בשבוע הבא יתקיים מופע בלט מיוחד למען הוספיס גליל עליון. התושבים
יוכלו ליהנות ממופע בלט משובח וגם לתרום למען ההוספיס. אך למרות הכוונות הטובות של
סבטלנה רבר, מנהלת בית הספר לבלט באניעם, לתרום ולעזור לקהילה, בית הספר שלה עומד
בפני סגירה וזקוק בעצמו לסוג של תמיכה מגוף ממשלתי. בינתיים, היא לא מפסיקה לרקוד
בהמשך לערבי הגאלה שנערכו בשנים האחרונות, בהם נרתמה הקהילה הצפונית,
רכשה כרטיסים והגיעה לאירועים שהכנסותיהם נתרמו למען העבודה המקודשת של הוספיס
גליל-עליון, יתקיים השנה מופע בלט מיוחד בהנחייתה של סבטלנה רבר ותלמידותיה מבית
הספר לבלט בכפר האומנים אניעם. אך למרות שתלמידותיהן הצעירות זכו בפרסים שונים
בארץ ובעולם כאשר הציגו רמת ריקוד גבוהה מאוד, מופע ההתרמה כנראה יהיה בין
האחרונים שלהן, מאחר ובית הספר לבלט של סבטלנה עומד בפני סגירה. "עליתי לרמת
הגולן מתוך אידיאולוגיה והקמתי את בית הספר שלי כאן, כאשר הכל עליי", מספרת
סבטלנה. "אם שום גוף לא ייקח אותנו תחת חסותו, בית הספר ייסגר השנה".
סבטלנה רבר (35) נולדה בברית המועצות ועלתה לארץ היישר לרמת גן. בלט
היא החלה ללמוד בברית המועצות בגיל 6, וכשעלתה לארץ בגיל 8, המשיכה את לימודיה
במוסדות חינוך שונים, מוכרים יותר ומוכרים פחות. היא מורה לבלט קלאסי מזה 10 שנים,
בעלת תואר ראשון במחול ותעודת הוראה של "האקדמיה למוזיקה ולמחול
ירושלים", ואף נבחרה למורה המצטיינת על ידי האקדמיה האמריקאית לבלט מכלל
המורים בארץ שהגישו את תלמידיהם לתוכנית "מופעי פרסי הביצוע" וכן
שתלמידיהם השתתפו בתחרות הארצית בזכות ההישגים המרשימים שהראו כלל תלמידותיה,
וקיבלה מלגה לסמינר מורים יוקרתי בניו-יורק. עד להקמת בית הספר לבלט באניעם, עבדה
סבטלנה כמורה לבלט קלאסי, בין השאר, ב"תיאטרון מחול ירושלים" בניהולה
האמנותי של תמרה מיאניק, "בית הספר לבלט ירושלים" בניהולה האמנותי של
נדיה טימפייבה והעבירה כיתות אמן בקרית התרבות נס ציונה לתלמידותיה של טובה צוברי.
אך למרות הרקע העשיר שלה, שעוד לא סיימתי לתארו, סבטלנה עומדת בפני
סגירת בית הספר שהקימה במו ידיה לפני 3 שנים. "אני מורה לבלט, אבל אני עושה
הכל בבית הספר- ניהול אדמינסטרטיבי, שיווק, וכמובן לימוד. אנחנו לא נתמכים על ידי
שום גוף ולכן בית הספר עומד בפני סגירה מסיבות כלכליות. יש כרגע דיונים עם כמה
מועצות אבל טרם ניתן לדעת לאן זה יוביל".
מה הביא אותך לכפר האומנים אניעם?
"היה לי חלום להקים בית ספר לבלט ולהשתקע ברמת הגולן. קראתי על
אניעם באינטרנט והתאהבתי במקום, אז החלטנו לעבור לגור פה. שכרתי כאן סטודיו, שאני
גם גרה בו, ופשוט פתחתי את בית הספר. פרסמתי מודעה וחשבתי לעצמי: 'מי שבא ברוך
הבא'. בשנה הראשונה כבר זכינו במקומות הראשונים בתחרויות ברחבי הארץ. בשנה השנייה
הגענו להישגים יפים בתחרויות בינלאומיות, וממש השנה, השתתפנו בתחרויות הכי
יוקרתיות בעולם בתחום הבלט. ייצגנו את ישראל בכבוד. שתי תלמידות שלי השתתפו בתחרות
בברלין וזכו במלגות ללימודים בבתי ספר לבלט. תלמידה אחת בת 10 טסה לשוויץ למשך
שבוע וכבר התקבלה ללימודים המלאים עם מלגה, ותלמידה בת 12התקבלה ללימודי הקיץ
בלונדון ואני מקווה שגם היא תקבל מלגה מלאה שם. כך שבאמת, אני יכולה להגיד בביטחון
מלא שבית הספר ברמה גבוהה מאוד לתלמידות בגילאים האלו (עד גיל 13)".
סבטלנה אומרת כי את רוב החינוך שלה במחול קיבלה בארץ. "למדתי
אולי שנתיים בברית המועצות, רוב חיי למדתי כאן. היו לי מורים טובים מאוד ומורים
ממש לא טובים. ידעתי לקחת את כל מה שיכולתי מהמורים הטובים. דווקא במקומות בעלי שם
שהתחנכתי בהם-שם לא קיבלתי כלום".
