ריסטארט לנשמה

  

ליאור כץ, היי-טקיסט בכיר ואחד האנשים הכי מצחיקים באיזור, החליט לעזוב את תל אביב הסואנת ולחזור לצפון. 20 שנה לאחר שעזב את רמת הגולן, הוא מתגורר במטולה, לשם הוא חזר כמוזיקאי. שנה לפני משבר גיל החמישים, ליאור עסוק בהופעות וחי את החלום. דרך אגב, את העבודה שלו בהיי-טק הוא לא עזב, רק צימצם משמעותית את שעות העבודה, אבל אם תשאלו אותו – טוב לו ככה.

שירי פריאנט

בחיפוש מהיר בגוגל תמצאו את שמו של ליאור כץ בלא מעט ידיעות. כמו זו למשל: "ליאור כץ מונה לתפקיד ראש מוביל תחום בחברת טאקט בדיקות, חטיבת הבדיקות של מטריקס". או בזו: "ליאור כץ מדבר על הדור הבא בבדיקות אוטומטיות KDT". אז למה בכיר בעולם ההיי-טק חוזר לגליל, ועוד לנקודה הכי צפונית בארץ, מצמצם את היקף המשרה שלו ומחליט להגשים חלום ילדות ולשוב לנגן ולהופיע? ליאור מסביר: "דווקא בגיל הזה, כשאני מבוסס כלכלית, הבן שלי כבר משרת בצבא וראיתי דבר או שניים בחיים, זה ה-זמן לעשות מוזיקה. כשאתה ילד בן 25 ולא יודע כלום מהחיים שלך, דווקא אז זה מסוכן להשקיע את כל כולך במוזיקה".

החיים כבוקר

ליאור כץ (49) ממטולה נולד בכלל בחיפה. בגיל 15 הוא למד בבית הספר החקלאי  בפרדס חנה. "מהר מאוד בחיים הבנתי שאני לא יכול להסתדר במסגרת חינוכית רגילה", הוא אומר, "אז עברתי ללמוד בפנימיה החקלאית. בגיל 17 הצטרפתי לגרעין הנח"ל, שהייעוד שלו היה לקיבוץ אל-רום בצפון רמת הגולן. התחלתי להגיע לשם בימי שבת והחברים הבוגרים של הקיבוץ די אימצו אותי. בכיתה י"ב פחות או יותר ביליתי עם הבקר באל-רום וכך התחלתי את החיים החקלאיים שלי עם הבקר".

כשהתגייס לצה"ל, עזב ליאור את הגרעין מיד לאחר הטירונות ושירת בחיל הצנחנים בגדוד 50. "במהלך השירות הצבאי הייתי חייל מאומץ בקיבוץ גשור בדרום רמת הגולן", מספר ליאור. "אחי היה בגשור והוא סחב אותי איתו מאל-רום. אני זוכר שהוא אמר לי 'עזוב אותך, כל הגרעין שלך התפרק. מה יש לך להפסיד?'. עברתי לאל-רום ולאחר שהשתחררתי זה היה כל כך טבעי להמשיך את חיי שם".

ליאור הספיק לעשות את הטיול הגדול ולהמשיך לעבוד בגשור. "עבדתי קצת בכרם, אבל בעיקר בבקר. החקלאות היא חלום חיי, בשיא הרצינות. הרגשתי נורא ציוני לעבוד בחקלאות ברמת הגולן. כבר בגיל 18 הרגשתי שהחקלאות היא הייעוד שלי וזה מה שאני הולך לעשות במשך חיי, גם החברים שלי האמינו שאני אשאר בתחום".

ליאור עבד עם הבקר שהוא כה אהב עד גיל 29. "הכרתי את בת הזוג שלי דאז ולאחר ארבעה חודשים היא נכנסה להריון. חודשיים לאחר שיפתח נולד במזל טוב, החלטנו לעזוב את הקיבוץ".

למה?

"בתקופה שהפכתי לאבא הבנתי שעם כל אהבתי לבקר, קשה לפרנס משפחה מזה. שנה לפני שעזבנו החלטתי ללמוד מקצוע יציב יותר. נרשמתי ללימודי תואר ראשון במדעי המחשב מטעם אוניברסיטת Champlian USA, בשלוחה שלה בארץ באוניברסיטת חיפה. תמיד נמשכתי לעולם המחשבים. באותה תקופה הלימודים לא היו כאלה פופולריים, הכל היה פחות מפותח. חשבתי ללמוד משהו רציני שיספק לי עבודה מסודרת וכך היה".

