרים שלהם נמכרים דווקא יותר במרכז הארץ מאשר בצפון. אבל הם לא מתייאשים. "זה הפתיע אותי, אבל במרכז יש מודעות לאנשים והם קונים. אפילו בירושלים מזמינים מאיתנו הרבה, בגלל שיש לנו כשרות של בד"צ. אנחנו שומרים על מחיר הוגן לצרכן. יחסית למוצרים בריאים אחרים, המחיר שלנו לא יקר. כרגע חשוב לנו לחזק את הליין החדש לחולי הצליאק ולפתוח את השוק לחו"ל".

כיום יש למפעל שלושה מוצרים: קרקר אורגני, קרקר טבעי וקרקר ללא גלוטן (ליין עם פחות מ-20ppm). לאחרונה המותג של השניים החל להימכר ברשתות השיווק הגדולות (שופרסל, רמי לוי, יוחננוף, ויקטורי). "אנחנו עדיין מפעל קטן וצנוע, שמתפרס על שטח של 200 מטרים ועובדים בו שישה אנשים. אבל כן הצלחנו להתברג לרשתות הגדולות ואף לאחרונה התחלנו לייצא לארצות הברית", אומר אסי. "אנחנו עדיין לא אימפריה, אבל זה שאנשים ממשיכים להזמין - זה כבר עושה לנו טוב".