מה גרם לך לעבור לרמת הגולן? במרכז הארץ התחום יותר מפותח.
"אני בן אדם שאוהב מאוד טבע, אוהבת את חיי הכפר. באופן כללי אני
מלחיצה את עצמי מבפנים, תמיד נמצאת בעשייה, כך שאם מסביבי הכל רועש, אני נמצאת
בלחץ מתמיד. פה אני אומנם בסטרס, אבל כשאני יוצאת החוצה הכל רגוע, הציפורים
מצייצות. תמיד יש שקט בחוץ. אני אוהבת הרבה יותר את החיים השקטים פה, זה עוזר לי
לשמור על שפיות. ללא ספק, יש למקום הזה הרבה מה להציע, האנשים מאוד נעימים, אבל
מאידך, הוא לא ממש מפותח מבחינת תרבות וחינוך, וכשהגעתי לכאן, רציתי לתרום ולפתח
את התחום הזה כאן".
וכרגע, למרות ההישגים הרבים, בית הספר ייסגר?
"ברור. הסטודיו קטן מאוד ולכן אני לא יכולה לקבל יותר מדי
תלמידות. אין איפה להכניס את כולן. גם האוכלוסייה פה מצומצמת יותר. את מחיר החוג
אני לא יכולה להעלות יותר מדי כי אני צריכה להתחשב במחירים בשוק. מה שאני מרוויחה
בקושי מכסה לי את ההוצאות השוטפות של הסטודיו. אני אמא לפעוט בן שנתיים ומטפלת בו
בשעות הבוקר. אחר הצהריים אני מלמדת בסטודיו, ובגלל שאני משלמת מכיסי את כל
ההוצאות, אני עובדת גם כשכירה בבית הספר למחול בראש פינה, ועם המשכורת שם אני מכסה
את ההוצאות של הסטודיו. בלילה אני יושבת על מיילים וכל מיני עבודות בק-אופיס. אני
כבר לא יכולה לעשות את זה יותר למשפחה שלי. אמרתי לעצמי שזו תהיה השנה האחרונה.
אנחנו עושים את ככל שביכולתנו בשביל להציל את בית הספר אבל אנחנו צריכים גוף שייתן
לנו מקום גדול יותר, תקציב או איזושהי עזרה בשביל שבית הספר ימשיך לעבוד".
איזו עזרה, למשל?
"תמיכה של משרד התרבות או המשרד לפיתוח הנגב והגליל. יש בעיה
גדולה מאוד עם הניסוח של חוק התמיכה. המשרדים האלו נותנים תמיכה לבתי ספר עם 20
תלמידים לפחות מעל גיל 14. כל התלמידות שלי הן מתחת לגיל 14. מה שקורה זה שבגיל
הזה הן כבר מגיעות בלרינות מוכנות שקיבלו המון הרגלים רעים, ואז, כשהן מגיעות כבר
למורים הטובים באמת, קשה מאוד לשנות אותם. זה מאוחר מדי. בכלל היום אני מוגדרת
כעסק, אבל אני ממש לא עסק, אני מוסד חינוכי בלתי פורמאלי, וצריכה את היחס
בהתאם".
ולמרות הכל, ההצגה חייבת להימשך. ביום א' (17.6) יתקיים מופע בית
הספר לבלט של סבטלנה, שכל הכנסותיו ייתרמו למען הוספיס גליל עליון אשר מספק את
שירותיו בחינם בבית החולה, ומאפשר לו סביבה תומכת בשלבים האחרונים לחייו. המופע
יכיל קטעים מתוך יצירות קלאסיות, כגון היפהפיה הנרדמת, וימשך כשעתיים. ההוספיס,
שפועל במסגרת תקציבית אשר בנויה ברובה מתרומות, פועל כבר למעלה מ-20 שנה, והחודש
הוא יקבל חיבוק מסבטלנה ותלמידותיה עם מופע שכולו נתינה.
כיצד נוצר החיבור שלך להוספיס?
"פנתה אליי מירב פלד, מתנדבת בהוספיס, ששמעה שעשינו מופע התרמה
לבית החולים פוריה. היא ביקשה שבמופעים שלנו נעמיד דוכן של פרויקט 'עיגול לטובה'
למען ההוספיס. כמובן שהסכמתי ואמרתי לה שנלך רחוק יותר, נעשה ערב התרמה להוספיס
והיא קישרה אותי אליהם".
המופע יתקיים בתאטרון מראה בקרית שמונה ויחשוף את הקהל הרחב לבלט
ולתלמידותיה של סבטלנה מאניעם ומבית הספר למחול בראש פינה. למרות כל הקשיים שעוברת
סבטלנה, היא נרתמה למופע באהבה גדולה ובהתנדבות מלאה, וזה מראה על בן אדם ערכי מעל
הכל. וזה מה שהיא מנסה להעביר לתלמידותיה. "התלמידות שלי מרגישות שהן לא רק
רוקדות למשפחה ולחברים שלהן, הן רוקדות לשם מטרה מסויימת ושהריקוד שלהן יכול לעשות
משהו טוב. הן עובדות קשה מאוד במהלך השנה, אבל זה שהן יכולות בעזרת הריקוד להשפיע
על העולם, זה הדבר הכי חשוב בעיניי".
מופע ההתרמה למען ההוספיס, יום א', 17.6, 18:00
תאטרון מראה קרית שמונה
לרכישה: 04-6959659