ליאור למד בחיפה כשהוא ומשפחתו החדשה עברו לגור במושב רשפון שבאיזור השרון. מהר מאוד הוא הבין מה ההבדל בין קיבוץ בגולן למושב בלב הארץ. "אני זוכר שלמדתי בחיפה וסיימתי את הלימודים מאוחר בלילה. כל פעם כשחזרתי מהאוניברסיטה לרשפון, נעצרתי במחלף הסירה, נעמדתי על הגשר והסתכלתי על כל המכוניות שעוברות שם ב-12 בלילה. אני זוכר ששאלתי את עצמי מה לעזאזל יש להם לחפש בשעה כזו על הכביש? פשוט לא הבנתי את זה", הוא צוחק.

במהלך ה-20 השנים האחרונות, ליאור ובת זוגתו נפרדו, אך הוא המשיך לגור במרכז הארץ ובחו"ל במסגרת עבודתו. הוא עבד כהיי-טקיסט בכיר בחברות הנחשבות כמו אמדוקס, לייב פרסון ומטריקס, והעביר הרצאות וקורסים מקצועיים בתחום המובייל וניהול פרוייקטים במסגרת אוניברסיטאות, מכללות וכנסים מקצועיים.

בוא איתי אל הגליל

לפני שלושה חודשים הוא החליט להגשים חלום ולחזור לגליל – והפעם כמוזיקאי. "מגיל 6 בערך אני זוכר שהייתי מופיע בכל אירוע משפחתי. יש לי תמונות כילד ממלון כינורות בטבריה עם כיפה על הראש שכתוב עליה 'מזל טוב' שקיבלנו באחד האירועים במתנה. זה היה אירוע של חנוכה ואני שרתי להם משהו טפשי כמו 'שה שה שה שלום עליכם' או משהו בסגנון (צוחק). בבר מצווה של אחי גם דפקתי הופעה. כבר אז גיליתי שאני נמשך לעולם הזה. בגיל 12 הייתה לי מורה, שקראו לה סשה, שלימדה אותי לנגן באורגן של שתי קומות. עד היום, שההורים שלי נפטרו כבר, אני לא מבין למה האורגן הזה תקוע לי בבית. אני בכלל רציתי ללמוד פסנתר. שנאתי את האורגן הזה שנאת מוות. המורה ניסתה ללמד אותי לנגן ולא ממש הלך לי. אני זוכר שהיא אמרה לי שאני סתום לגמרי מבחינה מוזיקלית ושלא יצא ממני כלום. בגיל 15 הבנתי שפסנתר זה לא בשבילי ואבא שלי קנה לי גיטרה. מאז אני איתה".

מתי החלטת לחזור לגליל?

"תמיד ידעתי שאני אחזור לפה. דווקא הייתי בטוח שאגור ברמת הגולן אבל בסוף הסתדר לי טוב לגור במטולה. הבטחתי לעצמי שברגע שהבן שלי יעלה על האוטובוס לבקו"ם, אני עולה לגליל. היו לי תקופות טובות במרכז. תל אביב היא עיר מגניבה, רק תלוי למי. הרגשתי שם סוג של עוף מוזר. היו לי חברים טובים וחיים טובים שם, חזרתי לענייני המוזיקה בתל אביב וקרו לי שם הרבה דברים חיוביים, אבל זה לא היה המקום בשבילי".

ליאור צימצם את היקף המשרה שלו בהיי-טק ל-60% ופעמיים בשבוע הוא נוסע לעבוד במרכז. "כרגע אני משתדל לעשות מוזיקה כמה שאני יכול. את החלום שלי לחזור לצפון כבר הגשמתי, עכשיו זה הזמן להגשים את החלום המוזיקלי. אני עדיין לא יודע להגיד אם אני רוצה לעסוק בזה פול-טיים, אבל בטוח שחצי מהחיים שלי היום אני במוזיקה וטוב לי ככה".

ליאור החל לעבוד עם הרכב מוזיקלי שנקרא "ליאור והח'ברה", שכולל את עומר באשה, אילאי סבג, יונית אדרוקי, עוזי אברהם וניר סבג. ביחד הם מנגנים מוזיקת פולק-בלוז. "לאחרונה אני מנגן יותר מוזיקה אתנית מאז שהתחלתי ללמוד לנגן בחליל נאי (חליל ערבי) אצל החלילן קלמן מוסקל", הוא אומר.

ביום שישי האחרון ההרכב הופיע בביתו של ליאור, במה שהוא מכנה "המערה"- סטודיו למוזיקה הממוקם מתחת לביתו. "הייתה הופעה נפלאה מבחינתי. היו בסך הכל 15 איש, אבל כל כך השתוללנו ונתנו את כל כולנו על הבמה והקהל נהנה". להרכב כבר רשומות שתי הופעות נוספות, האחת בסוף החודש ב"חברותא" בקרית שמונה והשנייה ב"בית היוצר" המכובד בתל אביב. "בהופעות נבצע שירים מקוריים. כל שיר הוא סיפור בפני עצמו", הוא אומר.

ליאור כותב שירים במשך שנים רבות, אך רק לפני 8 שנים הוא העז לחשוף אותם. "רק אז היה לי האומץ לצאת עם השירים שלי החוצה. התחלתי להלחין אותם ולהופיע איתם מול קהל וזה היה שיא השיאים. כשאני כותב שיר, אני לא יודע מאיפה הוא הגיע, פשוט יוצאות לי המילים. פעם הופעתי עם שיר שלי וידידה שלי, שהיא גם זמרת, שמעה אותו. היא אמרה לי 'בואנה, זה שיר עליך'. התחלתי להקשיב שוב למילים של השיר שאני שר בעצמי ואז נפל לי האסימון שזה באמת שיר על החיים שלי ואפילו לא שמתי לב לכך".

שם דברים בפרופורציות

"כשתתעוררי לא נהיה שוב ילדים
אבל עדיין אנחנו צעירים
מנסים לדלג על הדברים שלא הולכים
מנסים ולא תמיד כל כך מצליחים

אבל רציתי לאהוב אותך המון
בלי מעצורים, בלי הרבה פרטים
בלי שזה ישנה אם אנחנו ילדים
בלי לדבר על זה שמשתנים

בנסיעה ברכבת ארוכה
את רואה דברים, אני כולי שתיקה
ויכול להיות או לא, הכול שטויות
אהבות לא מסתיימות, הן רק נשחקות

אבל רציתי לאהוב אותך המון
כמו בסרטים, כמו בגלויות
בלי שזה ישנה, הרי חיינו בלי לראות
את אומרת שאת פה בשביל לחיות"

מתוך "כשתתעוררי" שכתב ליאור

ליאור מספר כי עד כה הוא הקליט ארבעה סינגלים בדרך לאלבום. השאיפה שלו היא להמשיך ליצור ולהופיע, ולאו דווקא להתפרנס ממוזיקה. "תמיד אמרתי שתחום המוזיקה הוא מדהים, אבל אם אתה לא זהיר, הוא יכול לקחת אותך לכיוונים לא טובים בחיים".

מאיזו בחינה?

"אם אתה מסתמך על מוזיקה שתפרנס אותך ומשקיע את כל חסכונותיך בשביל להקליט אלבום, קח בחשבון שיש מצב שתאכל אותה. מי קונה היום אלבומים? וגם אם אתה שר טוב, יש עוד מאה אלף כמוך. צריך תמיד לשים דברים בפרופורציות. אני תמיד אומר שאם אנשים באים לראות הופעה שלי ונהנים – עשיתי את שלי. אם אני אוכל להתפרנס ממוזיקה כמו אביתר בנאי, מה שסביר להניח כבר לא יקרה, אז עוד יותר טוב. אבל זאת לא השאיפה שלי".

מה עם החברים, לא אומרים לך שאתה מבוגר מדי בשביל זה?

"ממש לא. דווקא אני רוצה לפגוש מישהי ולהקים איתה משפחה, אני רוצה עוד ילד. על זה אומרים לי שאני מטורף ושאני מבוגר מדי, אבל לא על המוזיקה".